יש סיפור ידוע שמספרים העולם:
שהגיעו קבוצה של חסידים לשמים, אמר להם הקב"ה, שימו פה בעגלה את כל האידישקייט שלכם.
והם ברוב חדווה ושמחה פשטו את הפוזמקאות והקפוטות והשטריימלך ועם חיוך אמרו "הרי לך".
אמר להם הקב"ה: זה לא האידישקייט שאני התכוונתי.
עם הסיפור הזה משתמשים בד"כ לנגח את החסידים על מנהגיהם המשונים, אבל שאלה לי, האם בכל הנהגותינו והליכותינו אנחנו באמת מכוונים לצורך גבוה והכל לשם שמים, או שיצרנו לעצמנו קודים תרבותיים שאין בינם לבין יהדות מאומה.
שהגיעו קבוצה של חסידים לשמים, אמר להם הקב"ה, שימו פה בעגלה את כל האידישקייט שלכם.
והם ברוב חדווה ושמחה פשטו את הפוזמקאות והקפוטות והשטריימלך ועם חיוך אמרו "הרי לך".
אמר להם הקב"ה: זה לא האידישקייט שאני התכוונתי.
עם הסיפור הזה משתמשים בד"כ לנגח את החסידים על מנהגיהם המשונים, אבל שאלה לי, האם בכל הנהגותינו והליכותינו אנחנו באמת מכוונים לצורך גבוה והכל לשם שמים, או שיצרנו לעצמנו קודים תרבותיים שאין בינם לבין יהדות מאומה.
