געגועים
תנ"ך ופרשת שבוע - אוצר החידות
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
- הודעות
- 2,659
- תודות
- 6,935
- נקודות
- 640
הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין היה לו הרבה חסידים וכמה אנשים ת"ח היו יושבים שם כל השנה והיו עוסקים בתורה ועבודה. פ"א היה יושב בחור אחד אצלו, והבחור היה יתום והיה שם כמה שנים והיה לומד תורה בהתמדה גדולה והיה בר אוריין מופלג, וכאשר נעשה כבר עשרים שנה ובא לפרק האיש מקדש קרא אותו הק' הנ"ל ושאל אותו מפני מה אינו מקיים מאמרם ז"ל בן שמונה עשרה לחופה, השיב לו הבחור מה יכול אני לעשות הלא איש עני ואביון אנכי, אז פקד עליו הק' שילך לחפש לו זיווג, וגם פקד עליו שהזיווג הראשון שיציעו לפניו יעשה, והזהיר אותו לילך תיכף.
והנה אם אמנם שהיה ימי החורף והקור והשלג גדול היה, אך עכ"ז היה מוכרח לקיים פקודת רבו, ולקח תרמילו בידו והלך לערך פרסה עד עת הלילה בא לכפר אחד וראה בית יהודי אחד והלך להבית להחיות את נפשו, ובבית זה היה דר עשיר מופלג שהיה מחזיק האפיסעסיא מהאדון והיה לו נאמנים הרבה, והאיש העשיר לא היה אז בביתו, והנאמנים והאריסים היו בביתו.
וכאשר הבחור בא להבית והלך אצל התנור להחם א"ע מהקרירות, ושאלו אותו לאיזה מקום הולך, השיב לפי תומו, לחפש לו איזה זיווג, והאנשים הנאמנים כשמעם זאת עלה בדעתם לעשות איזה לצנות, ואמרו לו יש לנו זיווג טוב עבורך היינו עם הבתולה של בעל הבית, השיב הבחור לפי תומו נקרא לנערה ונשאלה את פיה, ושאל אותה ואמרה כי מרוצה לקבל אותו, כי גם היא היתה כוונתה לעשות לצנות ממנו, ושאל אחד אם הוא יכול בעצמו לכתוב תנאים, והשיב הן, וכן עשה וכתב תנאים והיה קבלת קנין כדת וכדין, אח"ז שאלו אותו אפשר ברצונו לעשות תכף החופה, והוא השיב לפי תומו כי באם הכלה שלו רוצה גם אני מסכים, וכן היה והוא בעצמו כתב הכתובה, והאנשים היו עושים חופה, והבחור קידש אותה כדת וכדין והיו מברכין ברכות אירוסין ושבע ברכות הכל כדת משה וישראל, והיו עושים לצנות, אך הבחור עשה הכל לפי תומו כמו שאמר לו רבו הק' שהזיווג הראשון יעשה, ואח"ז שתו יי"ש ואכלו גם לעקיך, וכל אחד בירך אותו שיעלה שהזיווג יעלה יפה.ו
אח"ז כאשר היו האנשים רוצים לילך לביתם לישון והיו אומרים להבחור שילך מכאן כי רוצים לסגור הדלת, השיב הבחור אם יתנו לו את אשתו ילך מכאן ובאם לאו לא ילך מכאן, ובתחלה דברו עמו בטוב, אך הוא באחת כי בלי אשתו לא ילך, וכאשר ראו האנשים שאינו רוצה לילך בטוב, אז לקחו אותו בחזקה ודחפוהו לחוץ, והוא צעק שיתנו לו אשתו, ובתוך כך בא בעה"ב ושאל מה קול הרעש הזה, וסיפרו לו את כל הנ"ל שהיו עושין לצנות וכעת אינו רוצה לצאת עד שיתנו לו אשתו, ובעה"ב העשיר היה בר אוריין וכאשר שמע זאת אחזו פלצות כי היה יודע כי בתו נהיתה אשת איש, וקרא הבחור להחדר לדבר על לבו שיתן גט פטורין לבתו, והתחיל לדבר עמו בדברים רכים שיתן לו בעד זה איזה ר"כ, אך הבחור השיב לפי תומו מפני מה אתן לה גט פטורין הלא היא יפ"ת ויפ"מ וגם היא בת ת"ח, והאיש העשיר דיבר עמו כל הלילה, ובכל פעם הוסיף לו שיתן לו יותר, אך הוא באחת שאפי' אם יתן לו כל חללי דעלמא לא יגרש, ושאל אותו העשיר מי הביאך הלום, השיב לו הבחור כי אדמו"ר מסטרעטין הוא צוה עלי שאלך לחפש לי זיווג והזיווג הראשון שיציעו לפני צוה עלי לעשות וכן עשיתי, וכעת מה כבודו רוצה ממני, אז השיב לו האיש העשיר א"כ אסע אני עמך לאדמו"ר מסטרעטין וכאשר יגזור אומר כן מוכן אני לקיים, השיב לו כן יהיה כדבריך.
וכן היה ובבוקר השכם נסעו לעיר סטרעטין להק', וכאשר באו לחצר קדשו התפשר ליתן להבחור אלף ר"כ ואח"ז יתן לו גט פטורין, ומחמת כי לא היה לו באותו זמן כל האלף ר"כ אך שני מאות ר"כ, ונתן השני מאות ר"כ להק', ושמונה מאות ר"כ אמר להביא עד חודש, ונסע האיש העשיר לביתו, והק' לקח השני מאות ר"כ והלביש להבחור מלבושי כבוד כאחד הנגידים.
וכאשר הגיע החודש ימים ובא העשיר עם בתו והביא צרור הכסף בידו ונתן ליד הה"ק וביקש אותו שיראה שיגמור הדבר תיכף לבל יתוודע לאיש, אח"ז אמר הק' להאיש העשיר יש לי שידוך טוב והגון לפי כבודו עבור בתו הכלה, היינו עם בחור אחד שהוא מופלג בתורה ומושלם בכל המעלות ויפ"ת וממשפחה רמה וגם יש לו אלף ר"כ לסלק לנדן תיכף במזומנים, ואמר שרוצה לראות אותו ואם ימצא חן בעיניו יגמור בכי טוב.
וצוה הק' לקרוא את הבחור הנ"ל, ובא לחצר הקודש, והאיש העשיר לא הכיר אותו כי היה לבוש מלבושי כבוד כאחד הנגידים, ודיבר עמו והוטב בעיניו, כי היה באמת חכם ומופלג, וגם לבתו הכלה הוטב בעיניה, והסכים להתחתן עמו, והק' שאל אותו פעמיים ושלש אם מרוצה לקבל אותו להיות חתנו והוא השיב הן, אז אמר הק' לך זכה במקחך כי זה הבחור היה בחצרך וקידש את בתך הכלה, כי ראיתי כי זה הזיווג הוא נגזר בשמים בת פלוני לפלוני, ומחמת שהבחור היה יתום ועני, וכבודו בודאי לא היה רוצה להתחתן עמו, והיה גזר דין יוצא שכבודו ימות וכל הונך ורכושך ילכו לטמיון ולהפסד, ואז בתך הכלה תזדווג אליו להיות לו לאשה, וכאשר שמעתי הפס"ד של מעלה אז המתקתי ואמרתי שאני אראה להתאמץ שהזיווג הזה יגמור, ות"ל פעלתי הכל על נכון, ועתה הברירה בידך אם תרצה שהבחור הזה יהיה חתנך מה טוב ואם לאו מוכרח אתה למות, והסכים האיש העשיר ולקח אותו לביתו ונתן לו את בתו לאשה ויהי שלום ושלוה ביניהם כל הימים.
(דגל מחנה יהודה אות פז)
והנה אם אמנם שהיה ימי החורף והקור והשלג גדול היה, אך עכ"ז היה מוכרח לקיים פקודת רבו, ולקח תרמילו בידו והלך לערך פרסה עד עת הלילה בא לכפר אחד וראה בית יהודי אחד והלך להבית להחיות את נפשו, ובבית זה היה דר עשיר מופלג שהיה מחזיק האפיסעסיא מהאדון והיה לו נאמנים הרבה, והאיש העשיר לא היה אז בביתו, והנאמנים והאריסים היו בביתו.
וכאשר הבחור בא להבית והלך אצל התנור להחם א"ע מהקרירות, ושאלו אותו לאיזה מקום הולך, השיב לפי תומו, לחפש לו איזה זיווג, והאנשים הנאמנים כשמעם זאת עלה בדעתם לעשות איזה לצנות, ואמרו לו יש לנו זיווג טוב עבורך היינו עם הבתולה של בעל הבית, השיב הבחור לפי תומו נקרא לנערה ונשאלה את פיה, ושאל אותה ואמרה כי מרוצה לקבל אותו, כי גם היא היתה כוונתה לעשות לצנות ממנו, ושאל אחד אם הוא יכול בעצמו לכתוב תנאים, והשיב הן, וכן עשה וכתב תנאים והיה קבלת קנין כדת וכדין, אח"ז שאלו אותו אפשר ברצונו לעשות תכף החופה, והוא השיב לפי תומו כי באם הכלה שלו רוצה גם אני מסכים, וכן היה והוא בעצמו כתב הכתובה, והאנשים היו עושים חופה, והבחור קידש אותה כדת וכדין והיו מברכין ברכות אירוסין ושבע ברכות הכל כדת משה וישראל, והיו עושים לצנות, אך הבחור עשה הכל לפי תומו כמו שאמר לו רבו הק' שהזיווג הראשון יעשה, ואח"ז שתו יי"ש ואכלו גם לעקיך, וכל אחד בירך אותו שיעלה שהזיווג יעלה יפה.ו
אח"ז כאשר היו האנשים רוצים לילך לביתם לישון והיו אומרים להבחור שילך מכאן כי רוצים לסגור הדלת, השיב הבחור אם יתנו לו את אשתו ילך מכאן ובאם לאו לא ילך מכאן, ובתחלה דברו עמו בטוב, אך הוא באחת כי בלי אשתו לא ילך, וכאשר ראו האנשים שאינו רוצה לילך בטוב, אז לקחו אותו בחזקה ודחפוהו לחוץ, והוא צעק שיתנו לו אשתו, ובתוך כך בא בעה"ב ושאל מה קול הרעש הזה, וסיפרו לו את כל הנ"ל שהיו עושין לצנות וכעת אינו רוצה לצאת עד שיתנו לו אשתו, ובעה"ב העשיר היה בר אוריין וכאשר שמע זאת אחזו פלצות כי היה יודע כי בתו נהיתה אשת איש, וקרא הבחור להחדר לדבר על לבו שיתן גט פטורין לבתו, והתחיל לדבר עמו בדברים רכים שיתן לו בעד זה איזה ר"כ, אך הבחור השיב לפי תומו מפני מה אתן לה גט פטורין הלא היא יפ"ת ויפ"מ וגם היא בת ת"ח, והאיש העשיר דיבר עמו כל הלילה, ובכל פעם הוסיף לו שיתן לו יותר, אך הוא באחת שאפי' אם יתן לו כל חללי דעלמא לא יגרש, ושאל אותו העשיר מי הביאך הלום, השיב לו הבחור כי אדמו"ר מסטרעטין הוא צוה עלי שאלך לחפש לי זיווג והזיווג הראשון שיציעו לפני צוה עלי לעשות וכן עשיתי, וכעת מה כבודו רוצה ממני, אז השיב לו האיש העשיר א"כ אסע אני עמך לאדמו"ר מסטרעטין וכאשר יגזור אומר כן מוכן אני לקיים, השיב לו כן יהיה כדבריך.
וכן היה ובבוקר השכם נסעו לעיר סטרעטין להק', וכאשר באו לחצר קדשו התפשר ליתן להבחור אלף ר"כ ואח"ז יתן לו גט פטורין, ומחמת כי לא היה לו באותו זמן כל האלף ר"כ אך שני מאות ר"כ, ונתן השני מאות ר"כ להק', ושמונה מאות ר"כ אמר להביא עד חודש, ונסע האיש העשיר לביתו, והק' לקח השני מאות ר"כ והלביש להבחור מלבושי כבוד כאחד הנגידים.
וכאשר הגיע החודש ימים ובא העשיר עם בתו והביא צרור הכסף בידו ונתן ליד הה"ק וביקש אותו שיראה שיגמור הדבר תיכף לבל יתוודע לאיש, אח"ז אמר הק' להאיש העשיר יש לי שידוך טוב והגון לפי כבודו עבור בתו הכלה, היינו עם בחור אחד שהוא מופלג בתורה ומושלם בכל המעלות ויפ"ת וממשפחה רמה וגם יש לו אלף ר"כ לסלק לנדן תיכף במזומנים, ואמר שרוצה לראות אותו ואם ימצא חן בעיניו יגמור בכי טוב.
וצוה הק' לקרוא את הבחור הנ"ל, ובא לחצר הקודש, והאיש העשיר לא הכיר אותו כי היה לבוש מלבושי כבוד כאחד הנגידים, ודיבר עמו והוטב בעיניו, כי היה באמת חכם ומופלג, וגם לבתו הכלה הוטב בעיניה, והסכים להתחתן עמו, והק' שאל אותו פעמיים ושלש אם מרוצה לקבל אותו להיות חתנו והוא השיב הן, אז אמר הק' לך זכה במקחך כי זה הבחור היה בחצרך וקידש את בתך הכלה, כי ראיתי כי זה הזיווג הוא נגזר בשמים בת פלוני לפלוני, ומחמת שהבחור היה יתום ועני, וכבודו בודאי לא היה רוצה להתחתן עמו, והיה גזר דין יוצא שכבודו ימות וכל הונך ורכושך ילכו לטמיון ולהפסד, ואז בתך הכלה תזדווג אליו להיות לו לאשה, וכאשר שמעתי הפס"ד של מעלה אז המתקתי ואמרתי שאני אראה להתאמץ שהזיווג הזה יגמור, ות"ל פעלתי הכל על נכון, ועתה הברירה בידך אם תרצה שהבחור הזה יהיה חתנך מה טוב ואם לאו מוכרח אתה למות, והסכים האיש העשיר ולקח אותו לביתו ונתן לו את בתו לאשה ויהי שלום ושלוה ביניהם כל הימים.
(דגל מחנה יהודה אות פז)
[המשך במאמר הבא]
