התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,733
תודות
17,210
נקודות
895
בגמ' סוכה (לב:) איתא: לולב שיש בו שלשה טפחים. אמר רב יהודה אמר שמואל: שיעור הדס וערבה - שלשה, ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך אמר רבי יוחנן: שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח.
והנה כתב ב'עמק ברכה' (עמ' צ"ה אות ח') להוכיח מסתימת לשון הרמב"ם (פ"ז ה"ח מלולב), שכתב ששיעור לולב הוא ד"ט, דס"ל לרמב"ם שהכל שיעור אחד מדאורייתא, והיינו שצריך טפח נוסף בלולב מן התורה בכדי לנענע.
וצריך עיון גדול, הרי כל הנענוע עצמו אינו אלא מדרבנן (כמבואר בלשון הרא"ש שם סי' כ"ו), דמן התורה 'כיון דאגבהיה נפק ביה' כמבואר בגמ' (סוכה מב.), וכ"פ בשו"ע (תרנ"א, י"א) ובמ"ב שם (ס"ק מ"ט).
ואם כן כיצד חייב בטפח נוסף בשביל הנענוע, שהוא גופא אין חיובו אלא מדרבנן ?
 
כבר נידון בכ"מ בפורום, ותמצית הדברים הם שעיקר עניין הנענוע הוא מדאורייתא כהשלמת המצווה,
ומדרבנן נקבע כחיוב
 
כבר נידון בכ"מ בפורום, ותמצית הדברים הם שעיקר עניין הנענוע הוא מדאורייתא כהשלמת המצווה,
ומדרבנן נקבע כחיוב
אחר המחילה לא זכיתי להבין דברי כת"ר, כיצד יתכן שמצוה דרבנן תקבע שיעור במצוה מדאורייתא.
ולענ"ד אין הדברים שייכים לדברי הראשונים בסוכה לז: גבי קיום המצוה על ידי הנענוע.
 
ואם כן כיצד חייב בטפח נוסף בשביל הנענוע, שהוא גופא אין חיובו אלא מדרבנן ?
בגמ' שם מבואר בלישנא דברייתא דד' חייב גם בלי קשר לנענועים ועיין שם רש"י שפירש שיהא לולב יוצא למעלה מן ההדס "כשם שהוא גבוה במינו מכולן".
 
אחר המחילה לא זכיתי להבין דברי כת"ר, כיצד יתכן שמצוה דרבנן תקבע שיעור במצוה מדאורייתא.
ולענ"ד אין הדברים שייכים לדברי הראשונים בסוכה לז: גבי קיום המצוה על ידי הנענוע.
לא הבנתי קו' מר שיחי', כתבתי שעניין הנענוע כתוספת והידור בצורת הנטילה קיים כבר מדאו', ולכן יש שיעור ד' ובלי קשר לחיוב דרבנן
 
בגמ' סוכה (לב:) איתא: לולב שיש בו שלשה טפחים. אמר רב יהודה אמר שמואל: שיעור הדס וערבה - שלשה, ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך אמר רבי יוחנן: שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח.
והנה כתב ב'עמק ברכה' (עמ' צ"ה אות ח') להוכיח מסתימת לשון הרמב"ם (פ"ז ה"ח מלולב), שכתב ששיעור לולב הוא ד"ט, דס"ל לרמב"ם שהכל שיעור אחד מדאורייתא, והיינו שצריך טפח נוסף בלולב מן התורה בכדי לנענע.
וצריך עיון גדול, הרי כל הנענוע עצמו אינו אלא מדרבנן (כמבואר בלשון הרא"ש שם סי' כ"ו), דמן התורה 'כיון דאגבהיה נפק ביה' כמבואר בגמ' (סוכה מב.), וכ"פ בשו"ע (תרנ"א, י"א) ובמ"ב שם (ס"ק מ"ט).
ואם כן כיצד חייב בטפח נוסף בשביל הנענוע, שהוא גופא אין חיובו אלא מדרבנן ?
עיין היטב בשאלה, אני לא הקשתי ע"ד הגמ.
 
לא הבנתי קו' מר שיחי', כתבתי שעניין הנענוע כתוספת והידור בצורת הנטילה קיים כבר מדאו', ולכן יש שיעור ד' ובלי קשר לחיוב דרבנן
אך מחילה כת"ר, אני הקשתי ע"ד ה'עמק ברכה', על עצם העניין הדברים ארוכים ורחבים, ולא עליהם באתי לדון.
 
וביותר יש לעיין במקור דאורייתא לחיוב דרבנן.
 
בגמ' סוכה (לב:) איתא: לולב שיש בו שלשה טפחים. אמר רב יהודה אמר שמואל: שיעור הדס וערבה - שלשה, ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך אמר רבי יוחנן: שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח.
והנה כתב ב'עמק ברכה' (עמ' צ"ה אות ח') להוכיח מסתימת לשון הרמב"ם (פ"ז ה"ח מלולב), שכתב ששיעור לולב הוא ד"ט, דס"ל לרמב"ם שהכל שיעור אחד מדאורייתא, והיינו שצריך טפח נוסף בלולב מן התורה בכדי לנענע.
וצריך עיון גדול, הרי כל הנענוע עצמו אינו אלא מדרבנן (כמבואר בלשון הרא"ש שם סי' כ"ו), דמן התורה 'כיון דאגבהיה נפק ביה' כמבואר בגמ' (סוכה מב.), וכ"פ בשו"ע (תרנ"א, י"א) ובמ"ב שם (ס"ק מ"ט).
ואם כן כיצד חייב בטפח נוסף בשביל הנענוע, שהוא גופא אין חיובו אלא מדרבנן ?
ככלל בדברי חז"ל כמדומני שהדעה הרווחת היא
שחז"ל לא המציאו גזירות ודינים
אלא שכך היה מקובל כבר מימות משה
אלא שחז"ל קבעום כחובה
וא"כ א"ש שאף מדאו' בעי כדי לנענע
אף שאין חיוב לנענע מ"מ צרות המצווה כתיקונה היא בנעונעים
אלא חז"ל נתנו לזה משנה תוקף כחיוב
 
ככלל בדברי חז"ל כמדומני שהדעה הרווחת היא
שחז"ל לא המציאו גזירות ודינים
אלא שכך היה מקובל כבר מימות משה
אלא שחז"ל קבעום כחובה
וא"כ א"ש שאף מדאו' בעי כדי לנענע
אף שאין חיוב לנענע מ"מ צרות המצווה כתיקונה היא בנעונעים
אלא חז"ל נתנו לזה משנה תוקף כחיוב
אחר המחילה מכת"ר הרמה

א"כ בטלת תורת דרבנן.
 
אם כן הדרא קושיין לדוכתא, איך לכתחילה הופך לדיעבד בשיעור המינמלי של הלולב
השיעור המינימלי כדי שיהא אפשר לקיים את הלכתחילה
וכמו שכבר מצינו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו
 
לא זה מה שפוסל זה השיעור שקבעה תורה
וכמו שהשיעור של ס' עישרון הוא כמדומני דאו' כדי שיהא ראוי לבילה אע"פ שאין מעכבת בו
אבל דבר שנזכר בחיוב התורה, מה שאין כן הכא אינו אלא חיבוב, ועל זה לא תפסול התורה, והם דברים הפשוטים, כנלע"ד
 
אבל דבר שנזכר בחיוב התורה, מה שאין כן הכא אינו אלא חיבוב, ועל זה לא תפסול התורה, והם דברים הפשוטים, כנלע"ד
אמנם כל נטילת לולב תוכנה להראות את הניצחון בדין וא"כ וודאי חלק מצורת המצווה הוא הנענועים וזהו החיבוב המצווה ורק חז"ל קבעו את החיבוב כחובה
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון