וישב כיצד התחתנה תמר עם יהודה חמיה (2 צופים)

[גרינפלד]

ויבא אליה ותהר לו

הקשו הראשונים, כיצד היה מותר לתמר להתחתן עם יהודה, ואמר "צדקה ממני", והרי היא הייתה כלתו, ואיכא למ"ד שכל קורבה שישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה [וכן קשה למ"ד שאפי' אם אין ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר].

והרמב"ן (יבמות צח, א) כתב להוכיח מזה שקרובות שע"י אישות לא נאסרו לבן נח. ולפו"ר נתקשיתי בדבריו, שהלא כתב שם שאין קורבת אב לבן נח מלבד מה שאסרה התורה במיוחד, כאשת אביו ועוד, עיי"ש. וא"כ גם אם קרובות שע"י אישות נאסרו הרי כלתו היא אשת בנו, ואין לו קורבת בן. ואין לומר שכיון שמאברהם אבינו והלאה היה דין ישראל ממילא יש להם קורבת אב, ואסורים בקרובות גם מדין בן נח, שהרי מפורש בסנהדרין (נח, ב) שעמרם יכל להתחתן עם דודתו, כי הייתה אחות אביו רק מהאב.

אולם הרשב"א (שם) דוחה הראיה שהיבום הקיומי שקודם מתן תורה יכול לדחות האיסור. ועי' ריטב"א שחולק כי לא מצאנו שיבום ידחה איסור של בן נח, ולכן ס"ל כהרמב"ן. [מיהו מצד הסיבה שקיימו התורה קודם נתינתה, שפיר י"ל שהיבום התיר].

ובהגהות יעב"ץ (נזיר כג, ב) [נדפס במהדורת טלמן ואולי גם בוגשל] כתב, וז"ל: דאכתי לא מיפקדא כלתו לאחר מיתה, ע"כ [והראוני שגם הגור אריה כ' שאיסור כלתו מותר "לאחר מיתה"]. ובפשוטו כוונתו שגם אם נימא שבת אשתו נאסרה, וכן באשת בנו בחיי בנו יהיה מלבד איסור אשת איש גם איסור כלתו מ"מ לאחר מיתת בנו, לא זוכרים, לגבי בן נח, שפעם הייתה אשתו, ועי' בהערה.

אכן עי' בהמשך הגור אריה שמבואר שאין זו כוונתו, רק שכעת נקט שכלל אין איסור כלתו לבן נח, אלא שבחיי בנו היא אשת איש, וא"כ יתכן שגם זו כוונת היעב"ץ. ועי' כלי חמדה (פר' וירא אות ג) שכתב כמשנ"כ בתחילה.

ורש"י (סוטה י, א ד"ה יתומה) כתב [יתכן שנידונו היה מצד שקיימו את התורה קודם נתינתה], שנישואי תמר לער ואונן היו בקטנותה ע"י אמה ואחיה לאחר מיתת אביה, וממילא אין זה נישואין גמורים.

ודודי הגאון ר' יצחק דוד גריינימן זללה"ה תירץ, שהיה זה ע"פ הדיבור, ואולי אפשר למצוא לכך מקור במדרש הגדול, שדרש על הפסוק "ויוגד לתמר הנה חמיך עולה" שהיה זה ברוח הקודש, ולכאורה הגילוי הזה היה כדי שתעשה מה שעשתה.

ועי' ריטב"א (קידושין ט, ב ד"ה בביאה) [על קושיא אחרת], וטור על התורה.​

 

[גרינפלד]

והרמב"ן (יבמות צח, א) כתב להוכיח מזה שקרובות שע"י אישות לא נאסרו לבן נח. ולפו"ר נתקשיתי בדבריו, שהלא כתב שם שאין קורבת אב לבן נח מלבד מה שאסרה התורה במיוחד, כאשת אביו ועוד, עיי"ש. וא"כ גם אם קרובות שע"י אישות נאסרו הרי כלתו היא אשת בנו, ואין לו קורבת בן. ואין לומר שכיון שמאברהם אבינו והלאה היה דין ישראל ממילא יש להם קורבת אב, ואסורים בקרובות גם מדין בן נח, שהרי מפורש בסנהדרין (נח, ב) שעמרם יכל להתחתן עם דודתו, כי הייתה אחות אביו רק מהאב.​

לחץ כדי לכווץ...

ועי' ברמב"ן שם שלכן בן נח מותר בבתו, כי אין קורבת אב. ורק מה שנתרבה במיוחד נאסר, וכנ"ל. ואולי נדחוק [דוחק גדול] שקושיית הרמב"ן היא על הדעה בסנהדרין (נח, ב) שבן נח אסור בבתו מזה שאדם הראשון לא התחתן עם בתו, ופשיטא ליה שצריך לדמות כלתו לזה לולי שע"י אישות לא נאסר [עי' מאירי שכתב שסברת מאן דאמר שאוסר בבתו היא כי היא אותה דרגת קורבה כאם. ולפי"ז יל"ד אולי שכלתו כאשת אביו, לולי שיש כלל שאישות זה רחוק יותר ואשת אביו זה גזרת הכתוב, ועדיין צריך ביאור], או שלמ"ד זה כל קורבת אב אסורה. אך לכאורה זה קשה מאוד. ועי' חי' הר"ן (סנהדרין נח, א), ויתכן שעליו לא יקשה, כי מדבר על דרך דעת רש"י, ועיי"ש בע"ב על רב הונא.​

 

[גרינפלד]

אכן עי' בהמשך הגור אריה שמבואר שאין זו כוונתו, רק שכעת נקט שכלל אין איסור כלתו לבן נח, אלא שבחיי בנו היא אשת איש, וא"כ יתכן שגם זו כוונת היעב"ץ. ועי' כלי חמדה (פר' וירא אות ג) שכתב כמשנ"כ בתחילה.​

לחץ כדי לכווץ...

ויתכן שהראשונים לא רצו לומר כן, משום שבגמ' (סנהדרין נח, א) מבואר [לפחות לר"ע] שאיסור אשת אב לבן נח הוא גם אחרי מיתת האב. ואולי הכלי חמדה יתרץ על כך, ששאני התם שיש פסוק מיוחד. מיהו עוד אפשר לחלק שבאב יש מ"ד שגם אנוסת אביו אסורה.​

 

[גרינפלד]

[יתכן שנידונו היה מצד שקיימו את התורה קודם נתינתה],​

לחץ כדי לכווץ...

מיהו שיטת רש"י בפשטות בסנהדרין (נח, א ד"ה ואיכא וד"ה יצאו) שיש מאן דאמר שכלתו אסורה לבן נח, ושפיר יתכן שדן מצד איסור בן נח. אם כי אין לכך שום הכרח.​

 

[גרינפלד]

ודודי הגאון ר' יצחק דוד גריינימן זללה"ה תירץ, שהיה זה ע"פ הדיבור, ואולי אפשר למצוא לכך מקור במדרש הגדול, שדרש על הפסוק "ויוגד לתמר הנה חמיך עולה" שהיה זה ברוח הקודש, ולכאורה הגילוי הזה היה כדי שתעשה מה שעשתה.​

לחץ כדי לכווץ...

ועי' מהרש"א (יומא כח, ב) שנראה מדבריו שלא נח לומר שהיה הוראה ע"פ רוה"ק, אלא על מה שנאסרו מדין שקיימו את התורה לפני שניתנה. אבל איסורים של בן נח קשה לומר שהותרו. ולפי"ז התירוץ הנ"ל יענה רק על מה שקיימו את התורה לפני שניתנה.​