ידוע
כשהרב מפונביז' חלה את חוליו האחרון נכנס לבקרו האדמו"ר מקאליב זיע"א וראה שאין הציבור מתפללים כדבעי והתחיל לומר בקול אפי' חרב חדה מונחת וכו' א"ל הגרש"ר זצ"ל כל זה כשהיא על צוארו כאן זה בתוך הצוואר
דוק
ומצאתי ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתיב
למד משה את באי העולם שלא יאמר אדם הואיל וחולי שלו מסוכן ועושה דייתיקי וחלק כל אשר לו (לא יאמר) לא אתפלל עוד, אלא יתפלל שאין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל בריה. ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא כט
ומה משה שנאמר לו רב לך אל תוסף לא נמנע מלבקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שאר בני אדם על אחת כמה וכמה ומה חזקיה שנאמר לו +מ"ב כ א+ צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה לא נמנע מלבקש רחמים שהיה דורש אפילו חרב חדה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר +ישעיה לח ב+ ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל, שאר ישראל על אחת כמה וכמה.
ידוע
כשהרב מפונביז' חלה את חוליו האחרון נכנס לבקרו האדמו"ר מקאליב זיע"א וראה שאין הציבור מתפללים כדבעי והתחיל לומר בקול אפי' חרב חדה מונחת וכו' א"ל הגרש"ר זצ"ל כל זה כשהיא על צוארו כאן זה בתוך הצוואר
דוק
זה נאמר אצל יהושפט, שהיה עם חרב חדה מוצמדת לצוואר. איני יודע אם יש הבדל בין חרבי ארם לחרבו של מלאך המוות.
אך זכורני בשם הרב וולבה (ב'אגרות וכתבים') שקיבל מר"י לווינשטיין שעל חולה במחלה הנוראה, לא להתפלל שיבריא אלא שיאריך ימים.
זה נאמר אצל יהושפט, שהיה עם חרב חדה מוצמדת לצוואר. איני יודע אם יש הבדל בין חרבי ארם לחרבו של מלאך המוות.
אך זכורני בשם הרב וולבה (ב'אגרות וכתבים') שקיבל מר"י לווינשטיין שעל חולה במחלה הנוראה, לא להתפלל שיבריא אלא שיאריך ימים