סוגיית "ייהרג ואל יעבור" מול "וחי בהם" (1 צופה)

[ידיד נפש אב הרחמן]

בגמרא (מסכת סנהדרין ע"ד:) נקבע הכלל: "כל עבירות שבתורה, אם אומרים לו לאדם: עבור ואל תיהרג – יעבור ואל ייהרג, חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים".

הדילמה:
נניח שאדם עומד בפני סיטואציה שבה אומרים לו: "הרוג את פלוני, או שנהרוג אותך". הגמרא קובעת שעליו להיהרג ולא לרצוח, מהסברא: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דחבריך סומק טפי" (מי אמר שהדם שלך אדום יותר? אולי דמו של חברך אדום יותר).

השאלה:

1. אם היסוד להקרבת החיים הוא שאיננו יודעים דמו של מי חשוב יותר – מה הדין במקרה שבו ברור (מבחינה תועלתנית) שחייו של האחד "שווים" יותר לחברה? למשל: האם מותר להרוג אדם פשוט כדי להציל תלמיד חכם עצום שכל עם ישראל תלוי בו? או להרוג זקן חולה כדי להציל ילד צעיר?
   
2. האם הכלל "אל תרצח" הוא חוק מוחלט שאינו תלוי בנסיבות, או שהוא נובע רק מהספק שמא השני חשוב יותר?

 

[אברך מעמיק]

לא בדקתי את הענין כעת, ואני כותב מקופיא מהתרשמותי בסוגיא.
1. אסור ללא ספק. [וראיה פשוטה לזה, מהא דאין למסור יחיד כדי שינצלו כל החבורה, אע"פ שללא ספק רבים יותר מועילים מאשר יחיד].
2. לפי מה שנתבאר בתשובה 1 מוכרח כי 'לא תרצח' הוא חוק מוחלט, ורק הוגדר בחז"ל במילים אלו כדי לבטא שאין בכח אנושי להכריע בזה.
[יש בזה ענין עמוק יותר, אשר לדעתי הוא המכוון בדברי חז"ל הללו, ויבאר מדוע אמרו דווקא טענה זו, ואכמ"ל].

 

[הרב מרודוש]

בשאלתך יש נפ"מ כשיש לאו דלא תרצח אך אין הק"ו
למשל כשאינו עושה מעשה
בחי' הגר"ח דן בזה ותלי ליה במח' תוס' ריש הבע"י והרמב"ם

 

[הצעיר שבחבורה]

אם היסוד להקרבת החיים הוא שאיננו יודעים דמו של מי חשוב יותר – מה הדין במקרה שבו ברור (מבחינה תועלתנית) שחייו של האחד "שווים" יותר לחברה? למשל: האם מותר להרוג אדם פשוט כדי להציל תלמיד חכם עצום שכל עם ישראל תלוי בו? או להרוג זקן חולה כדי להציל ילד צעיר?

לחץ כדי לכווץ...

פרשנות מוטעית, שוויו של אדם אינו נמדד ביחס לחברה אלא ביחס לעצמו, כך שעצם ההנחה העומדת בבסיס השאלה אינו רלוונטי

האם הכלל "אל תרצח" הוא חוק מוחלט שאינו תלוי בנסיבות, או שהוא נובע רק מהספק שמא השני חשוב יותר?

לחץ כדי לכווץ...

גם כאן, נפלה טעות בהבנת הדברים, לא תרצח הוא חוק מוחלט, אלא שרוב חוקי התורה אינם עומדים בפני ערך הצלת החיים, ולזה, ואך ורק לזה הגיעה הטענה "מאי חזית" וכו'.