ורק ראוי לציין, ש'שמו' של הקב"ה, הכוונה היא יותר מאשר שם בעלמא
וכידוע שהשם הוא מהות הנהגה בעולם
אה"נ, אך עדיין אי"ז מיישב מדוע קוראים לו כך.
היחס שלנו הוא לא אל עצמותו, אלא על הנהגתו, לכאו'.
אכן, אבל כשאני אומר 'השם' איני אומר הנהגה, אין כזו הנהגה שנקראת 'השם'.
אינה הנהגה מסויימת, אלא הנהגתו בעצמה כך היא קרויה
נכון, אבל זה נשמע מופקע שלכן נכנהו כך, ולדוג' [להבדיל אא"ה] אם יש אדם גיבור, הרי ודאי שמהותו אינה גיבור אלא שיש לו הנהגה של גבורה, וא"כ וכי כאשר נרצה לכנהו נקרא לו 'הנהגה', לפי שיש לו הנהגה של גיבור? וה"ה [להבדיל] כלפי הקב"ה, וכי מכיון שיש לו הנהגות לכן נכנהו 'הנהגה'.
לא מכיון שיש לו, אלא מכיון ש
וכעין 'מלאך' המכונה שליח
אל מלאך כל היחס שלנו הוא כשליח, אך אל הקב"ה יחסנו אינו לכך שיש לו הנהגות, אלא להנהגות בעצמם, הייתי מבין אם מכנים אותו 'רחום' 'חנון', אך מה הקשר 'השם'?
היחס שלנו אליו הוא אל הנהגותיו כולם, ולא אל הנהגה פרטית כזו או אחרת
וגם שאומרים קודשא בריך הוא
אכן אבל זהו כינוי של הנהגה בפועל.
זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור
בקיצור, אתה טוען שאין תוכן בעצם הכינוי השם, והוא רק זכר לשם אדנות.
