איכה איך נאמרו הנבואות הקשות מתוך שמחה? (2 צופים)

[שירת העשבים]

(שבת ל:): "ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה".
ושמעתי בעבר קושיא, [ואף תירוצים אך הם לא ישבו את דעתי...] איך ירמיהו שמח בעת שהתנבא את מגילת איכה?
ואף שאר הנבואות הקשות שנאמרו ע"י הנביאים, איך הם שמחו כשומעם את דברי הנבואה הקשים?

 

[אחד יחיד]

(שבת ל:): "ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה".
ושמעתי בעבר קושיא, [ואף תירוצים אך הם לא ישבו את דעתי...] איך ירמיהו שמח בעת שהתנבא את מגילת איכה?
ואף שאר הנבואות הקשות שנאמרו ע"י הנביאים, איך הם שמחו כשומעם את דברי הנבואה הקשים?

לחץ כדי לכווץ...

יש שמחה פרטית, שהיא לא קשורה לשום דבר חיצוני.
ואת זה היה לנביאים.

 

[שירת העשבים]

יש שמחה פרטית, שהיא לא קשורה לשום דבר חיצוני.
ואת זה היה לנביאים.

לחץ כדי לכווץ...

אשמח מאוד שתרחיב בדברים, מה הכוונה "שמחה פרטית"?
ואיך ניתן להיות בשמחה זו כאשר מנבאים - א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס. {ס} ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ--אֵין־לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל־אֹהֲבֶיהָ: כָּל־רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. {ס} ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל־רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים. {ס} ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד--כָּל־שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים; בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת, וְהִיא מַר־לָהּ. {ס} ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי־יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב־פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי־צָר. וכו'?

 

[אחד יחיד]

אשמח מאוד שתרחיב בדברים, מה הכוונה "שמחה פרטית"?
ואיך ניתן להיות בשמחה זו כאשר מנבאים - א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס. {ס} ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ--אֵין־לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל־אֹהֲבֶיהָ: כָּל־רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. {ס} ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל־רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים. {ס} ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד--כָּל־שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים; בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת, וְהִיא מַר־לָהּ. {ס} ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי־יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב־פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי־צָר. וכו'?

לחץ כדי לכווץ...

יש שמחת חיים אישית ופנימית, שלא קשורה כלל למה שקורה מסביב.
והיא לא נוגדת כלל את העצב שנגרם כששומעים את הנבואות הקשות.

 

[שירת העשבים]

בגמ' תענית [דף ל'] מובא:
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" וכו', ולכאורה נראה ש"אבלות" ו"שמחה" הם הפוכים, וודאי שירמיהו התאבל על ירושלים.
ואמנם לפי מה שכת"ר כותב, אין בזה סתירה, אך עדיין אינני מבין, האם יש מקום גם לשמחה וגם לאבלות יחדיו?
האם כאשר תראה [ ואפילו רק במראה נבואה] אם המשלת את ילדיה ע"מ לאוכלם יוכל להישאר בך טיפת "שמחה אישית ופנימית"? איך יהודי רחמן יוכל להשאר בשמחה אל מול מראה כה מזעזע???

 

[אחד יחיד]

בגמ' תענית [דף ל'] מובא:
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" וכו', ולכאורה נראה ש"אבלות" ו"שמחה" הם הפוכים, וודאי שירמיהו התאבל על ירושלים.
ואמנם לפי מה שכת"ר כותב, אין בזה סתירה, אך עדיין אינני מבין, האם יש מקום גם לשמחה וגם לאבלות יחדיו?
האם כאשר תראה [ ואפילו רק במראה נבואה] אם המשלת את ילדיה ע"מ לאוכלם יוכל להישאר בך טיפת "שמחה אישית ופנימית"? איך יהודי רחמן יוכל להשאר בשמחה אל מול מראה כה מזעזע???

לחץ כדי לכווץ...

שתי רגשות יכולות להיות בו זמנית אצל אדם.
ואכן המראה שתיארת הוא מזעזע, אבל הרגש שמתעורר בגללו - לא חייב לכבות את הרגש השני.

 

[שירת העשבים]

שתי רגשות יכולות להיות בו זמנית אצל אדם.
ואכן המראה שתיארת הוא מזעזע, אבל הרגש שמתעורר בגללו - לא חייב לכבות את הרגש השני.

לחץ כדי לכווץ...

ואיך עושים את זה?

 

[אחד יחיד]

ואיך עושים את זה?

לחץ כדי לכווץ...

אם המח שליט על הלב - זה מאד קל.