יצירת גולם במרוצת הדורות

[דוד רוטנברג]

על המהר"ל מפראג מסופר שברא גולם או שלא..
רבי חיים מוולוז'ין מספר בהקדמה לספרא דצניעותא שאדוננו הגר"א בגיל 13 כמעט יצר גולם
הקדמת ר' חיים מוולוז'ין לספרא דצניעותא ד"ה ושמעתי

דיון - הסיפור הידוע של הגולם מפראג

שמעתי שיש טוענים על הסיפור הידוע של הגולם מפראג שלא היה, יש מי שיודע?

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[דוד רוטנברג]

עוד אנשים שמסופר עליהם שיצרו גולם

גולם (מיסטיקה) – המכלול

www.hamichlol.org.il

בני יעקב
הספר של"ה[3][דרוש מקור: נדרש עמוד בספר] מצדד באפשרות שהשבטים (בני יעקב) בראו נקבה על ידי צירוף אותיות מספר יצירה.

רבא
בתלמוד מסכת סנהדרין סה ב, מובא: ”אמר רבא: אם רצו צדיקים היו בוראים עולם, שנאמר "כִּי אִם-עֲוֺנֹתֵיכֶם, הָיוּ מַבְדִּלִים, בֵּינֵכֶם, לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו, נט, ב). רבא ברא אדם (גולם), שלחו לפני ר' זירא. היה ר' זירא מדבר אל הגולם ולא היה הגולם עונה. אמר ר' זירא לגולם: מן החבורה אתה? חזור לעפרך.” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה עמוד ב') (מתורגם)

בסיפור זה נברא הגולם מעפר (אדמה).

על פי הכתוב לא ניתן לדעת האם הגולם היה חסר יכולת דיבור, או שהיה בעל יכולת כזו אבל לא רצה להשיב[4].

רבי חנינא ורב אושעיא
מלימוד בסספר יצירה יכול להיווצר בעל חי, בגמרא מובא על רבי חנינא ורבי אושעיא שישבו בערב שבת ולמדו בספר יצירה, ומתוך כך היה נברא להם עגל אותו אכלו בשבת. ”רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה” (בבלי סנהדרין סה ב) המלה "כל" מתארת שמעשה זה נעשה כל ערב שבת.

רבי חננאל בן אמיתי
במגילת אחימעץ (1054) מסופר על רבי חננאל בן אמיתי, בן המאה התשיעית מהעיר אוריה בדרום איטליה, שהֶחֱיָה מת בכוח קלף, ובכוח הקלף השיבוֹ למתים: ”והשֵׁם הכתוב בקלף הוציא משָּׁם/מיַּד שהשׁם נלקח מעמו/אל המִטָּה נפל גָּלמו/ והגֹּלֶם שב לעפרה ולרקבונה”.[5]

רבי שלמה אבן גבירול
רבי יוסף שלמה דלמדיגו, בספרו "מצרף לחכמה" משנת 1629, סיפר: "וכן אמרו על ר״ש בן נבירול שברא אשה והייתה משרתת לו, וכאשר הלשינוהו למלכות הראה להם שלא הייתה בריאה והחזירה לקדמותה לחתיכות וחוליות עץ שמהם נבנית. וכדומים הרבה שמועות בפי הכל ובפרט בארץ אשכנז”."[6] במקורות אחרים מסופר שיצר לעצמו שפחה על ידי ספר יצירה[1][7].

אבן עזרא
בפירוש המיוחס (ככל הנראה בטעות[8]) לרב סעדיה גאון על ספר יצירה מסופר:

ושמעתי כי אבן עזרא ברא בריה לפני ר"ת ואמר ראו מה שנתן הקב"ה באותיות הקדושות ואמר חזור לאחור וחזרה לקדמותה.

— "ר"ס גאון" על ספר יצירה, באתר היברובוקס
רבי שמואל החסיד
אגדה מסוימת מספרת על רבי שמואל החסיד שייצר לעצמו גולם שליווה אותו בנסיעותיו ושימש אותו[9].

רבי אביגדור קרא
רבי ידידיה טיאה וייל סיפר על גולם שנברא על ידי רבי אביגדור קרא[10].

המהר"ל
ערך מורחב – הגולם מפראג
אגדת הגולם המפורסמת ביותר היא אגדת הגולם מפראג. אגדה זו מספרת על גולם שרבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, הפיח בו רוח חיים בתקופת עלילות הדם המפורסמות. על פי אגדה זו, הגולם קבור בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוי בפראג. המסורת מקובלת כיום בפראג, והמדרגות המובילות לעליית הגג סגורות על מנעול ובריח. אך מקובל על החוקרים כי אגדת הגולם היא המצאה מאוחרת, ודעות החוקרים חלוקות בדבר תיארוך האגדה: גרשום שלום סבר שהיא התפרסמה רק בראשית מאה ה-19, ולכל המוקדם בין השנים 1740 - 1730. היו שציינו את האפשרות שהסיפור היה קיים בעל פה לפני כן, ואולם אין דרך לדעת כמה שנים קודם. בין השאר הועלתה ההשערה שייתכן שהאיש שיצר אותו בעל פה היה שמש בית הכנסת של פראג בימי רבנותו של הרב יחזקאל לנדא (המחצית השנייה של המאה ה-18), שסיפר לרב לנדא שבעליית בית הכנסת יש גופה של גולם שאותו יצר המהר"ל. עד כמה שידוע היום, סיפור המהר"ל והגולם לא יצא לאור לפני שנות השלושים של המאה ה-19, וההופעה הידועה הראשונה שלו היא ברומן "שפינוזה" של ברטולד אוארבך מ-1837. החוקר אלי אשד מעריך שהסיפור אף לא היה קיים בעל פה לפני שנת 1837, כאשר יצר אותו הסופר היהודי-הגרמני ברטולד אוארבך, כאגדה ספרותית מומצאת לחלוטין בספרו "שפינוזה". הסיפור התפשט במהירות, מקורו האמיתי נשכח לחלוטין, והוא הפך לסיפור-עם יהודי[11].

רבי אליהו בעל שם
אגדות נוספות על יצירת גולם מיוחסות לרבי אליהו בעל שם מחלם. בשו"ת "חכם צבי"[12] לרבי צבי הירש אשכנזי, נכדו של רבי אליהו בעל שם. מופיעה שאלה הלכתית הדנה בדבר אפשרות צירופו של הגולם למניין לתפילה. בנו, רבי יעקב עמדין מספר:

אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ”ה [=אבי מורי הרב] ז"ל מה שקרה באותו שנוצר ע"י זקנו הגראב"ש [=הגאון רבי אליהו בעל שם] ז"ל כי אחר שראהו הולך וגדל מאד נתיירא שלא יחריב העולם על כן לקח ונתק ממנו השם שהי' דבוק עדיין במצחו וע"י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה.

הגר"א
הגר"א סיפר לתלמידו רבי חיים מוולוז'ין, שרצה לעשות גולם, אך נמנע מכך כתוצאה מתמונה שראה. רבי חיים מוולוז'ין סיפר על כך בהקדמה לספרו של הגר"א "ספרא דצניעותא"[13] (1818).

הפירוש של הגר"א לספר היצירה נחשב לפירוש המוסמך והמפורט ביותר הקיים[14], כפי שמראה העובדה, שזהו הפירוש היחיד לספר היצירה שעליו גופו קיימים כמה וכמה פירושים על הפירוש. דבר שיכול לאשש שעניין זה העסיק את הגר"א במציאות ולא רק באגדה. לפי הספר "קול התור", המיוחס בידי אחדים לתלמיד של הגר"א אך נראה שנכתב בסוף המאה ה-19 או בראשית המאה העשרים, הגאון ניסה ליצור את הגולם על מנת להילחם בכוחות הרשע בשערי ירושלים[15]. בספרו של גורדון[16], המחבר מספר שבילדותו בעיר וילנה, ככל הנראה בראשית המאה העשרים, שמע סיפורים ששרידי הגולם של הגאון נמצאים בעליית הגג בבית הכנסת של הגר"א בווילנה. גורדון מספר שאביו אליהו גורדון[17], שהיה רב בבית הכנסת, אישר לו את קיומה של מסורת זאת שאותה הגדיר כ"עתיקה". כך שהיא הייתה מן הסתם קיימת מזה עשרות של שנים לפחות. יש מקום לשער שהמסורת הזאת על הגולם של הגאון מווילנה הייתה מקור ההשראה למסורת הספרותית המאוחרת על הגולם של המהר"ל מפראג, שהמחקר מראה שלא הייתה ידועה לפני שנות השלושים של המאה ה-19.

 

[השר מקוצי]

רבי אליהו בעל שם
אגדות נוספות על יצירת גולם מיוחסות לרבי אליהו בעל שם מחלם. בשו"ת "חכם צבי"[12] לרבי צבי הירש אשכנזי, נכדו של רבי אליהו בעל שם. מופיעה שאלה הלכתית הדנה בדבר אפשרות צירופו של הגולם למניין לתפילה. בנו, רבי יעקב עמדין מספר:

אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ”ה [=אבי מורי הרב] ז"ל מה שקרה באותו שנוצר ע"י זקנו הגראב"ש [=הגאון רבי אליהו בעל שם] ז"ל כי אחר שראהו הולך וגדל מאד נתיירא שלא יחריב העולם על כן לקח ונתק ממנו השם שהי' דבוק עדיין במצחו וע"י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה.

יצויין שהמשנ''ב מזכיר את זה.
יש טוענים שהבעש''ט ברא גולם.

 

[השר מקוצי]

יצויין שהמשנ''ב מזכיר את זה.

ברמז. בסימן נ''ה סק''ד.

 

[עד נאמן]

בספר נהרי א"ש אי', שביח"ל הי' קבוצה של בחורים בעלי מדרגה, בעת אשר שימש רבינו קה"ק רבי שמעון'לע זעליכאווער כמשגיח שם, שלימדם קבלה וספר יצירה, והם יצרו פע"א עגל בקבלה מעשית, וגער בהם והקפיד.