- הודעות
- 903
- תודות
- 2,798
- נקודות
- 382
הקדמה
ענין ראש השנה נכתב בתורה פעם אחת בלבד, בחומש ויקרא פרשת אמור (פרק כג), וגם שם נכתב בקצירת האומר ממש, ככתוב:
{כג} חמישי וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
{כד} דַּבֵּ֛ר אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא-קֹֽדֶשׁ:
{כה} כָּל-מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַֽיי: (ס)
וכך דרשו חכמים במדרש רבה (ויקרא פרשה כט)
פתיחתא בענין הדין והסליחה בראש השנה
א בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג, כד),
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם [לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ]
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם.
וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת".
נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס*.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם:
זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
*בדימוס = ענין סליחה ומחילה.
פתיחתא נוספת בענין סגולת קול השופר להפך מידת הדין לרחמים
ג רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָן פָּתַח (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר,
בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹלֶה עַל כִּסֵּא דִּין, בַּדִּין הוּא עוֹלֶה, מַאי טַעַם, עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה.
וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹטְלִין אֶת שׁוֹפְרֵיהֶן וְתוֹקְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים, דִּכְתִיב: ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר.
וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְהוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים*.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
*דשם א-להים מרמז על דין, ומתהפך לשם הוי"ה שהוא רחמים, על ידי "בקול שופר"
פתיחתא נוספת בענין זה
ד רַבִּי יֹאשִׁיָּה פָּתַח (תהלים פט, טז): אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן
וכו'.
אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, כְּתִיב: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, וְכִי אֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹדְעִים לְהָרִיעַ?
כַּמָּה קְרָנוֹת יֵשׁ לָהֶן, כַּמָּה בּוּקִינוּס* יֵשׁ לָהֶם, כַּמָּה סַלְפִּירְגָסִי* יֵשׁ לָהֶם, וְאָמַרְתָּ: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה?
אֶלָּא שֶׁהֵן מַכִּירִין לְפַתּוֹת אֶת בּוֹרְאָן בִּתְרוּעָה, וְהוּא עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין לְכִסֵּא רַחֲמִים וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְהוֹפֵךְ לָהֶם מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
*מיני כלים משמיעי קול.
עוד פתיחתא בענין זה
ו רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (תהלים פא, ד): תִּקְעוּ בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר [בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ]
וְכִי כָּל הֶחֳדָשִׁים אֵינָן חֹדֶשׁ אֶלָּא בַּכֶּסֶה, וְכָל הֶחֳדָשִׁים אֵינָן נִכְסִין אֶלָּא לְיוֹם חַגֵּנוּ? וַהֲלוֹא נִיסָן חֹדֶשׁ נִכְסֶה וְיֵשׁ לוֹ חַג בִּפְנֵי עַצְמוֹ?
אֶלָּא:
אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁנִּכְסֶה וְיֵשׁ לוֹ חַג, וְחַגּוֹ בֶּן יוֹמוֹ? אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי.
בְּחֹדֶשׁ זֶה תְּחַדְּשׁוּ מַעֲשֵׂיכֶם בַּשּׁוֹפָר, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם.
אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל:
אִם שִׁפַּרְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם הֲרֵינִי נַעֲשָׂה לָכֶם כַּשּׁוֹפָר הַזֶּה, מַה שּׁוֹפָר זֶה מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ, כָּךְ אֲנִי עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וְהוֹפֵךְ לָכֶם מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
נ.ב. על שם מדרש זה ייסד הפייטן [ר' שמעון הגדול, בשחרית ליום ב' דר"ה] החרוז "שפרו מעשיכם וברית לא תופר, נאקתכם יאזין שחקים שיפר, ותיטב לה' משור פר"
ענין ראש השנה נכתב בתורה פעם אחת בלבד, בחומש ויקרא פרשת אמור (פרק כג), וגם שם נכתב בקצירת האומר ממש, ככתוב:
{כג} חמישי וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
{כד} דַּבֵּ֛ר אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא-קֹֽדֶשׁ:
{כה} כָּל-מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַֽיי: (ס)
וכך דרשו חכמים במדרש רבה (ויקרא פרשה כט)
פתיחתא בענין הדין והסליחה בראש השנה
א בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג, כד),
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם [לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ]
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם.
וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת".
נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס*.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם:
זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
*בדימוס = ענין סליחה ומחילה.
פתיחתא נוספת בענין סגולת קול השופר להפך מידת הדין לרחמים
ג רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָן פָּתַח (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר,
בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹלֶה עַל כִּסֵּא דִּין, בַּדִּין הוּא עוֹלֶה, מַאי טַעַם, עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה.
וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹטְלִין אֶת שׁוֹפְרֵיהֶן וְתוֹקְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים, דִּכְתִיב: ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר.
וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְהוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים*.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
*דשם א-להים מרמז על דין, ומתהפך לשם הוי"ה שהוא רחמים, על ידי "בקול שופר"
פתיחתא נוספת בענין זה
ד רַבִּי יֹאשִׁיָּה פָּתַח (תהלים פט, טז): אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן
וכו'.
אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, כְּתִיב: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, וְכִי אֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹדְעִים לְהָרִיעַ?
כַּמָּה קְרָנוֹת יֵשׁ לָהֶן, כַּמָּה בּוּקִינוּס* יֵשׁ לָהֶם, כַּמָּה סַלְפִּירְגָסִי* יֵשׁ לָהֶם, וְאָמַרְתָּ: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה?
אֶלָּא שֶׁהֵן מַכִּירִין לְפַתּוֹת אֶת בּוֹרְאָן בִּתְרוּעָה, וְהוּא עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין לְכִסֵּא רַחֲמִים וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְהוֹפֵךְ לָהֶם מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
*מיני כלים משמיעי קול.
עוד פתיחתא בענין זה
ו רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (תהלים פא, ד): תִּקְעוּ בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר [בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ]
וְכִי כָּל הֶחֳדָשִׁים אֵינָן חֹדֶשׁ אֶלָּא בַּכֶּסֶה, וְכָל הֶחֳדָשִׁים אֵינָן נִכְסִין אֶלָּא לְיוֹם חַגֵּנוּ? וַהֲלוֹא נִיסָן חֹדֶשׁ נִכְסֶה וְיֵשׁ לוֹ חַג בִּפְנֵי עַצְמוֹ?
אֶלָּא:
אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁנִּכְסֶה וְיֵשׁ לוֹ חַג, וְחַגּוֹ בֶּן יוֹמוֹ? אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי.
בְּחֹדֶשׁ זֶה תְּחַדְּשׁוּ מַעֲשֵׂיכֶם בַּשּׁוֹפָר, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם.
אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל:
אִם שִׁפַּרְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם הֲרֵינִי נַעֲשָׂה לָכֶם כַּשּׁוֹפָר הַזֶּה, מַה שּׁוֹפָר זֶה מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ, כָּךְ אֲנִי עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וְהוֹפֵךְ לָכֶם מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים.
אֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
נ.ב. על שם מדרש זה ייסד הפייטן [ר' שמעון הגדול, בשחרית ליום ב' דר"ה] החרוז "שפרו מעשיכם וברית לא תופר, נאקתכם יאזין שחקים שיפר, ותיטב לה' משור פר"
נערך לאחרונה: