בהר - האם יש "וצויתי את ברכתי" בשמיטה דרבנן, ובמסתעף | ויקרא בהר - האם יש "וצויתי את ברכתי" בשמיטה דרבנן, ובמסתעף | ויקרא

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
1,689
תודות
4,744
נקודות
475
הסמ"ע (סי' סז סק"ב) כתב שאין ברכת "וצויתי את ברכתי" בשמיטה בזמן הזה, כיון שחיובה מדרבנן.

והחזו"א (שביעית סי' יח סק"ד) פליג, וס"ל דגם בזה"ז יש ברכה זו;
וכן מבואר לכאורה מתשובות המבי"ט (ח"ג סי' מה).

מיהו קודם לכן כתב החזו"א שאפשר שיגרום החטא לבטלה, וגם הברכה אינה אלא לכל ישראל, אבל היחיד יוכל ללקות בשביל חבירו.

והנה גם להסמ"ע וודאי שהקב"ה עוזר כמו כל אחד שמתמסר למצווה, וגם החזו"א מודה שחטא יכול לקפח,
וכל השאלה היא האם יש על זה את מאמר התורה "וצויתי את ברכתי", שזו דרגה אחרת.


ולכאורה דברי החזו"א שחטא יכול לקפח - מחודש מאוד, שכיון שכתוב בתורה מפורש ברכה, לכאורה זה אמור להתקיים בכל אופן;
אבל מצאנו לגבי עונשים שאפי' שזה כתוב בתורה - זה יכול להשתנות,
כמו בסוטה שכתוב שאם נטמאה "וצבתה בטנה ונפלה ירכה", ומבואר במשנה ובגמ' בסוטה, שלרוב התנאים זכות יכולה לתלות;
וכן בע"ז "ועצר את השמים", בזמן אחאב לא התקיים עד שנשבע אליהו.
 
וכן מבואר לכאורה מתשובות המבי"ט (ח"ג סי' מה).
וז"ל:
ועתה בשמטה זאת שנת השל"ד אשר יש כמה בעלי תורה יראי ה' ובעלי מעשה אשר נדבה לבם לנהוג דיני שמטה נדרשתי מקצתם להורות להם באי זה אופן יתנהגו באכילת הפירות או תבואה שגדלו בא"י בקרקע ישראל ושגדלו בקרקע של גוי במירוחו או מירוחי ישראל כדגן ותירוש ויצהר ושאר אילנות וירקות בארץ ישראל ובכיבוש ראשון ובעבר הירדן ובסוריא וחוצה לארץ קודם הביעור ואחר הביעור במיני האוכלי' שהם עיקר המזון דגן תירוש ויצהר והזרעני' והירקות ומאכל בהמה ומיני סמנים וכיוצא בהם רוב שנת שביעית אנחנו אוכלים דגן תירוש ויצהר ממה שגדל בשנה ששית כדכתיב וכי תאמרו מה נאכל וכו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים שהתבואה והזרעונים של שנה ששית כלם נגמרי' בשנה הששית כ"ש דאזלינן בהו אחר השליש בתבואה וזתים כדאמרינן פרקא קמא דר"ה ורבי' שמשון פרק ב' שביעית וכן רוב פירות האילן מהם היה יכול האדם להתפרנס כל שנת שביעית כפשטי' דקרא וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת' את התבואה לשלש השנים.
 
בתוס' כבר מבואר שאין וציויתי את ברכתי בזה''ז, דכתבו דהטעם שלא תיקנו יובל מדרבנן הוא כי אין הציבור יכול לעמוד בה,
ואם יש ברכה מ''ט אין הציבור יכול לעמוד בה, ומ''ש ממתי שהיה דאו'
 
בתוס' כבר מבואר שאין וציויתי את ברכתי בזה''ז, דכתבו דהטעם שלא תיקנו יובל מדרבנן הוא כי אין הציבור יכול לעמוד בה,
ואם יש ברכה מ''ט אין הציבור יכול לעמוד בה, ומ''ש ממתי שהיה דאו'
עי' בחזו"א שמביא התוס' ומפרש באופ"א.
 
שמעתי שי''א שמה שראו ברכה בשמיטות בא''י אי''ז ראיה שהאמת עם החזו''א, אלא כיון שא''י היא אתריה דהחזו''א ממילא נהגו מן השמים כפסקיו
 
ולכאורה דברי החזו"א שחטא יכול לקפח - מחודש מאוד, שכיון שכתוב בתורה מפורש ברכה, לכאורה זה אמור להתקיים בכל אופן;
אבינו הזקן נתיירא שמא יגרום החטא, אף שהובטחה ברכתו ונכתבה בתורה.
 
אבינו הזקן נתיירא שמא יגרום החטא, אף שהובטחה ברכתו ונכתבה בתורה.
יש מקום לחלק בין הבטחה שניתנה לשומרי מצווה מסויימת, לבין הבטחה שניתנה לאדם בכללות
וכן יש לחלק בין הבטחה שניתנה לפני קיום המצווה להבטחה שניתנה אחר הקיום
 
יש מקום לחלק בין הבטחה שניתנה לשומרי מצווה מסויימת, לבין הבטחה שניתנה לאדם בכללות
ניתן לחלק כמובן, לכאן או לכאן, ולכך אינו נחשב חילוק לענ"ד.
וכן יש לחלק בין הבטחה שניתנה לפני קיום המצווה להבטחה שניתנה אחר הקיום
הבטחה שלא הותנתה בקיום? מה לי קודם ומה לי אחר?
הכוונה שלדבר כזה לא מצינו חשש שמא יגרום החטא, וממילא הוא חידוש
אם מצינו כעין זה, סגי בזה לענ"ד.
ולכה"פ לא נפיק מכלל "ואע"פ שאין ראי' לדבר, זכר לדבר".
 
הבטחה שלא הותנתה בקיום? מה לי קודם ומה לי אחר?
כיון שניתנה אחר המצוה הרי היא רק בגלל שהוא זכאי, ואם יחטא אין הבטחה, אבל ניתנה קודם המצוה הרי ניתנה כשכר על קיום מצווה מסויימת זו ולא הותנתה בהיותו צדיק
 
כיון שניתנה אחר המצוה הרי היא רק בגלל שהוא זכאי, ואם יחטא אין הבטחה, אבל ניתנה קודם המצוה הרי ניתנה כשכר על קיום מצווה מסויימת זו ולא הותנתה בהיותו צדיק
לא הותנתה, ולא ניתנה כשכר, ואפ"ה נתיירא שמא יגרום החטא
 

הודעות מומלצות

מתוך ה'מגדלות מרקחים':...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון