- הודעות
- 4,373
- תודות
- 11,125
- נקודות
- 885
ויבא אליה ותהר לו
הקשו הראשונים, כיצד היה מותר לתמר להתחתן עם יהודה, ואמר "צדקה ממני", והרי היא הייתה כלתו, ואיכא למ"ד שכל קורבה שישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה [וכן קשה למ"ד שאפי' אם אין ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר].
והרמב"ן (יבמות צח, א) כתב להוכיח מזה שקרובות שע"י אישות לא נאסרו לבן נח. ולפו"ר נתקשיתי בדבריו, שהלא כתב שם שאין קורבת אב לבן נח מלבד מה שאסרה התורה במיוחד, כאשת אביו ועוד, עיי"ש. וא"כ גם אם קרובות שע"י אישות נאסרו הרי כלתו היא אשת בנו, ואין לו קורבת בן. ואין לומר שכיון שמאברהם אבינו והלאה היה דין ישראל ממילא יש להם קורבת אב, ואסורים בקרובות גם מדין בן נח, שהרי מפורש בסנהדרין (נח, ב) שעמרם יכל להתחתן עם דודתו, כי הייתה אחות אביו רק מהאב.
אולם הרשב"א (שם) דוחה הראיה שהיבום הקיומי שקודם מתן תורה יכול לדחות האיסור. ועי' ריטב"א שחולק כי לא מצאנו שיבום ידחה איסור של בן נח, ולכן ס"ל כהרמב"ן. [מיהו מצד הסיבה שקיימו התורה קודם נתינתה, שפיר י"ל שהיבום התיר].
ובהגהות יעב"ץ (נזיר כג, ב) [נדפס במהדורת טלמן ואולי גם בוגשל] כתב, וז"ל: דאכתי לא מיפקדא כלתו לאחר מיתה, ע"כ [והראוני שגם הגור אריה כ' שאיסור כלתו מותר "לאחר מיתה"]. ובפשוטו כוונתו שגם אם נימא שבת אשתו נאסרה, וכן באשת בנו בחיי בנו יהיה מלבד איסור אשת איש גם איסור כלתו מ"מ לאחר מיתת בנו, לא זוכרים, לגבי בן נח, שפעם הייתה אשתו, ועי' בהערה.
אכן עי' בהמשך הגור אריה שמבואר שאין זו כוונתו, רק שכעת נקט שכלל אין איסור כלתו לבן נח, אלא שבחיי בנו היא אשת איש, וא"כ יתכן שגם זו כוונת היעב"ץ. ועי' כלי חמדה (פר' וירא אות ג) שכתב כמשנ"כ בתחילה.
ורש"י (סוטה י, א ד"ה יתומה) כתב [יתכן שנידונו היה מצד שקיימו את התורה קודם נתינתה], שנישואי תמר לער ואונן היו בקטנותה ע"י אמה ואחיה לאחר מיתת אביה, וממילא אין זה נישואין גמורים.
ודודי הגאון ר' יצחק דוד גריינימן זללה"ה תירץ, שהיה זה ע"פ הדיבור, ואולי אפשר למצוא לכך מקור במדרש הגדול, שדרש על הפסוק "ויוגד לתמר הנה חמיך עולה" שהיה זה ברוח הקודש, ולכאורה הגילוי הזה היה כדי שתעשה מה שעשתה.
ועי' ריטב"א (קידושין ט, ב ד"ה בביאה) [על קושיא אחרת], וטור על התורה.
הקשו הראשונים, כיצד היה מותר לתמר להתחתן עם יהודה, ואמר "צדקה ממני", והרי היא הייתה כלתו, ואיכא למ"ד שכל קורבה שישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה [וכן קשה למ"ד שאפי' אם אין ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר].
והרמב"ן (יבמות צח, א) כתב להוכיח מזה שקרובות שע"י אישות לא נאסרו לבן נח. ולפו"ר נתקשיתי בדבריו, שהלא כתב שם שאין קורבת אב לבן נח מלבד מה שאסרה התורה במיוחד, כאשת אביו ועוד, עיי"ש. וא"כ גם אם קרובות שע"י אישות נאסרו הרי כלתו היא אשת בנו, ואין לו קורבת בן. ואין לומר שכיון שמאברהם אבינו והלאה היה דין ישראל ממילא יש להם קורבת אב, ואסורים בקרובות גם מדין בן נח, שהרי מפורש בסנהדרין (נח, ב) שעמרם יכל להתחתן עם דודתו, כי הייתה אחות אביו רק מהאב.
אולם הרשב"א (שם) דוחה הראיה שהיבום הקיומי שקודם מתן תורה יכול לדחות האיסור. ועי' ריטב"א שחולק כי לא מצאנו שיבום ידחה איסור של בן נח, ולכן ס"ל כהרמב"ן. [מיהו מצד הסיבה שקיימו התורה קודם נתינתה, שפיר י"ל שהיבום התיר].
ובהגהות יעב"ץ (נזיר כג, ב) [נדפס במהדורת טלמן ואולי גם בוגשל] כתב, וז"ל: דאכתי לא מיפקדא כלתו לאחר מיתה, ע"כ [והראוני שגם הגור אריה כ' שאיסור כלתו מותר "לאחר מיתה"]. ובפשוטו כוונתו שגם אם נימא שבת אשתו נאסרה, וכן באשת בנו בחיי בנו יהיה מלבד איסור אשת איש גם איסור כלתו מ"מ לאחר מיתת בנו, לא זוכרים, לגבי בן נח, שפעם הייתה אשתו, ועי' בהערה.
אכן עי' בהמשך הגור אריה שמבואר שאין זו כוונתו, רק שכעת נקט שכלל אין איסור כלתו לבן נח, אלא שבחיי בנו היא אשת איש, וא"כ יתכן שגם זו כוונת היעב"ץ. ועי' כלי חמדה (פר' וירא אות ג) שכתב כמשנ"כ בתחילה.
ורש"י (סוטה י, א ד"ה יתומה) כתב [יתכן שנידונו היה מצד שקיימו את התורה קודם נתינתה], שנישואי תמר לער ואונן היו בקטנותה ע"י אמה ואחיה לאחר מיתת אביה, וממילא אין זה נישואין גמורים.
ודודי הגאון ר' יצחק דוד גריינימן זללה"ה תירץ, שהיה זה ע"פ הדיבור, ואולי אפשר למצוא לכך מקור במדרש הגדול, שדרש על הפסוק "ויוגד לתמר הנה חמיך עולה" שהיה זה ברוח הקודש, ולכאורה הגילוי הזה היה כדי שתעשה מה שעשתה.
ועי' ריטב"א (קידושין ט, ב ד"ה בביאה) [על קושיא אחרת], וטור על התורה.