נראה לי אתה מבין שידו כידה, פירושו שהיד שלו היא רשותה של האשה כמו שיד של או קלתה הם רשותה
אני מבין שאין דבר כזה, בסתמא כל אחד ידו היא רשותו ויד חבירו היא רשות חבירו, שליח הוא אחד שמחזיק ברשותו משהו בשביל חבירו ואז זה כמו שהדבר ברשותו-בגלל שגם רשותו מחזיקה עבורו וגם חבירו-השליח מחזיק עבורו [ברשותו של השלי ולא של המשלח,
כיון שכן אם לא מחזיק עבורו ברגע הנתון לא נוכל לצעוק "ידו כידה" כי הדבר לא מוחזק עבורו בשום מקום
להבא כדאי שתצטט אותי מב' סיבות א' שגם אחרים ידעו על מה נסובה תגובתך ב' כדי שאני יקבל התראה שהגבת לי ואז אוכל לענות לך במהרה...
כל המושג שליחות קבלה הוא קצת קשה, דהרי כל פרשת שליחות נצרכה להיכן שיש לאדם כח מסוים לפעול עבור עצמו, וחדשה התורה שגם אחר יכול לפעול עבורו בגדרים מסוימים, אמנם האשה בקבלת הגט לא פעילה, אלא רק צריך לתת ברשותה, וא"כ מה עושה השליח במה פועל עבור השני,
וע"כ הוא שבפרשת שליחות קבלה, שהוצרך לכך ריבוי נוסף בתורה, הגדר הוא הרחבת הרשות, דהינו כיון שרק לאשה יש כח, [אפשרות..] לקבל גיטה, פרשת שליחות הרחיבה לי שגם אחר יוכל לעשות זה.
ואם רשותי היא רשותי, ורשות חברי היא רשות חברי, מה יעזור שמחזיק עבור מישהו אחר, שיחשב כברשות השני, הא ס"ס לא הגיע לרשות השני,
ואלא וודאי אנו צריכים להגיע לפרשת שליחות, ואתה אומר שבפרשת שליחות התחדש שאם מחזיק בדעתו עבור חברו ג"כ נחשב שהגיע לרשות חברו,
ואני אומר שבפרשת שליחות התחדש שגם בלא דעתו, כל מה שמחוזק ברשותו הוא גם כהגיע לרשות חברו,
אמנם ממה שמשמע שהמשלח הוא כשליח, וכל' הגמ' שידו כידה, משמע שאופן הקבלה שלהם שווה, וכמו שבאשה א"צ את דעתה, למה נימא שבשליח צריך את דעתו, ולכאו' פרשת שליחות באשה [דאינה פועלת] רק הרחבת הרשות בגדרי שליחות, וכלשון הגמ' ידו כידה.
