התייחסתי להערה זו במאמר שפרסמתי היום. וישבתי בכמה דרכים.
מהלך אחד בנוי על כמה יסודות. (תוכן המצוה הוא משום כריתת ברית עם הקב"ה. רצון ה') ראה שם בהרחבה. וכאן אציע בנוסח מעט שונה.
לפמש"כ ברשימות תלמידים ממרן הגרי"ז, דהמהות והחפצא של מצות מילה היא ברית בין הקב"ה והנימול, ולכן לא היה שייך זה קודם שהיה ע"כ ציווי מפורש מהקב"ה, אבל מאחר והתברר בעתיד שבמעשה המילה נכנס עמו לברית, לכך אף קודם שנצטווה יש בזה מעליותא. (אמנם אם נתפוס כמש"כ בחי' הגרי"ז דל"ה חלות ערל, מה יועיל מה שבעתיד זה מוגדר לערלה).
עוי"ל בדעת הגרי"ז דבמצוות מילה יש שני חלקים א. הסרת הערלה שהיא דבר מאוס ב. כריתת ברית בעצם הסרת הערלה. וכל דברי הגרי"ז דל"ה חלות ערל קודם הציווי, היינו לגבי כריתת ברית. שתוכן המצווה הוא ברית עם הקב"ה, וקודם שנצטווה על מילה, מה שייך שימול את עצמו אם הקב"ה לא נכנס עמו בברית.
(כלומר שם ערלה חייל בגלל כריתת ברית, וככל שלא נצטווה ולא נכנס עמו לברית ממילא ליתא שם ערלה שבמעשה המילה והסתר הערלה ייחשב לכריתת ברית), אבל זה אינו סותר שהערלה עצמה יש בה מאיסות, וזה נתברר גם קודם לציווי. ומה שאברהם לא מל מטעם זה, שלא רצה להפסיד את שלימות המצווה
(בחלק זה, זה דומה למש"כ שאם היה מל את עצמו היה מפסיד את מעלת מצווה ועושה). וראה בבית הלוי על התורה בבראשית פי"ז פ"א הביא חקירת הראשונים אם מילה היא הסרת חסרון שהערלה הוא מום באיש הישראלי או שהיא הוספת מעלה וקדושה, והביא מבעל העקידה שכתב שיש במילה את שני הדברים, שחיתוך המילה היא הסרת המום והפריעה הוא התוספת מעלה.
עוי"ל לפי מה שדנתי במאמר, באופן שקיים המצות מילה בשעה שאינו מחוייב במצוה ואחר כך נתחייב האם צריך למול שוב, ולכאורה לדברי הגרי"ז כמו שקודם הציוי ליתא כלל בשם ערלות, ממילא גם לאחר שנצטוו אבל כשאינו מחויב לא שייך בשם ערלות. אמנם זה פשוט שכל דבריו של"ה חלות ערל היינו קודם שחל שם ערלות על ידי הציוי, אבל לאחר שנצטוו על מילה, גם מי שלא נתחייב בגלל מקרה פרטי, אפשר דמה שמל עצמו קודם שהיה מחוייב במצווה, סו"ס נוצר מציאות שאין לו ערלה בשעה שנתחייב וממילא מקיים מצווה. וראה מש"כ בשו"ת עונג יו"ט (סימן מ"א).
ולפי זה יש לפלפל ולומר, שבתחיית המתים יקומו מתוקנים ולא יצטרכו הטפה וכדומה אף שבשעת חיותם לא נצטוו ולא חל שם ערל וממילא ל"ה מהול. מכיון שכעת כשקמו לתחייה התחייבו, ובמציאות אין להם ערלה, תיכף ומיד נחשבים למהולים. משא"כ אם היו נולדים ערלים היו נזקקים כעת למילה.
ידועה קו' הרא"ם (ס"פ לך לך) בטעם מה שאברהם אבינו ע"ה לא מל עצמו קודם שנצטווה שהרי האבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה (עי' יומא כח:), ומ"ש מילה שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה בפירוש.
והנה בחידושי הגרי"ז הלוי בראשית פרק טז פסוק ה כתב וז"ל: ידועה הקושיא, האבות קיימו התורה עד שלא נתנה (עי' יומא כ"ח...
