להתרפאות מן המינים -
גמ' ע"ז כ"ז:
"לא ישא ויתן אדם עם המינין ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל וא"ל ר' ישמעאל אחי הנח לו וארפא ממנו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת קרא עליו ר' ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים (
קהלת י, ח) ופורץ גדר ישכנו נחש שאני מינות דמשכא דאתי למימשך בתרייהו"
וע"פ הגמ' הנ"ל, לכאורה תמיד לעבור על דברי חכמים (עכ"פ אליבא דר"י) הוא ביהרג ואל יעבור.
וה"נ מצינו בר"ע בעניין נטילת ידים, בגמ' עירובין כ"א:
"תנו רבנן, מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו, היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך, שפך חציין ונתן לו חציין. כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו, יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך, סח לו כל אותו המאורע, אמר לו, תן לי מים שאטול ידי, אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין. אמר לו, מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי וכו'"