הצעיר שבחבורה

בית המדרש/הלכה ומנהג
gemgemgemgemgem
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
5,706
תודות
16,773
נקודות
655
בכורות ז, ב
כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק.

כיום, ככל שעלה בידי, לא ידוע על עטלף המטיל ביצים.
ואילו ידועים כמה בעלי חיים המטילים ביצים, ומניקים.
הברווזן, וכמה מיני קיפודניים.

וצל"ע
 
מחיפוש שלי זה מה שעלה:
ה"עטלף" מוזכר במקרא שלוש פעמים ושתים מהן ברשימת העופות הטמאים בפרשת שמיני (ויקרא, יא י"ט) וראה (דברים, יד י"ח). "אֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף" (שמיני). האזכור השלישי הוא בישעיהו (ב כ'): "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים". מפרש רש"י: "ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן". בצרפתית עתיקה chalve soriz הוא עטלף(1). כך מפרש גם המלבי"ם (ביאור המילות) את הפסוק בישעיהו: "ולעטלפים. לחז"ל (סנהדרין צ"ח בכורות ז') עוף הפורח בעלטה (פלעדערמויז) וכ"ד הרד"ק, וגם מין זה שוכן במחבא תמיד וכו'". רש"י לא פירש את השם "עטלף" המוזכר בתורה אך בכמה אזכורים בגמרא ציין את הלעז שבו השתמש בפסוק בישעיהו המתייחס ליונק המעופף העטלף. ראו עוד במאמר "ולא לעורבים ולא לעטלפים".

על פי הטקסונומיה המודרנית העטלפים הם יונקים כפי שניתן להסיק מתכונות רבות שלהם ובין השאר גם הנקה. כאמור התורה וחז"ל מנו אותו בין העופות אך יחד עם זאת אנו מוצאים בגמרא בבכורות (ז ע"ב) שה"עטלף" מניק: "כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק". מפרש רש"י: "כל המוליד - שיולד עובר ממש. מניק - שיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו".

תאור העטלף כמטיל ביצים מעורר קושי לאור כך שהעטלפים המוכרים לנו יולדי חיים כשאר היונקים. רבי שלמה בן פרחון בן דורו של רבינו תם כתב ב"מחברת הערוך" על העטלף: "... וביציו נראין מבחוץ ולפיכך יוליד אפרוחים בלא ביצה אלא כעכברים". מנקודת מבט השקפתית יש לדבריו משמעות רבה משום שיש בהם הסתייגות מפשט דברי הגמרא כבר בתקופת הראשונים. פליניוס הזקן שחי במאה ה – 1 ונחשב בדורו לבר סמכא בחקר הטבע כתב: (Natural History, Book 10, 81): העטלף הוא היצור המעופף היחיד היולד חיים ומאכיל את ולדותיו בחלב. הוא גם נושא אותם בזרועותיו בזמן תעופה.

פרשנים וחוקרים ניסו ליישב את דברי חז"ל באופנים שונים. היו שסברו שהקביעה שהעטלף מטיל ביצים מקורה במיון הקדום ששיבץ את העטלף בין העופות שכידוע מטילים ביצים אך חכמים גם ידעו שהוא מניק. ייתכן שהקדמונים לא הכירו את דרך הרבייה של העטלפים מאחר והיא מתבצעת במחשכי מערות וסדקי עצים והניחו שהעטלף בדומה לעופות שהוא, לכאורה, נמנה עליהם מטיל ביצים. לעומת זאת קל יחסית לראות את תופעת ההנקה משום שלעיתים נעות הנקבות כאשר הוולדות צמודים לפטמותיהן. אחרים טענו שמקור המחשבה שעטלף מטיל ביצים הוא בכך שנמצאו ביצים בסביבתו. מ. דור דחה את השערה זו משום שבית הגידול של העופות והיונקים שונה מאד. ראו הצעות נוספות וחומר רב בספרה של א. דיין.

י. וקסמן הציע בבלוג שכותרתו ?Is the atalef really a bat. Do bats lay eggs דרך מקורית לפתרון. בניגוד לקודמיו שחיפשו עטלף מטיל ביצים הוא טען שהזיהוי המקובל ל"עטלף" איננו נכון ולמעשה הכוונה לעוף מיתולוגי הנקרא סטריקס (Strix). דמות זו תוארה כדורס לילה דמוי ינשוף הנתלה על תקרת מערות כשראשו כלפי מטה. דמות דמיונית זו נחשבה לפעילת לילה המשמיעה צרחות מקפיאות דם. נטען שהיא מטפטפת חלב על שפתי תינוקות ובכך גורמות להם לחלות. היו שייחסו לה התנהגות המזכירה ערפדים מוצצי דם. נראה שהרקע להתפתחות דמות מיתולוגית זו הוא במידע השאוב מהתנהגות דורסי לילה ועטלפים. פליניוס דחה את אפשרות קיומו של יצור המטיל ביצים וגם מניק. ראוי לציין שבהמשך הסוגיה נאמר: "הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. מאי דולפנין? אמר רב יהודה: בני ימא". רש"י: "הכי גרסינן הדולפנין פרים ורבים מבני אדם - שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א". כוונת הגמרא, על פי רש"י, היא לסירנות (sereine) שהן דמויות הלקוחות מהמיתולוגיה היוונית.
 
ה"עטלף" מוזכר במקרא שלוש פעמים ושתים מהן ברשימת העופות הטמאים בפרשת שמיני (ויקרא, יא י"ט) וראה (דברים, יד י"ח). "אֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף" (שמיני). האזכור השלישי הוא בישעיהו (ב כ'): "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים". מפרש רש"י: "ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן". בצרפתית עתיקה chalve soriz הוא עטלף(1). כך מפרש גם המלבי"ם (ביאור המילות) את הפסוק בישעיהו: "ולעטלפים. לחז"ל (סנהדרין צ"ח בכורות ז') עוף הפורח בעלטה (פלעדערמויז) וכ"ד הרד"ק, וגם מין זה שוכן במחבא תמיד וכו'". רש"י לא פירש את השם "עטלף" המוזכר בתורה אך בכמה אזכורים בגמרא ציין את הלעז שבו השתמש בפסוק בישעיהו המתייחס ליונק המעופף העטלף. ראו עוד במאמר "ולא לעורבים ולא לעטלפים".
לגבי זה ראה
 
בכורות ז, ב
כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק.

כיום, ככל שעלה בידי, לא ידוע על עטלף המטיל ביצים.
ואילו ידועים כמה בעלי חיים המטילים ביצים, ומניקים.
הברווזן, וכמה מיני קיפודניים.

וצל"ע
הנה בעלי החיים נבראו בב' ימים ולא ביום אחד, כי יש הבדל ביניהם. שאלו שנבראו ביום החמישי מקורם מן המים כמ"ש וישרצו המים שרץ וגו', ואלו שנבראו ביום השישי מקורם מן הארץ כמ"ש ותוצא הארץ נפש חיה וגו'. ובפרקי דרבי אליעזר פרק ט' בסוף ביאר הבדלם במה שאלו שמקורם מן המים מטילי ביצים ואלו שמקורם מן הארץ מולידים. ועל זאת נשאל מהיכן נברא העטלף? הרי מצד אחד הוא מעופף, ולפי זה הוא נברא ביום החמישי יחד עם שאר מטילי ביצים. ומצד שני הוא יונק, ולפי זה נברא ביום השישי יחד עם שאר המולידים. ואולם במה שהתורה שייכה את העטלף לעופות, כמ"ש ואת אלה לא תשקצו מן העוף וכו' ואת העטלף, מבואר שהעטלף נברא ביום החמישי יחד עם שאר מטילי הביצים. ובכל זאת הוא מניק כמו בני היום השישי? על זאת אמרו חז"ל אף על פי שמטיל ביצים מניק. רצונם אע"פ שנברא ביום החמישי עם המטילי ביצים בכל זאת הוא יונק כמו בני היום השישי. ויען שהוא יונק מעופף. ומה שאמרו חז"ל חוץ מעטלף וגו', משמע שהוא היונק המעופף היחידי בעולם. וכן הוא הדבר נכון גם במחקר בימינו.

ואוסיף שהברייתא שמגיע אחר כך - הדולפנין פרים ורבים כבני האדם. הוא המשך העניין. כי כבר ביאר בערוך שדולפין ביוונית תרגומו דג עם רחם [וכן גם דעת המחקר בימינו]. כי רוב הדגים מטילי ביצים הם למעט מספר דגים שיש להם רחם ומולידים, כמו הלוויתן והדולפין [שם המין בימינו]. כלומר שהם יונקים ימיים. ויען שגם הם, כמו העטלף, אע"פ שמטילי ביצים מניקים.
 
ומצד שני הוא יונק, ולפי זה נברא ביום השישי יחד עם שאר המולידים.
מנין למר שה'יונקים' נבראו ביום השישי?
רצונם אע"פ שנברא ביום החמישי עם המטילי ביצים בכל זאת הוא יונק כמו בני היום השישי.
כמדו' שפירוש זה דחוק בביאור הגמרא
בפרט שלא ידוע לי מהיכן ראה מר שביום השישי נבראו היונקים
 
מנין למר שה'יונקים' נבראו ביום השישי?

כמדו' שפירוש זה דחוק בביאור הגמרא
בפרט שלא ידוע לי מהיכן ראה מר שביום השישי נבראו היונקים
כבר אמרתי לעיל שכן הוא בפרקי דרבי אליעזר פרק ט' בסוף. וז"ל אלו ששרצו מן המים פרים ורבים בבצים ואלו שנבראו מן הארץ פרים ורבים בוולד ע"כ. וכל המוליד מניק. ובאמת לשון חז"ל 'אע"פ שמטיל ביצים' מטעה הוא ולכן נתקשו בזה.
 
ואוסיף שהברייתא שמגיע אחר כך - הדולפנין פרים ורבים כבני האדם. הוא המשך העניין. כי כבר ביאר בערוך שדולפין ביוונית תרגומו דג עם רחם [וכן גם דעת המחקר בימינו]. כי רוב הדגים מטילי ביצים הם למעט מספר דגים שיש להם רחם ומולידים, כמו הלוויתן והדולפין [שם המין בימינו]. כלומר שהם יונקים ימיים. ויען שגם הם, כמו העטלף, אע"פ שמטילי ביצים מניקים.
ולמה כבני אדם? הרי כן הוא דרך כל בהמה וחיה?

כבר אמרתי לעיל שכן הוא בפרקי דרבי אליעזר פרק ט' בסוף. וז"ל אלו ששרצו מן המים פרים ורבים בבצים ואלו שנבראו מן הארץ פרים ורבים בוולד ע"כ. וכל המוליד מניק. ובאמת לשון חז"ל 'אע"פ שמטיל ביצים' מטעה הוא ולכן נתקשו בזה.
ואם בגמ' נתבאר שעטלף מטיל ביצים, הרי הכל א"ש
 
ולמה כבני אדם? הרי כן הוא דרך כל בהמה וחיה?


ואם בגמ' נתבאר שעטלף מטיל ביצים, הרי הכל א"ש

כי דרך ההזדווגות אצלם הוא בטן מול בטן, למרות שאר החיות שדרך ההזדווגות אצלם הוא בטן מול גב. ומקור למודם הוא "התנינים הגדולים" [שפירש"י דגים גדולים שבים, כלומר היונקים הימיים], שלדעתם הוא משרש "נין" והת"ו נוספת לסימן השם [כמו "תנור" משורש נור]. כי נין [ונכד] מיוחד לאדם לבדו, לא כן שם 'זרע' שמשותף גם לצמחים [עשב מזריע זרע וגו'] ושם 'בן' שמשותף גם לבעלי החיים [גמלים מניקות ובניהם שלושים וגו'].

ומה הכוונה בא"ש?
 
כי דרך ההזדווגות אצלם הוא בטן מול בטן, למרות שאר החיות שדרך ההזדווגות אצלם הוא בטן מול גב. ומקור למודם הוא "התנינים הגדולים" [שפירש"י דגים גדולים שבים, כלומר היונקים הימיים], שלדעתם הוא משרש "נין" והת"ו נוספת לסימן השם [כמו "תנור" משורש נור]. כי נין [ונכד] מיוחד לאדם לבדו, לא כן שם 'זרע' שמשותף גם לצמחים [עשב מזריע זרע וגו'] ושם 'בן' שמשותף גם לבעלי החיים [גמלים מניקות ובניהם שלושים וגו'].
וזהו טעם שונה לגמרי ממש"כ קודם לכן...
אתי שפיר
(הרב @נדיב לב מומחה בפתיחת ר"ת בפורום)
 
בכורות ז, ב
כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק.

כיום, ככל שעלה בידי, לא ידוע על עטלף המטיל ביצים.
ואילו ידועים כמה בעלי חיים המטילים ביצים, ומניקים.
הברווזן, וכמה מיני קיפודניים.

וצל"ע

בהרבה מקומות מצינו שחז"ל הקשו כיו"ב, "והא חזינן דלאו הכי הוא", ותמיד או שדחקו הפירוש או שהגיהו המקור,

וכדאמר רבי חנינא "מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה", ומקשינן "והא חזינן דחיה", ומשנינן "אימא וחית".

וכן מצינו הגהה בכיו"ב אח"כ בבכורות ח. "אמר רב יהודה בני ימא כל שביציו מבחוץ מוליד וכל שבפנים מטיל ביצים איני והאמר שמואל אווז ואווז בר כלאים זה בזה והוינן בה מ"ט אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים ותרוייהו מטילי ביצים אלא כל שזכרותו מבחוץ מוליד מבפנים מטיל ביצים".

ומסתמא בענין זה לא הקשו האמוראים, מפני שלא היה ידוע להם אופן לידת העטלף, אבל אם היו מקשים בזה "והא חזינןדלאו הכי הוא", מסתמא היו מתקנים הברייתא, שעיקר הכוונה לומר "כל המעופף מטיל ביצים חוץ מן העטלף שאע"פ שעף מניק".

לגבי השאלה מברווזן וקיפודן, כבר ידוע שאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ, ובמיוחד שמדובר בבע"ח שאינם מצויים באזורנו אלא באוסטרליה וכדו'.

(לעצם השאלה, ידועים דברי הרמב"ם במו"נ שאפשר שבחכמת הטבע יצדקו חכמי אוה"ע, וידוע תשובת ר"א בנו וכו', אלא מ"מ כמה דאפשר לשנויי משנינן, במיוחד שיש גישות אחרות בזה, לשיטתם י"ל כמו שכתבתי, או יצטרכו לדחוק דנשתנו הטבעים, אפשרות אחרת לומר, שאין כוונת חז"ל לומר ממש המציאות הפיזית, אלא הכוונה, שתכונת העטלף שהוא מניק היא מהותית בו, אבל הא דאינו מטיל ביצים אינו מהותי בו, אלא כבר אפשר שיהיה עטלף מטיל ביצים ומכל מקום לעולם מניק הוא, ובסגנון זה הם הרבה מפירושי המהר"ל בבאר הגולה. או שמא נאמר, שיש לחכמינו כאן סודות מוטמנים, שהרי כבר כתב מהרח"ו שיש פירוש לכל התלמוד על דרך הסוד, וזהו ענין חסורי מחסרא, וכן רמח"ל כתב שפעמים השתמשו חז"ל בידע שבזמנם כמשל לעניינים פנימיים, ואין נפ"מ אם המשל נכון או בלתי נכון, כי העיקר הוא בנמשל).
 
נערך לאחרונה:

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון