סיפורים שידוך משמים (4 צופים)

[געגועים]

הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין היה לו הרבה חסידים וכמה אנשים ת"ח היו יושבים שם כל השנה והיו עוסקים בתורה ועבודה. פ"א היה יושב בחור אחד אצלו, והבחור היה יתום והיה שם כמה שנים והיה לומד תורה בהתמדה גדולה והיה בר אוריין מופלג, וכאשר נעשה כבר עשרים שנה ובא לפרק האיש מקדש קרא אותו הק' הנ"ל ושאל אותו מפני מה אינו מקיים מאמרם ז"ל בן שמונה עשרה לחופה, השיב לו הבחור מה יכול אני לעשות הלא איש עני ואביון אנכי, אז פקד עליו הק' שילך לחפש לו זיווג, וגם פקד עליו שהזיווג הראשון שיציעו לפניו יעשה, והזהיר אותו לילך תיכף.

והנה אם אמנם שהיה ימי החורף והקור והשלג גדול היה, אך עכ"ז היה מוכרח לקיים פקודת רבו, ולקח תרמילו בידו והלך לערך פרסה עד עת הלילה בא לכפר אחד וראה בית יהודי אחד והלך להבית להחיות את נפשו, ובבית זה היה דר עשיר מופלג שהיה מחזיק האפיסעסיא מהאדון והיה לו נאמנים הרבה, והאיש העשיר לא היה אז בביתו, והנאמנים והאריסים היו בביתו.

וכאשר הבחור בא להבית והלך אצל התנור להחם א"ע מהקרירות, ושאלו אותו לאיזה מקום הולך, השיב לפי תומו, לחפש לו איזה זיווג, והאנשים הנאמנים כשמעם זאת עלה בדעתם לעשות איזה לצנות, ואמרו לו יש לנו זיווג טוב עבורך היינו עם הבתולה של בעל הבית, השיב הבחור לפי תומו נקרא לנערה ונשאלה את פיה, ושאל אותה ואמרה כי מרוצה לקבל אותו, כי גם היא היתה כוונתה לעשות לצנות ממנו, ושאל אחד אם הוא יכול בעצמו לכתוב תנאים, והשיב הן, וכן עשה וכתב תנאים והיה קבלת קנין כדת וכדין, אח"ז שאלו אותו אפשר ברצונו לעשות תכף החופה, והוא השיב לפי תומו כי באם הכלה שלו רוצה גם אני מסכים, וכן היה והוא בעצמו כתב הכתובה, והאנשים היו עושים חופה, והבחור קידש אותה כדת וכדין והיו מברכין ברכות אירוסין ושבע ברכות הכל כדת משה וישראל, והיו עושים לצנות, אך הבחור עשה הכל לפי תומו כמו שאמר לו רבו הק' שהזיווג הראשון יעשה, ואח"ז שתו יי"ש ואכלו גם לעקיך, וכל אחד בירך אותו שיעלה שהזיווג יעלה יפה.ו

אח"ז כאשר היו האנשים רוצים לילך לביתם לישון והיו אומרים להבחור שילך מכאן כי רוצים לסגור הדלת, השיב הבחור אם יתנו לו את אשתו ילך מכאן ובאם לאו לא ילך מכאן, ובתחלה דברו עמו בטוב, אך הוא באחת כי בלי אשתו לא ילך, וכאשר ראו האנשים שאינו רוצה לילך בטוב, אז לקחו אותו בחזקה ודחפוהו לחוץ, והוא צעק שיתנו לו אשתו, ובתוך כך בא בעה"ב ושאל מה קול הרעש הזה, וסיפרו לו את כל הנ"ל שהיו עושין לצנות וכעת אינו רוצה לצאת עד שיתנו לו אשתו, ובעה"ב העשיר היה בר אוריין וכאשר שמע זאת אחזו פלצות כי היה יודע כי בתו נהיתה אשת איש, וקרא הבחור להחדר לדבר על לבו שיתן גט פטורין לבתו, והתחיל לדבר עמו בדברים רכים שיתן לו בעד זה איזה ר"כ, אך הבחור השיב לפי תומו מפני מה אתן לה גט פטורין הלא היא יפ"ת ויפ"מ וגם היא בת ת"ח, והאיש העשיר דיבר עמו כל הלילה, ובכל פעם הוסיף לו שיתן לו יותר, אך הוא באחת שאפי' אם יתן לו כל חללי דעלמא לא יגרש, ושאל אותו העשיר מי הביאך הלום, השיב לו הבחור כי אדמו"ר מסטרעטין הוא צוה עלי שאלך לחפש לי זיווג והזיווג הראשון שיציעו לפני צוה עלי לעשות וכן עשיתי, וכעת מה כבודו רוצה ממני, אז השיב לו האיש העשיר א"כ אסע אני עמך לאדמו"ר מסטרעטין וכאשר יגזור אומר כן מוכן אני לקיים, השיב לו כן יהיה כדבריך.

וכן היה ובבוקר השכם נסעו לעיר סטרעטין להק', וכאשר באו לחצר קדשו התפשר ליתן להבחור אלף ר"כ ואח"ז יתן לו גט פטורין, ומחמת כי לא היה לו באותו זמן כל האלף ר"כ אך שני מאות ר"כ, ונתן השני מאות ר"כ להק', ושמונה מאות ר"כ אמר להביא עד חודש, ונסע האיש העשיר לביתו, והק' לקח השני מאות ר"כ והלביש להבחור מלבושי כבוד כאחד הנגידים.

וכאשר הגיע החודש ימים ובא העשיר עם בתו והביא צרור הכסף בידו ונתן ליד הה"ק וביקש אותו שיראה שיגמור הדבר תיכף לבל יתוודע לאיש, אח"ז אמר הק' להאיש העשיר יש לי שידוך טוב והגון לפי כבודו עבור בתו הכלה, היינו עם בחור אחד שהוא מופלג בתורה ומושלם בכל המעלות ויפ"ת וממשפחה רמה וגם יש לו אלף ר"כ לסלק לנדן תיכף במזומנים, ואמר שרוצה לראות אותו ואם ימצא חן בעיניו יגמור בכי טוב.

וצוה הק' לקרוא את הבחור הנ"ל, ובא לחצר הקודש, והאיש העשיר לא הכיר אותו כי היה לבוש מלבושי כבוד כאחד הנגידים, ודיבר עמו והוטב בעיניו, כי היה באמת חכם ומופלג, וגם לבתו הכלה הוטב בעיניה, והסכים להתחתן עמו, והק' שאל אותו פעמיים ושלש אם מרוצה לקבל אותו להיות חתנו והוא השיב הן, אז אמר הק' לך זכה במקחך כי זה הבחור היה בחצרך וקידש את בתך הכלה, כי ראיתי כי זה הזיווג הוא נגזר בשמים בת פלוני לפלוני, ומחמת שהבחור היה יתום ועני, וכבודו בודאי לא היה רוצה להתחתן עמו, והיה גזר דין יוצא שכבודו ימות וכל הונך ורכושך ילכו לטמיון ולהפסד, ואז בתך הכלה תזדווג אליו להיות לו לאשה, וכאשר שמעתי הפס"ד של מעלה אז המתקתי ואמרתי שאני אראה להתאמץ שהזיווג הזה יגמור, ות"ל פעלתי הכל על נכון, ועתה הברירה בידך אם תרצה שהבחור הזה יהיה חתנך מה טוב ואם לאו מוכרח אתה למות, והסכים האיש העשיר ולקח אותו לביתו ונתן לו את בתו לאשה ויהי שלום ושלוה ביניהם כל הימים.

(דגל מחנה יהודה אות פז)​

[המשך במאמר הבא]

 

[געגועים]

והק' סיפר להם אח"כ מעשה נפלא מענין הזיווג, בעיר אחת היה הרב דשם מחוסר בנים כמה שנים, וגם היה שם רופא אחד שהיה ג"כ מחוסר בנים, פעם אחת נזדמן הל"ט של הרבנית וגם אשת הרופא בפ"א, אז אמרו זו לזו אם השי"ת יעזור לנו ויפקוד אותנו בזש"ק ולאחת יהיה בן ולהשנית יהיה בת נשדך בינינו ונתנו תק"כ זל"ז, וכן היה והשם פקד אותם, והרבנית ילדה בת ונתמלאה כל העיר שמחה, ובתוך כך באה השמועה שגם אשת הרופא ילדה בן זכר, והרבנית כאשר שמעה שאשת הרופא ג"כ ילדה בן נתעלפה מחמת שנתנה תק"כ להתחתן עם בן הרופא, ושום איש לא ידע מזה.

אז התחילה הרבנית לדבר על לב המילדת שתראה להמית את בן הרופא וסיפרה לה את כל ליבה, ולא רצתה המילדת לעשות רצונה להמית נפש ישראל בחנם ובלא דבר, והתחילה הרבנית לדבר עמה קשות כי באם לא תעשה בקשתה אז תעשה לה משפט חרוץ שתפקוד על כל אנשי העיר שלא יקחו אותה למילדת, וגם הבטיחה לה מעות בעד זה, ומחמת שנשים דעתן קלות אזי הבטיחה לה לעשות בקשתה להמית את הילד בן הרופא.

והנה כאשר הגיע לילה קודם הברית מילה הנקרא וואכטנאכט עשה הרופא סעודה גדולה כי היה הבן חשוב אצלו כי חלפו ועברו כמה שנים שלא היה לו בנים, והנה אחר הסעודה וכל האנשים הלכו לישן אז לקחה המילדת את הילד וחתכה ארביז [דלעת] אחד לשנים והניחה הילד בתוכו ותעטף הילד עם מטפחת של ספר וגם סכין המילה הניחה בתוכו כי המילדת לא היתה רצונה להמית בידים ע"כ לקחה את הארביז עם הילד שהיה מונח בתוכו וזרקה לתוך הנהר שהיה הולך בהעיר, והמילדת חזרה למקומה על משכבה ושום איש לא ראה. והנה בבוקר ויראו שהילד איננו, ונעשה רעש גדול וחפשו בכל העיר אך לריק היה, מי יכול לשער הבכיות והיללות שהיה שם.

ועתה נחזור לענין הראשון, כאשר המילדת זרקה הילד שהיה מונח בהארביז לתוך המים והמים היו הולכים במרוצה ונשאו את הארביז עד אור הבוקר כמה פרסאות, עד שהגיע לעיר אחת שהיה שם רב גדול, והיה לו ישיבה, וכמה בחורים שהיו לומדים שם הלכו להנהר לרחוץ עצמם ותפסו את הארביז ושמעו קול בכיה ופתחו והיו רואים שילד מונח בתוכו וגם המטפחת וגם סכין המילה, והבינו שבודאי הוא ילד ישראל והלכו וסיפרו זאת לרבם ראש הישיבה והרב ראש הישיבה לא היו לו בנים ולקח הילד ומל אותו כדת וכדין ומסר אותו למינקת ואח"ז לקח אותו להיות לו לבן.

והנה הילד כאשר התחיל לילך לחדר והיה לו לב מבין בדברי תורה ומדע וכאשר נעשה כבן שמונה שנים לא היה אחד מהבחורים שהיו בישיבה כמותו כי היה מופלג וגדול בתורה הרבה והיו כל הבחורים מתקנאים בו, פעם אחת התקוטט עם בחור אחד וקרא אותו הבחור ארביז ושאל אותו הפירוש מזה השם וסיפר לו שראש הישיבה איננו אביו אך מצא אותו בארביז אחד, וכאשר שמע הילד והתחיל לחקור ולדרוש על זה עד שנתוודע לו בבירור כל הנ"ל.

והנה כאשר נעשה בן י"ג שנים היה שמעו הולך בכל המדינות כי היה גאון עולם, ובא שדכן אחד להציע לראש הישיבה שידוך עבורו עם הרב הנ"ל שיש לו בת יחידה, וגם להרב הציע שיש בכאן להרב ראש הישיבה בן שהוא גאון עולם, ובא ובחן אותו באופני הבחינה ומצא אותו עשר מעלות, והתחתן עמו, וכאשר הגיעו ימי החתונה נסע ראש הישיבה עם אנשים מכובדים על החתונה.

והנה קודם החופה היה רוצה לילך להמקוה והלכו עמו איזה אנשים וגם השמש וכאשר הגיעו סמוך למקוה היה עומד בית קטן וירץ משם איש אחד וביקש מהם שילכו להבית כי יש בכאן אשה אחת זקנה והיא נוטה למות ורוצה להתוודות, והיו האנשים דוחפים אותו, אך החתן בעצמו אמר שאין זה מהיושר למנוע ולעכב נפש ישראל מלהתוודות, והלך להבית וגם האנשים הלכו עמו.

והאשה החולנית היתה המילדת, וסיפרה את כל הנ"ל אשר מחמת שהרבנית הפצירה אותה ע"כ לקחה את בן הרופא הילד והניחתו בתוך הארביז וזרקתו לתוך הנהר ואינה יודעת אם הוא חי אם הוא מת, ושאל אותה החתן אם היתה מניחה עוד דבר אחד בתוכו, וסיפרה שגם סכין המילה וגם מטפחת הספר ונתנה סימן בדבר. אז אמר החתן להאנשים העומדים שם שמעו היטב מה שאמרה המילדת, והבינו שהדברים נוגעים אליו, כי הוא בן הרופא, והלך להמקוה ובא לביתו ואמר דרשה גדולה.

ואח"ז כאשר היו רוצים לילך להחופה אז קרא לראש הישיבה ושאל אותו שיאמר לו האמת אם הוא אביו, וקרא להאנשים שהיו הולכים עמו ואמר להם שיאמרו מה ששמעו מהאשה המילדת שהתוודתה קודם מותה, וסיפרו האנשים כל הנ"ל, אז אמר החתן לראש הישיבה עתה נתוודע לי שהרופא בכאן הוא האב שלי, ואין מהמוסר והיושר שאלך להחופה והאב והאם שלי לא יהיו על החתונה.

וילך עם כל המחותנים ועם האנשים המזמרים ומנגנים בכלי זמר וכל אנשי העיר לבית הרופא, והמה היו יושבים ובוכים כי היה נזכר להם שבאם היה הבן שלהם חי היתה החתונה שלו עם הרב, והחתן כאשר בא לביתם נפל עליהם ונשק וחיבק להם וסיפר להם כל הענין שהוא בנם וביקש אותם שילכו על החתונה, וכן היה ונעשה שמחה גדולה. כן יעזור לנו השם אמן כי"ר.

(דגל מחנה יהודה אות פח)​

 

[הספר התורני]

ואפשר שלא רק שידוך הוא מן השמים, אלא עוד כמה וכמה מעשים הם ממש מן השמים, ואפילו מצאתי מקור לזה ממעשים נפלאים וארוכים בתנ"ך, כגון מכירת יוסף ומגילת אסתר, ועוד רבים, וכבר קדמני בזה רבי יצחק הוטנר במליצת לשונו ד'ברובא דרובא הקב"ה מנהיג את העולם', ויש ליישב, ודוק.

 

[הצעיר שבחבורה]

הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין

לחץ כדי לכווץ...

כמדו' שמעשה זה מפורסם על הרה"ק מרימנוב

 

[אוהב ספר]

כי ראיתי כי זה הזיווג הוא נגזר בשמים בת פלוני לפלוני,

לחץ כדי לכווץ...

לא מסתדר עם זה

כרוז "בת פלוני לפלוני" הוא רק בארץ ישראל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[געגועים]

כמדו' שמעשה זה מפורסם על הרה"ק מרימנוב

לחץ כדי לכווץ...

בכאו"פ בדגל מחנה יהודה (סטרעטין) הנ"ל מסופר זאת על ר' אברהם מסטרעטין