שבת קודש אכילה ושתיה ביהדות (1 צופה)

[תשבי]

כולם מכירים את הגמ' פסחים סח,ב דהכול מודים דבעצרת בעינן נמי לכם, וברש"י שם "שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה תורה בו"
והתעוררתי לחשוב אנו רואים ביהדות שני דברים שסותרים אחד את חבירו, מצד אחד אזהרות והשקפות רבות בכל מה שקשור לגשמיות ולחומר, לפרוש כמה שיותר וכו', ואילו כאן בשבת, ביו"ט, ובעצם בכל סעודת מצוה, אנחנו שמחים על ידי גשמיות של אוכל, ובשבת מגדילים לעשות ומחפשים את הכי טוב כמו הסיפור עם שמאי.
המקובל לומר בשתי רבדים, א' התורה לא מבטלת את הרעיון להנאה מחומר אלא רק מתריעה מפני השתעבדות לחומר, האדם שולט על החומר ולא החומר עליו, ואשר על כן להנות בפועל מאוכל אין זה דבר פסול בהכרח, ב' כיוון שבפועל המציאות היא שאדם כן מחובר לחומר אז הצורה שיכבד את השבת עפ"י אמות המידה שלו היא לשמוח בה כפי מה שמשמח אותו.
וכמדומה שאין כאן תשובה גמורה, כל השבוע ובכל עת אנו שואפים ומתחנכים לא להשתעבד לאוכל לא להשתוקק אליו, ואילו עתה נדרש מאיתנו לחזור ולהכיר בכל חומריות הזו מחדש...
כמובן יענו לי שאם הדבר הוא ציווי אין כאן חזרה להשתוקקות של הנאה והשתעבדות לחומר כי זה רק בתורת לקיים ציווי, והן אמת שהדברים נכונים אבל עדיין - מדוע לבוא ולכבד את השבת עם הכרה בדבר הפחות שביותר במהותו של האדם.
האם לא יותר מכבד שבשבת אדם ימסור חבורה, או ילמד רצופות, או שטיקל של הגר"ח על הר"מ?
במה השבת יותר מכובדת ובמה יום מתן תורה מתכבד יותר באכילה ושתיה או בהגות ומחשבה???

 

[מחכה]

הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם - טעמים

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

דובר בזה

 

[הלומד מכל אדם]

כולם מכירים את הגמ' פסחים סח,ב דהכול מודים דבעצרת בעינן נמי לכם, וברש"י שם "שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה תורה בו"
והתעוררתי לחשוב אנו רואים ביהדות שני דברים שסותרים אחד את חבירו, מצד אחד אזהרות והשקפות רבות בכל מה שקשור לגשמיות ולחומר, לפרוש כמה שיותר וכו', ואילו כאן בשבת, ביו"ט, ובעצם בכל סעודת מצוה, אנחנו שמחים על ידי גשמיות של אוכל, ובשבת מגדילים לעשות ומחפשים את הכי טוב כמו הסיפור עם שמאי.
המקובל לומר בשתי רבדים, א' התורה לא מבטלת את הרעיון להנאה מחומר אלא רק מתריעה מפני השתעבדות לחומר, האדם שולט על החומר ולא החומר עליו, ואשר על כן להנות בפועל מאוכל אין זה דבר פסול בהכרח, ב' כיוון שבפועל המציאות היא שאדם כן מחובר לחומר אז הצורה שיכבד את השבת עפ"י אמות המידה שלו היא לשמוח בה כפי מה שמשמח אותו.
וכמדומה שאין כאן תשובה גמורה, כל השבוע ובכל עת אנו שואפים ומתחנכים לא להשתעבד לאוכל לא להשתוקק אליו, ואילו עתה נדרש מאיתנו לחזור ולהכיר בכל חומריות הזו מחדש...
כמובן יענו לי שאם הדבר הוא ציווי אין כאן חזרה להשתוקקות של הנאה והשתעבדות לחומר כי זה רק בתורת לקיים ציווי, והן אמת שהדברים נכונים אבל עדיין - מדוע לבוא ולכבד את השבת עם הכרה בדבר הפחות שביותר במהותו של האדם.
האם לא יותר מכבד שבשבת אדם ימסור חבורה, או ילמד רצופות, או שטיקל של הגר"ח על הר"מ?
במה השבת יותר מכובדת ובמה יום מתן תורה מתכבד יותר באכילה ושתיה או בהגות ומחשבה???

לחץ כדי לכווץ...

הרבה ספרי מחשבה וחסידות (כוזרי למשל) מאריכים לבאר שבשונה משיטת הנזירים שהאדם צריך לפרוש מגשמיות (כגון הכיתות של הנזירים בהודו וכן הייתה במקורה שיטת הנוצרים שהכומר אין לו לישא אישה וכדו') הרי שביהדות ידעו שצריך להעלות את החומר לקדושה היינו להשתמש בחומר ע"פ התורה ובאופן המותר והרצוי והרבה יש להאריך ואכמ"ל.

 

[תשבי]

הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם - טעמים

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

דובר בזה

לחץ כדי לכווץ...

וגם שם לא הוסבר בצור המניהח את הדעת.
מה גם שאני מעמיד את השאלה לאו דווקא על שבועות [ההסבר שניתן שם היה בקשר לשבועות]

 

[תשבי]

הרבה ספרי מחשבה וחסידות (כוזרי למשל) מאריכים לבאר שבשונה משיטת הנזירים שהאדם צריך לפרוש מגשמיות (כגון הכיתות של הנזירים בהודו וכן הייתה במקורה שיטת הנוצרים שהכומר אין לו לישא אישה וכדו') הרי שביהדות ידעו שצריך להעלות את החומר לקדושה היינו להשתמש בחומר ע"פ התורה ובאופן המותר והרצוי והרבה יש להאריך ואכמ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

התכוונתם ליישב?
כללתי את דבריך בדברי שעפ"י התורה אין הדרישה להתנזר מהחומר אלא לא להיות משועבד אליו, מה שכללת בתוך דבריך להעלות אל החומר זו דרך החסידות או עפ"י קבלה, כמו שאומרים שיש דיבור של ה' בכל אוכל וכו', ואין כאן מקומו...