- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת (כד יז)
במסכת סנהדרין עח. נחלקו רבי יהודה בן בתירא ורבנן, אם הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בזה אחר זה ומת, האם האחרון חייב. ומבואר שם דמיירי באופן שהאחרון הרגו כאשר כבר היה גוסס בידי אדם, והמחלוקת היא האם חייבים מיתה על הריגת גוסס בידי אדם. וטעמא דרבנן דפטרי אמרינן שם משום דדרשי ואיש כי יכה כל נפש אדם, עד שיכה כל נפש. ועוד אמרינן שם דרבנן מדמו ליה לטריפה דאיתעביד ביה מעשה, ואין חייבין על הריגתו, ורבי יהודה בן בתירא מדמי ליה לגוסס בידי שמים, כיון דלא מחתכי סימנים דידיה.
ויש לעיין אליבא דרבנן דסבירא להו דדינו כטריפה, האם כן הוא לכל דיני התורה, או דוקא לענין רציחה. והנה הגרעק"א בגליון השו"ע מסתפק לגבי פדיון הבן דקי"ל ביו"ד סי' ש"ה סי"ב דבכור שנעשה טריפה בתוך שלשים יום פטור מפדיון, איך הדין אם נעשה גוסס בידי שמים. ולכאורה ביאור ספיקו הוא האם רבנן דמדמו ליה לטריפה היינו לכל דיני התורה או רק לענין רציחה, והיינו דמבואר בגמ' דבעינן לזה דרשא ד"כל נפש", ואע"פ שמדמו ליה לטריפה מ"מ אינו דומה לגמרי אלא דבעינן קרא לזה ועי' בתוס' וברמ"ה שם, א"כ בשאר דיני התורה שלא נתרבה י"ל דאין דינו כטריפה.
וכמו כן יש לדון לענין הכאה וקללה, לפי מש"כ במנחת חינוך מצוה מ"ט דאין חייבים על הכאתו ועל קללתו של טריפה, דאינו נחשב "מקויים שבעמך", איך הדין בחובל ומקלל גוסס בידי אדם.
ולענין שבת האם איכא חיוב מצד מלאכת נטילת נשמה על הריגת גוסס בידי אדם, מסתפק בספר ערכי תנאים ואמוראים [לרבו של הרוקח, ערך רבי יוסי בר אבין] האם חייבים עליו, ולכאורה ס"ל כדברי הריב"ם בתוס' רי"ד שבת קלו. דהחובל בטריפה בשבת פטור משום נטילת נשמה כיון דכמת הוא חשוב, וכמו שההורג אדם טריפה פטור דגברא קטילא קטל. וסבירא ליה דהוא הדין בגוסס בידי אדם. א"כ מדבריו משמע דגוסס בידי אדם חשוב כמת גם לשאר דיני התורה, וצ"ע. ועי' עוד בחידושי רבי שלמה היימן זצ"ל כתבים סי' מ"ג שהאריך דבהמה שהיא גוססת בידי אדם אין בה איסור טריפה, ובתוך דבריו [ד"ה ומה שרוצה] כתב לדון האם רק לענין רציחה נתמעט מדכתיב "כל נפש", ועי"ש מה שהביא מדברי התוס' נדה מד: בזה.
ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת (כד יז)
במסכת סנהדרין עח. נחלקו רבי יהודה בן בתירא ורבנן, אם הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בזה אחר זה ומת, האם האחרון חייב. ומבואר שם דמיירי באופן שהאחרון הרגו כאשר כבר היה גוסס בידי אדם, והמחלוקת היא האם חייבים מיתה על הריגת גוסס בידי אדם. וטעמא דרבנן דפטרי אמרינן שם משום דדרשי ואיש כי יכה כל נפש אדם, עד שיכה כל נפש. ועוד אמרינן שם דרבנן מדמו ליה לטריפה דאיתעביד ביה מעשה, ואין חייבין על הריגתו, ורבי יהודה בן בתירא מדמי ליה לגוסס בידי שמים, כיון דלא מחתכי סימנים דידיה.
ויש לעיין אליבא דרבנן דסבירא להו דדינו כטריפה, האם כן הוא לכל דיני התורה, או דוקא לענין רציחה. והנה הגרעק"א בגליון השו"ע מסתפק לגבי פדיון הבן דקי"ל ביו"ד סי' ש"ה סי"ב דבכור שנעשה טריפה בתוך שלשים יום פטור מפדיון, איך הדין אם נעשה גוסס בידי שמים. ולכאורה ביאור ספיקו הוא האם רבנן דמדמו ליה לטריפה היינו לכל דיני התורה או רק לענין רציחה, והיינו דמבואר בגמ' דבעינן לזה דרשא ד"כל נפש", ואע"פ שמדמו ליה לטריפה מ"מ אינו דומה לגמרי אלא דבעינן קרא לזה ועי' בתוס' וברמ"ה שם, א"כ בשאר דיני התורה שלא נתרבה י"ל דאין דינו כטריפה.
וכמו כן יש לדון לענין הכאה וקללה, לפי מש"כ במנחת חינוך מצוה מ"ט דאין חייבים על הכאתו ועל קללתו של טריפה, דאינו נחשב "מקויים שבעמך", איך הדין בחובל ומקלל גוסס בידי אדם.
ולענין שבת האם איכא חיוב מצד מלאכת נטילת נשמה על הריגת גוסס בידי אדם, מסתפק בספר ערכי תנאים ואמוראים [לרבו של הרוקח, ערך רבי יוסי בר אבין] האם חייבים עליו, ולכאורה ס"ל כדברי הריב"ם בתוס' רי"ד שבת קלו. דהחובל בטריפה בשבת פטור משום נטילת נשמה כיון דכמת הוא חשוב, וכמו שההורג אדם טריפה פטור דגברא קטילא קטל. וסבירא ליה דהוא הדין בגוסס בידי אדם. א"כ מדבריו משמע דגוסס בידי אדם חשוב כמת גם לשאר דיני התורה, וצ"ע. ועי' עוד בחידושי רבי שלמה היימן זצ"ל כתבים סי' מ"ג שהאריך דבהמה שהיא גוססת בידי אדם אין בה איסור טריפה, ובתוך דבריו [ד"ה ומה שרוצה] כתב לדון האם רק לענין רציחה נתמעט מדכתיב "כל נפש", ועי"ש מה שהביא מדברי התוס' נדה מד: בזה.
◆ ◆ ◆
והנה במרדכי סנהדרין (רמז תרצ"ה) כתב, שהנרצח עצמו יכול להעיד על הרוצח אם עדיין אינו טריפה, דאם הוא טריפה הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כמבואר בסנהדרין עח. דעדים שהם טריפה פסולים משום דאינן בזוממי זוממין. ובשו"ת משכנות יעקב חו"מ סי' ט"ו כתב לתמוה על דבריו, הא מ"מ כיון דאמדוהו למיתה ומת לבסוף מכח הכאה זו, א"כ הוי ליה גוסס בידי אדם דאיתעביד ביה מעשה, ואליבא דרבנן הוי ליה כטריפה, וא"כ אכתי הוי עדות שאי אתה יכול להזימה.
ולפי מה שנתבאר יש לדון בזה, דנהי דעדים טריפה פסולים משום דאינן בזוממי זוממין, מ"מ עדים גוססים בידי אדם כשרים, וישנם בזוממי זוממין, דלא הוו גברא קטילא לכל דיני התורה, אלא רק לענין רוצח. וא"כ אע"פ שמבואר בגמ' שאם העידו על טריפה והוזמו אין עושים להם כאשר זמם משום דגברא קטילא בעו למיקטל, מ"מ אם העידו על גוסס בידי אדם, כיון דלא נעשה ביה מעשה הוי כמו גוסס בידי שמים ועבדינן להו כאשר זמם, ואף רבנן לא פליגי בזה דלא נחלקו אלא לענין רציחה.
◆ ◆ ◆
ויש לעיין לפי הצד דגוסס בידי אדם הוי פטור דוקא ברוצח, משום דכתיב ביה ואיש כי יכה "כל נפש" אדם מות יומת, איך הדין ברוצח בשוגג, האם חייב גלות על רציחת גוסס בידי אדם, דהוי גזיה"כ דוקא על חיוב מיתה ברוצח במזיד, או דהוא הדין ברוצח בשוגג. ובספר יוסף לקח פרשת ואתחנן נקט בפשיטות דהוא הדין דפטור מגלות בשוגג, וכן נראה מדברי שו"ת שאגת אריה הקדמון סי' י"ט.