כי תבוא איך אומרים וידוי מעשר בכל לשון (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
השקיפה ממעון קדשך מן השמים (כו טו)

בפנים יפות הקשה, איך אומרים וידוי מעשר בכל לשון כדאיתא בסוטה רפ"ז, הרי אמרינן בסוטה לג. שלא יתפלל אדם בלשון ארמית מפני שאין מלאכי השרת מכירים בו, והרי בוידוי מעשר מתפלל ואומר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'.

ונראה ליישב עפ"י דברי הגבורת ארי ביומא נג: ד"ה שחונה, שכתב שבבית המקדש שהוא מקום שכינה אפשר להתפלל בכל לשון, וכל שכן ממה שאמרו בשבת יב: שליד חולה אפשר להתפלל בכל לשון כיון ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, וביאר בזה הגבורת ארי שם מה שכהן גדול ביום הכיפורים בתפילה שבהיכל היה אומר בארמית "ולא יעדי שולטן מדבית יהודה", ע"ש. ולפי זה מיושב גם בוידוי מעשר, שמצוותו בבית המקדש, כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהלכות מעשר שני ה"ו, ודעת הראב"ד שם בה"ד דהוי לעיכובא שאין וידוי אלא במקדש עי"ש, ובמקדש יכולין להתפלל בכל לשון.

עוד יש לומר דאף אם אין מלאכי השרת מכניסין תפילתו, מ"מ יצא ידי חובת וידוי מעשר, שצריך לומר מה שכתוב בתורה והרי אמר, ומה שאין התפילה מתקבלת אין זה מעכב במצות הוידוי, [ונהי דבמצות תפילה יש לומר דזה מעכב, מ"מ הכא אין זה מצות תפילה אלא מצות וידוי].​

 

[בר אביי]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
השקיפה ממעון קדשך מן השמים (כו טו)

בפנים יפות הקשה, איך אומרים וידוי מעשר בכל לשון כדאיתא בסוטה רפ"ז, הרי אמרינן בסוטה לג. שלא יתפלל אדם בלשון ארמית מפני שאין מלאכי השרת מכירים בו, והרי בוידוי מעשר מתפלל ואומר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'.

ונראה ליישב עפ"י דברי הגבורת ארי ביומא נג: ד"ה שחונה, שכתב שבבית המקדש שהוא מקום שכינה אפשר להתפלל בכל לשון, וכל שכן ממה שאמרו בשבת יב: שליד חולה אפשר להתפלל בכל לשון כיון ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, וביאר בזה הגבורת ארי שם מה שכהן גדול ביום הכיפורים בתפילה שבהיכל היה אומר בארמית "ולא יעדי שולטן מדבית יהודה", ע"ש. ולפי זה מיושב גם בוידוי מעשר, שמצוותו בבית המקדש, כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהלכות מעשר שני ה"ו, ודעת הראב"ד שם בה"ד דהוי לעיכובא שאין וידוי אלא במקדש עי"ש, ובמקדש יכולין להתפלל בכל לשון.

עוד יש לומר דאף אם אין מלאכי השרת מכניסין תפילתו, מ"מ יצא ידי חובת וידוי מעשר, שצריך לומר מה שכתוב בתורה והרי אמר, ומה שאין התפילה מתקבלת אין זה מעכב במצות הוידוי, [ונהי דבמצות תפילה יש לומר דזה מעכב, מ"מ הכא אין זה מצות תפילה אלא מצות וידוי].​

לחץ כדי לכווץ...

יש לציין גם את דבי הרא"ם:
... כלומר אין זו תפלה אלא סיום הודוי כאילו אמר שכבר עשינו כל מה שגזרת עלינו עד שלא נשאר מעתה אלא שתקיים גם אתה מה שהבטחתנו שהבטחתך לא היתה אלא אחר קיום כל המצות כדכתיב אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וגו' דאל"כ מאי השקיפה וברך את עמך את ישראל וכי כ"ג הוא שיתפלל בעד כל ישראל כמו הכהן ביום הכפורים כפר נא לחטאים לעונות ולפשעים שחטאו לפניך עמך בית ישראל:
והעתיקו הדבק טוב. ולפי"ז ל"ק כמובן.
אמנם לכאו' לא כ"כ מובנת תמיהתו 'וכי כה"ג הוא'. ועי' שפתי חכמים:
דאל"כ מה מקום לתפלה זו לכאן. אלא מכיון שעשינו וכו' ראוי לך לעשות מה שהבטחתנו, אבל עכ"פ תפלה הוא. ולא כמ"ש הרא"ם ודבק טוב.

והנה עי' רבינו יונה על ברכות, דף ז.
אבל ביחיד לא דאמר רב הונא אמר רב אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית וכו'. כיון דאסיקנא דתפלה ביחיד אינה נאמרת אלא בלשון הקודש תימה הוא על המנהג שנהגו בכל העולם שהנשים מתפללות בשאר לשונות שכיון שחייבות בתפלה לא היה להן להתפלל אלא בלשון הקודש ורבני צרפת ז"ל רוצים לתת טעם למנהג ואומרים כשהיחיד מתפלל התפלה בעצמה שמתפללין אותה הצבור כמו תפלת צבור דיינינן לה ויכול לאומרה יחיד בלשון אחרת ומאי דאמר רב יהודה (שבת יב.) לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית זהו כשואל צרכיו כגון שמתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו וכיוצא בזה אבל תפלה שהיא ידוע לצבור אפילו כשמתפלל אותה בביתו כמתפלל בצבור דמי ואם אינו יודע לשון הקודש יכול לצאת והטעם שצרכי צבור שואלין בכל לשון מה שאין כן בצרכי יחיד מפני שהצבור אינן צריכין מליץ אצל הקב"ה אבל היחיד צריך אליו כענין שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ וגו' ומלאכי השרת אינן נזקקין אלא ללשון הקודש:
וייתכן שלפי"ד ל"ק כיוון שזו תפילה על ציבור (אע"פ שהוא מדבר על תפילה שמתפללים אותה בציבור מ"מ טעמו שייך גם בזה).