פסחים ביאור האיסור אכילה בקרבן הבא בטומאה (1 צופה)

[היגיון התורה]

משנה פסחים עו חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה וכו'
וחקרו האחרונים אם מה שאין נאכל בטומאה הוא משום שנטמא הקרבן, או משום משום שקרבן הבא בטומאה אע"פ שהותר בציבור אינו מספיק להתיר את הבשר.
ומרן הגרי"ז (מנחות טו) תלה ד"ז במח' הרש"י והתוס' כנגד הרמב"ם והשיטמ"ק, ולבסוף מציע שאין כלל מח' ביניהם עיי"ש.

ונראה לומר דשורש הנידון תלוי בפסול הזריקה בטומאה שלא בציבור, שאם נאמר שזריקה ע"י אדם טמא אינה זריקה כלל, והוי כמו שזרקו זר, א"כ בשבא בטומאה בציבור מאי שייכא לומר דאינו מתיר הבשר, והא כיון דמכפר על כרחך בשהותרה בציבור הוי זריקה, וא"כ אמאי אין מתיר הבשר. ואם נאמר שזריקה ע"י אדם טמא הוי זריקה גמורה, רק כיון שנעשה בטומאה שהוא דבר מאוס מעכבת הקרבן מלכפר, אז יש לומר שאין הטומאה מעכבת אלא קצת, והיינו שמכפר אבל לא סגי בזה להקריב הבשר.

יתכבדו חו"ר הפורום להביע דעתם ולנסות להוכיח בנידון לכאן ולכאן.