- הודעות
- 3,865
- תודות
- 8,056
- נקודות
- 897
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (לב לג)
בחולין פט: מבואר שאיסור גיד הנשה נוהג גם בקרבנות, והקשה בשאגת אריה סי' צ"ו מדוע בקרבנות הנאכלים אין אומרים עשה דוחה לא תעשה, שיבוא עשה של אכילת קדשים וידחה לאו דגיד הנשה.
והאחרונים תירצו, שכל המצוה של אכילת קדשים היא רק בחלק המותר באכילה, אבל מה שאסור באכילה אין בו מצות אכילת קדשים כלל. ויש לסייע לזה, שבפסחים פג: מבואר שעל גיד הנשה לא חל דין שריפת נותר, כיון שאינו ראוי לאכילה. והיינו דרק על הבשר הראוי לאכילה חל דין שריפת קדשים, ואפילו אם אינו ראוי מחמת איסור גיד הנשה חשיב שאינו ראוי לאכילה, וכמו כן י"ל דלא חל עליו מצות אכילת קדשים.
עוד יש מקום ליישב את קושיית השאגת אריה, דהנה כל הקושיא למ"ד יש בגידין בנותן טעם, דלמ"ד שאין בגידין בנו"ט אזי אין מצות אכילת קדשים. והנה בפסחים שם ובתוס' (ד"ה אי אמרת) מבואר, דגידי הצואר אך למ"ד שהם חשובים בשר, ואכילתן חשובה אכילה, מ"מ אין חיוב לאוכלן כיון שאינם טובים לאכילה כל כך. וביאור הדבר לפי מה ששנינו בתרומות פי"א מ"ה, שעצמות הקדשים שעדיין ראויים קצת לאכילה, בזמן שמשליכן מותרים, כיון דאין עומדין לאכילה, ואין חיוב לאוכלן, חזינן דדבר שאינו טוב לאכילה, לא חייבה התורה לאכלו, אע"פ שאם דעתו לאוכלו הוי אכילה.
ומעתה יש לומר, דאף למ"ד יש בגידין בנו"ט, מ"מ אין בהם כל כך טעם, דהא חזינן דאיכא מ"ד דאין בהן כלל נו"ט, א"כ אף למ"ד דיש בהן נו"ט אינן אלא כגידי צואר, שאינם טובים כל כך לאכילה ואין חיוב לאוכלן, וצ"ע בזה.
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (לב לג)
בחולין פט: מבואר שאיסור גיד הנשה נוהג גם בקרבנות, והקשה בשאגת אריה סי' צ"ו מדוע בקרבנות הנאכלים אין אומרים עשה דוחה לא תעשה, שיבוא עשה של אכילת קדשים וידחה לאו דגיד הנשה.
והאחרונים תירצו, שכל המצוה של אכילת קדשים היא רק בחלק המותר באכילה, אבל מה שאסור באכילה אין בו מצות אכילת קדשים כלל. ויש לסייע לזה, שבפסחים פג: מבואר שעל גיד הנשה לא חל דין שריפת נותר, כיון שאינו ראוי לאכילה. והיינו דרק על הבשר הראוי לאכילה חל דין שריפת קדשים, ואפילו אם אינו ראוי מחמת איסור גיד הנשה חשיב שאינו ראוי לאכילה, וכמו כן י"ל דלא חל עליו מצות אכילת קדשים.
עוד יש מקום ליישב את קושיית השאגת אריה, דהנה כל הקושיא למ"ד יש בגידין בנותן טעם, דלמ"ד שאין בגידין בנו"ט אזי אין מצות אכילת קדשים. והנה בפסחים שם ובתוס' (ד"ה אי אמרת) מבואר, דגידי הצואר אך למ"ד שהם חשובים בשר, ואכילתן חשובה אכילה, מ"מ אין חיוב לאוכלן כיון שאינם טובים לאכילה כל כך. וביאור הדבר לפי מה ששנינו בתרומות פי"א מ"ה, שעצמות הקדשים שעדיין ראויים קצת לאכילה, בזמן שמשליכן מותרים, כיון דאין עומדין לאכילה, ואין חיוב לאוכלן, חזינן דדבר שאינו טוב לאכילה, לא חייבה התורה לאכלו, אע"פ שאם דעתו לאוכלו הוי אכילה.
ומעתה יש לומר, דאף למ"ד יש בגידין בנו"ט, מ"מ אין בהם כל כך טעם, דהא חזינן דאיכא מ"ד דאין בהן כלל נו"ט, א"כ אף למ"ד דיש בהן נו"ט אינן אלא כגידי צואר, שאינם טובים כל כך לאכילה ואין חיוב לאוכלן, וצ"ע בזה.
