סיון כ' סיון - יום פטירת רבי יחיאל מיכל מנמירוב (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי יחיאל מיכל ב"ר אליעזר מנמירוב (נרצח ב-כ' בסיוון ה'ת"ח) היה רב ומקובל, רבה של הקהילה היהודית וראש ישיבה בעיר נמירוב, מחבר הספר "שברי לוחות".

נולד לרבי אליעזר מזלאטשוב. נישא לבתו של רבי מרדכי יפה בעל הלבושים, כיהן כרבה של הקהילה היהודית בנמירוב ועמד בראשות הישיבה בעיר, עד להירצחו בשנת 1648 בגזרות ת"ח–ת"ט.

רבי שבתי הכהן קונן עליו ב"מגילת עיפה" ואמר שידע כל התורה כולה בעל-פה, והיה בקי בכל החכמות.​

 

[הייליג]

כ"ב בסיוון

לחץ כדי לכווץ...

ולא בכ'
הוא נפגע באותו יום אחר כך נסתלק מפצעיו כעבור יומיים

 

[גרינפלד]

כשמוע היהודים על פשיטותיהם של הקוזאקים הסתגרו עם רכושם בתוך מבצר העיר ונעלו את שעריה. ביום כ' בסיוון בשנת ה'ת"ח, פשטו חיל קריבונוס הקוזאקים על העיר נמירוב תוך שהתחזו לכח ידידותי והניפו דגלים של צבא הכתר של פולין. בהפצרתם של תושבי העיר הגויים ששיתפו פעולה עם הקוזאקים, שוכנעו היהודים בני העיר שמדובר בסיוע מפני התקפות הקוזאקים על הערים. כאשר פלשו הפורעים לעיר טבחו בה כל מי שלא הסכים להמיר דתו לנצרות אורתודוקסית. בטבח זה נרצחו אלפי יהודים. רבים מן היהודים בנמירוב מסרו נפשם לקדש שם שמים, שלא להמיר את דתם בעידודו של רבם, שגם הוא כמותם קפץ לבריכות המים בסמוך למבצר למסור נפש. רבי יחיאל מיכל נתפס על ידי אחד מן הפורעים הקוזאקים שכפה עליו להמיר דתו, הצליח להשתחרר ולברוח, ומצא מקום מסתור יחד עם אמו בבית אחד משך כל הלילה עד אור הבוקר.

לאחר הטבח החלו תושבי העיר הגויים לחפש בבתים אם יש מי שהצליח לברוח. רבי יחיאל מיכל ברח עם אמו לבית הקברות בכדי שיובא לקבורה באם ימצאוהו. ביום כ"ב בסיון, מצאו אחד הגויים תושבי העיר ורצחו לעיני אמו במכות מקל, ולאחר מכן רצח גם אותה. רבי ידידיה ליברמן אחיו של רבי יחיאל מיכל שלח שליחים להציל את בתו ושני בניו אשר נהרגו גם הם בהמשך, ולא נשאר מזרעו כי נכד אחד שהיה בחור ולא נישא, כך שלא נשארו ממנו צאצאים.

רק כעבור שלשה ימים הצליחה אשתו להביאו לקבורה.​

 

[גרינפלד]

עקב פרעות אלו חודשה תענית כ' בסיוון בידי ועד ארבע ארצות, לזכר גזרות ת"ח–ת"ט.

רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא (בעל "יסוד ושורש העבודה") מציין את אופי יום זה: ”עיקר התענית זה של כ' סיון, לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים, ועל כלל האומה הישראלית הקדושה, שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן. ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ברוך הוא וברוך שמו. ובודאי היה מזה להבורא יתברך שמו צער גדול כביכול”.

לזכר המאורעות נכתבו מספר פיוטי סליחות שאמירתם נהוגים בכמה קהילות, ביניהם תפילת קל מלא רחמים שבה מבכים את הריגתו:

”זָּהִ‏יר וְזָרִ‏יז בְּמִצְ‏וַת ‏קֵ-ל,‏ הָ‏אַלּוּף הַגָּאוֹן הָרַב מוהר"ר יְחִ‏יאֵל מִ‏יכְל,‏ נָשָׂא יָדוֹ וְלִ‏בּוֹ לָ‏‏ֵק-ל, הוֹי הוֹי אֲרִ‏יאֵל אֲרִ‏יאֵל.‏
‏ חָמִ‏יד וְרָ‏גִ‏יג וּלְתַתָּא,‏ בְּדָרֵי מַעֲלָה וּבְדָרֵי מַטָּה,‏ גָזְרוּ רֹאשׁוֹ בְּחֶרֶב לְ‏הוּטָה,‏ רְאֵה ד'‏ חֶרְפָּתֵ‏נוּ וְהַבִּ‏יטָה.‏”​

 

[גרינפלד]

• שברי לוחות, ‏לובלין – מהדורה שנייה, אותה הוציא לאור אחיינו רבי יצחק בן רבי ידידיה ליברמן
• שברי לוחות
• עלים לתרופה, גליון תרע"א (פרשת שלח (בחו"ל), תשס"ט, שנה י"ד)