נדיב לב

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
3,442
פוסט השבוע
4
תודות
16,891
נקודות
695
כתב השו"ע (סי' תרעז ס"א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה, וקשה שהרי קיי"ל כסף אינו קונה ומה מועיל נתינת הכסף, וצ"ב. (ועיין חו"מ סי' קצ ג'). וראיתי שכבר עמדו בזה רבים מהאחרונים ואחרוני זמנינו. וידוע מש"כ הר"ן ובשו"ת בית יצחק ודע"ת, והגריש"א ועוד ועוד, וב"ה אשתדל להביא.
 
וייתכן לתלות בטעם שמוטל על אכסנאי להשתתף בפרוטה אם הוא מדין בעלות על השמן וכמו באתרוג וכיו"ב שבעינם דין לכם וכך גם בנ"ח תקנו חז"ל שמוטל על האדם להדליק בנרות שלו, או שלעולם אין חיוב בנ"ח להדליק דווקא בנרות שלו וחובת ההשתתפות זה מטעם אחר (כמש"כ האחרונים להוכיח דקי"ל מטלטלין אינם נקנים בקנין כסף מדרבנן אלא רק מדאורייתא ובהכרח שהשתתפותו בפריטי לא מטעם שבכך קונה את השמן) שע"י השתתפותו בהוצאת השמן נעשה כאחד מבני הבית או מטעם שכתב הב"ח בחובת אכסנאי להשתתף בפריטי הוא כדי שלא יחשדו בו שלא השתתף, אבל לא משום שצריך להשתתף בעצם קיום המצוה, ודי בכך בתוספת מועטת שניכרת השתתפותו.
 
בשאלה זו דנו האמרי אמת מכתבי תורה סימן יד, ובשו"ת שבט הלוי ח"א סימן נא ס"ק ב' והגרשז"א בספר הליכות שלמה חנוכה פי"ג דבר הלכה אות י"ב.

שו"ת שבט הלוי חלק א סימן נא אות ב'
ברצוני להמשיך בתשובתי והנה נאבד מכתבו, אך זאת אזכור במה שעמד על המבואר סימן רס"ג ס"ח, דה"ה אם הבעה"ב מקנה לו חלק בשמן, וכב' עמד דאיזה קנין היה כאן, כי בודאי צריך קנין. הנה הא דאפילו בנותן פרוטה לבד מהני בלא משיכה, לא קא מבעיא ליה, אף ע"ג דבכל כה"ג במטלטלין דעלמא היה צריך משיכה, מ"מ הכא מהני בכסף לבד עפ"י המבואר בחו"מ סימן קצ"ט ס"ג בנותן מעות ליין לקידוש דנקנה בכסף לבד דבכל כה"ג העמידו עד"ת וכסף קונה, ומבואר בפוסקים דזה כיו"ב, אלא דשאלת כב' על הא דמהני מקנה לחוד גם בלי נתינת כסף, וראיתי במ"ב סימן תרע"ז בשער הציון אות ט' כתב על האי דינא דלכאורה מיירי בא' מדרכי הקנין לא באמירה לחוד ע"ש.
ובמה שכתבתי דבנותן פרוטה ה"ט דמהני דהו"ל כיין לקידוש עפ"י הרמ"א בחו"מ שם, יש לעורר בזה, דהנה במג"א סי' שס"ה הקשה במה דלא מהני נותן פרוטה לחנוני בעירובין פ"ב ע"א ובשו"ע שם אף על גב דעירובי חצירות נקרא דבר מצוה כמבואר סימן שס"ו ויהני כמו יין לקדוש וכה"ג, והניח בצ"ע, ובס' תו"ש שם כ' לת' דהא דעירובי חצירות מצוה לאו מצוה ממש וה"ר מסי' רס"ט ושצ"ד ומתוס' שבת ל"ד ע"א דה"ט דהקילו לערב תחומין בכל דבר וע"ח בעי פת דוקא משום דעירובי תחומין מערבין רק לדבר מצוה, הרי דעירוב חצירות לא נקרא דבר מצוה ממש.
וראיתי בהגהות הגרעק"א בחו"מ קצ"ט שם כ', עיין מג"א סי' שס"ט ובס' תו"ש שם, ולפ"ז לדעת הרמב"ם שכ"כ פ"ו מעירובין והה"מ כ' שכן עיקר יהי' מוכח דלא כמהרי"ל, וא"כ יכול לומר קים לי ויכול לחזור ע"כ, כוונתו בזה דהרמב"ם הביא דין דמשנתינו דנותן מעה לחנוני לא בדיני ע"ח (כאשר מובא בטור ושו"ע) אלא בדיני עירוב תחומין פ"ו מעירובין, ועירובי תחומין הלא נקרא מצוה גמורה כאשר הוכיח תו"ש הנ"ל, ואעפ"כ לא אמרינן דכסף לחוד קונה כאשר ס"ל למהרי"ל והרמ"א, ואם כן שיטת הרמב"ם מחלוקת עליהם ויכול לטעון קים לי כדעת הרמב"ם גם בנותן כסף ליין לקידוש וכה"ג.
וא"כ הכא בנותן פרוטה דמהני אם נימא דהוא מדין כסף קונה יהי' מוכח כדעת המהרי"ל ורמ"א, איברא די"ל דמש"כ רבינו הגרעק"א לדחות האי דיין דקידוש מהאי דעירוב תחומין אינו מוכרח כ"כ, די"ל דקידוש היום דאורייתא עדיף שאעפ"י שעל היין לרוב הדיעות אינו דאורייתא מ"מ חובה גמורה היא, משא"כ מצוה כעירובי תחומין ומכ"ש ע"ח, ואם כן צ"ע אם יכול לומר קים לי דלא כמהרי"ל, והלום ראיתי בביאור הגר"א חו"מ שם כתב בקיצור, ואף על גב דרבנן פליגי על ר"א בסוף פ"ז דעירובין וס"ל דלא עשאוהו כד' פרקים שם אינו חובה כמו יין לקידוש ע"כ, יש לכוון בדבריו כמ"ש דדוקא יין לקידוש אבל לא שאר מצוה אפי' ע"ת כמש"כ, וא"כ נר שבת דהוא חובה גמורה כקידוש ועדיף ממנו כמבואר שבת כ"ג ע"ב ושו"ע סי' רס"ג ס"ג ודאי מהני קנין כסף לחוד, מיהו על עצם דברי המהרי"ל כתב בביאור הגר"א שם דאינו מוכרח לדינא.
איברא בפוסקים לא מבואר דצריך קנין ממש, ומשמע גם אמירה לחוד מהני, ונלע"ד דודאי מהני אמירה לחוד, עפ"י מש"כ תוספות ב"מ מ"ז ע"א דאהני קנין אודיתא אפילו בבריא, אפילו ידע שלא היה לו מתחילה, ומזה מבואר בתשובת ח"צ סימן ט"ז והובא ג"כ בפתחי תשובה חו"מ סימן ר"ג אות ג' דאף דאין מטבע נקנה בחליפין ובשום קנין, מ"מ אודיתא מהני, וע"ש בפתחי תשובה שהביא מתשובת מוצל מאש שנסתפק לענין לולב ביום טוב א' דבעינן לכם אי מהני בקנין אמירה דאודיתא לחוד, ובברכ"י חו"מ סימן מ' מפלפל עפ"י מש"כ התוספות בב"ק דאודיתא רק קנין דרבנן (דלא כמש"כ בב"ח שם) ואי נימא כאותן השיטות דבקנין דרבנן לא אהני לדאורייתא אינו יוצא ביום ראשון, מ"מ בהא דידן דכל עיקר חיוב נר חנוכה ושבת רק מדרבנן בודאי מהני אמירה מכח אודיתא, דמודה שיש לאחר חלק עמו והוא קנין שלם, ועין בקצה"ח סימן מ' ר"ל דקנין אודיתא לא מהני רק בעדים, דאף דבכ"מ לא איברא סהדי אלא לשיקרא הכא הוא מגוף הקנין, אמנם בנתינות שם מדחה דברי קצה"ח בב' ידים והעלה בראיות ברורות דמהני אף בלא עדים, א"כ כל מש"כ נכון לדינא דבאמירה לחוד דמודה שיש לאחר חלק עמו מקנה לו קנין שלם.
 
וקשה שהרי קיי"ל כסף אינו קונה ומה מועיל נתינת הכסף, וצ"ב.
כך הקשה האמרי אמת במכתבי תורה סימן י"ב , וכן בערך שי אור''ח סימן תרע"ז וכן בשבט הלוי ח''א סימן נ"א.
ואיכא כמה תרוצים:
א ע ''פ מה שכתב הרמ''א אור''ח סימן קצ''ט ס''ק ג' דהקונה יין לקידוש קונה במעות בלי משיכה, והטעם בזה משום
דחכמים לא העמידו דבריהם במקום מצוה, א''כ ה''ה בקונה שמן לנר חנוכה דקונה במעות בלא משיכה כיון דלא
העמידו חכמים דבריהם במקום מצוה, כך תירץ במכתבי תורה להאמרי אמת סימן י"ב , ויש להעיר דהרע''א שם בהגהות ,
וכן בשו''ת מוצל מאש סימן מ''ב פליג על זה, וסבירא ליה דאפילו במקום מצוה לא מהני קנין .

ב היכא שהמוכר שותף מעות קונה, דלא שייך נשרפו חיטיך דיציל המוכר כיון דהוא שותף א''כ א ש'' , כך תירץ האמרי
אמת , ובערך שי אור''ח סימן תרע''ז תירץ באופן אחר .

ג הגאון רבי שמאי גראס שליט''א. תירץ ע''פ מה דאיתא בש''ע חו''מ סימן קצ''ט דאם הלוקח נותן מעות בלי מנין וגם המוכר לא דקדק לידע מנינים מעות
קונות, וברמ''א שם דאפילו הלוקח ידע מנינים ורק המוכר לא דקדק מ''מ קנה משום שהוא דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן עיין בסמ''ע שם ולפי''ז י''ל דכשמשתתפים בפרוטה בנר חנוכה אין המוכר מדקדק כמה מעות ניתן ובכה"ג מעות קונות.

ד ע ''פ מה דנפסק בש''ע חו''מ סימן קצ''ח וז''ל וכן אם המוכר השכיר ללוקח מקום בביתו והוא דר בו מעות קונות
דכיון שהוא דר בבית המוכר אם תיפול דליקה הוא טורח להציל פירותיו שבבית המוכר, ולפי''ז א''ש דכיון דהאכסנאי
דר בבית המוכר טרח המוכר ומציל מש''ה כסף קונה, כך תירץ הרה''ג רבי אשר מוטצען שליט''א כולל צאנז נתניה .

ה ע ''פ מה שכתב ההפלאה בהגהות ש''ע ''חו מ סימן קצ''ח ס''ק ה' דהיכא שלא יחד המוכר ללוקח איזה חפץ שלו מעות
קנות דאינו יכול לומר לו נשרפו חטיך בעליה א, ''כ ה''ה הכא לא מייחד הבעל הבית שמן לאכסנאי לכן מעות קונות,
כך תירץ הרב נפתלי מרמורשטיין שליט''א כולל צאנז נתניה.

ו
ע''פ מה שכתב בספר הליכות שלמה מועדים בעניין ההשתתפות שאינו משום בעלות על השמן רק התקנה הוא
שע"י השתתפות נעשה כאחד מבני הבית ולכן נפטר בהדלקת בעל הבית א''כ לא קשה דאינו קונה כאן מטלטלין.
 
כתב השו"ע (סי' תרעז ס"א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה, וקשה שהרי קיי"ל כסף אינו קונה ומה מועיל נתינת הכסף, וצ"ב. (ועיין חו"מ סי' קצ ג'). וראיתי שכבר עמדו בזה רבים מהאחרונים ואחרוני זמנינו. וידוע מש"כ הר"ן ובשו"ת בית יצחק ודע"ת, והגריש"א ועוד ועוד, וב"ה אשתדל להביא.
להדגיש שהשאלה היא לא לפי שיטת בעל המאור דס''ל שאף לאחר תקנת חכמים לא ביטלו את הקנין כסף אלא רק תקנו שיכול לחזןר בו מהקנין, אך אם לא חזר בו הקנין חל על ידי קנין כסף בלי משיכה. ורק לדעת הרמב''ן והרא''ש והריטב''א בסוגיא דמעות קונות קשיא ק' הנ''ל דהם ס''ל דבטלו לגמרי את חלות הקנין על ידי כסף.
 
נערך לאחרונה:
כך הקשה האמרי אמת במכתבי תורה סימן י"ב , וכן בערך שי אור''ח סימן תרע"ז וכן בשבט הלוי ח''א סימן נ"א.
ואיכא כמה תרוצים:
א ע ''פ מה שכתב הרמ''א אור''ח סימן קצ''ט ס''ק ג' דהקונה יין לקידוש קונה במעות בלי משיכה, והטעם בזה משום
דחכמים לא העמידו דבריהם במקום מצוה, א''כ ה''ה בקונה שמן לנר חנוכה דקונה במעות בלא משיכה כיון דלא
העמידו חכמים דבריהם במקום מצוה, כך תירץ במכתבי תורה להאמרי אמת סימן י"ב , ויש להעיר דהרע''א שם בהגהות ,
וכן בשו''ת מוצל מאש סימן מ''ב פליג על זה, וסבירא ליה דאפילו במקום מצוה לא מהני קנין .

ב היכא שהמוכר שותף מעות קונה, דלא שייך נשרפו חיטיך דיציל המוכר כיון דהוא שותף א''כ א ש'' , כך תירץ האמרי
אמת , ובערך שי אור''ח סימן תרע''ז תירץ באופן אחר .

ג הגאון רבי שמאי גראס שליט''א. תירץ ע''פ מה דאיתא בש''ע חו''מ סימן קצ''ט דאם הלוקח נותן מעות בלי מנין וגם המוכר לא דקדק לידע מנינים מעות
קונות, וברמ''א שם דאפילו הלוקח ידע מנינים ורק המוכר לא דקדק מ''מ קנה משום שהוא דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן עיין בסמ''ע שם ולפי''ז י''ל דכשמשתתפים בפרוטה בנר חנוכה אין המוכר מדקדק כמה מעות ניתן ובכה"ג מעות קונות.

ד ע ''פ מה דנפסק בש''ע חו''מ סימן קצ''ח וז''ל וכן אם המוכר השכיר ללוקח מקום בביתו והוא דר בו מעות קונות
דכיון שהוא דר בבית המוכר אם תיפול דליקה הוא טורח להציל פירותיו שבבית המוכר, ולפי''ז א''ש דכיון דהאכסנאי
דר בבית המוכר טרח המוכר ומציל מש''ה כסף קונה, כך תירץ הרה''ג רבי אשר מוטצען שליט''א כולל צאנז נתניה .

ה ע ''פ מה שכתב ההפלאה בהגהות ש''ע ''חו מ סימן קצ''ח ס''ק ה' דהיכא שלא יחד המוכר ללוקח איזה חפץ שלו מעות
קנות דאינו יכול לומר לו נשרפו חטיך בעליה א, ''כ ה''ה הכא לא מייחד הבעל הבית שמן לאכסנאי לכן מעות קונות,
כך תירץ הרב נפתלי מרמורשטיין שליט''א כולל צאנז נתניה.

ו ע''פ מה שכתב בספר הליכות שלמה מועדים בעניין ההשתתפות שאינו משום בעלות על השמן רק התקנה הוא
שע"י השתתפות נעשה כאחד מבני הבית ולכן נפטר בהדלקת בעל הבית א''כ לא קשה דאינו קונה כאן מטלטלין.
יש להוסיף עוד תירוץ על פי דברי הרמ''א חו''מ קצ''ח ו' דאם הסכימו והתנו הלוקח והמוכר לקנין אזי חל הקנין.
ברם כל תירוצים הנ''ל צריכים ליבון אם זה הוא לדעת כו''ע ולא פליגי בזה קמאי ובתראי דאז לא מהני התירוץ לכו''ע ובעינן למצוא תירוץ שיהא מועיל לכולי עלמא.
וכגון מה שתירצתי לפי הרמ''א בשם הבית יוסף. הנה הש''ך פליג בזה, והוכיח לא כן מדברי הריטב''א שמפורש בדבריו לא כן.
וביותר יש לדחות תירוץ זה, דנראה דכל דברי הרמ''א מישך שייכי רק לשיטת בעל המאור דס''ל שלא ביטלו את הקנין כסף רק דמהני חזרה, דאז י''ל שאםהתנו לא מהני חזרה. ברם אם נימא שביטלו את הקנין כהרמב''ן ריטב''א ורא''ש, אזי לא מסתבר שתנאי יועיל לייצור חלות קנין על ידיד מעשה שחז''ל ביטלו את כח קניינו. וכן מוכח מדברי הרמ''א גופא שם קצ''ח ט'. ואם כן הדרא ק' לדוכתא.
ועל תירוץ ג' יש להעיר מנלן שאין זה שכיח, והיינו מנלן שהמוכר לא מדקדק במעות האכסנאי.
ועל שאר התירוצים שמבוססים על ההנחה שהיכא דלא חיישינן לנשרפו חיטך בעלי' אזי לא ביטלו חז''ל את קנין הכסף. ולא אמרינן לא פלוג חכמים. אם כן קשיא מהא דבבא מציעא מ''ד דאין הכסף קונה את הזהב, משום דזהב הוי כפירי לענין הכסף ובמטלטלין בטלו חכמים קנין כסף. וצ''ע הרי הזהב הוי פירי רק לענין הכסף אך מצד עצמו הרי הוא כמעות וכסף וקימ''ל שאין שמירה למעות אלא בקרקע ואין בזה חשש לנשרפו חיטך בעליה כמבואר בתוספות מ''ג א' ד''ה מאי. ומכך הוכיח הפני יהושע שם דלא פלוג חכמים ולא קני אף במקום דליכא חשש. ומ''מ הרי האופנים הנ''ל של שותפות ושכירות מקורם בקמאי ובתראי, ואם כן קשיא מה יענו על הא דאין הכסף קונה את הזהב. וצ''ע.
 
נערך לאחרונה:
ו ע''פ מה שכתב בספר הליכות שלמה מועדים בעניין ההשתתפות שאינו משום בעלות על השמן רק התקנה הוא
שע"י השתתפות נעשה כאחד מבני הבית ולכן נפטר בהדלקת בעל הבית א''כ לא קשה דאינו קונה כאן מטלטלין.
לכאורה אינו מובן בתרתי.
א. הרי השאלה היתה לפמבואר בר''ן פסחים שמברכם להדליק נר חנוכה משן דלא מהני בשל אחרים, ומשם הוכיחו רבים דבעינן שמן שלו.
ואם כן מה שייך לתרץ דאין המעות משום קנין, זה לא תירוץ אלא ביאור שאין השאלה למי שלומד כך את השתתפות האכסנאי במעות.
ב. גם לביאור הנ''ל איני מבין כיצד עושה עצמו כאחד מן הבית אם למעשה לא קנה בפועל חלק מהשמן, הרי אם סתם נתן מעות בלי קנין, הנה זה גם יכול להיות צדקה שנעשה גם על ידי מי שלא מאנשי הבית. ועל כרחך בעינן לקנין כדי להיות חלק מאנשי הבית, ושוב קשיא כיצד חל הקנין. וכל החידוש הנ''ל הוא רק לבאר שלעולם לא בעינן לכם בשמן חנוכה אלא הטעם לקנין ושותפות בשמן הוא כדי לאשווי' חלק מהבית שבו הודלקו נרות חנוכה ויוצא בזה ידי חובה, אך לא נתבאר כלל בזה דלא בעינן קנין בפועל על ידי מהעות. וצ''ע.
 
לכאורה אינו מובן בתרתי.
א. הרי השאלה היתה לפמבואר בר''ן פסחים שמברכם להדליק נר חנוכה משלו דלא מהני בשל אחרים, ומשם הוכיחו רבים דבעינן שמן שלו.
ואם כן מה שייך לתרץ דאין המעות משום קנין, זה לא תירוץ אלא ביאור שאין השאלה למי שלומד כך את השתתפות האכסנאי במעות.
ולפי דברך איך בני הבית יוצאים הרי השמן לא שייך להם, אלא שמי שמדליק, צריך שהשמן יהיה שלו, אבל בני הבית יוצאים גם מבלי שידליקו, מכיוון שבעל הבית במדליק ואם הכסנאי נהיה בן בית אזי אין לו חיוב להדליק וממילא אין לו חיוב שהשמן יהיה שלו.
 
לכאורה זה רק למ"ד שהוא צריך להשתתף בקניית השמן.
אבל למ"ד שהוא רק להשתתף כבני הבית לענין להיות סמוך על שלחנו. אז זה גילוי דעת ותול"מ.
 
ולפי דברך איך בני הבית יוצאים הרי השמן לא שייך להם, אלא שמי שמדליק, צריך שהשמן יהיה שלו, אבל בני הבית יוצאים גם מבלי שידליקו, מכיוון שבעל הבית במדליק ואם הכסנאי נהיה בן בית אזי אין לו חיוב להדליק וממילא אין לו חיוב שהשמן יהיה שלו.
דבריך נאים מאוד יישר כח על העמדת הדברים.
ועל זה אוסיף ואומר כך, שלא יצאו כל גדולי העולם שעמדו ליישב את השאלה כטועים בהבנה פשוטה זו.
בני הבית חלוקים מאכסנאי.
דין ההדלקה איש וביתו, הדלקה אחת לבני הבית, ויוצאים בהדלקת בעל הבית, ובעינן שמן שלו ולא של אחרים, ואז מברך להדליק נר של חנוכה. בני הבית יוצאים בהדלקה זו שנעשתה כדין בשמן דידי', והם יוצאים משום שכל בני הבית חייבים בהדלקה אחת וזו הדלקה של הבית, והם טפלים אל בעל הבית. אבל האכסנאי חייב בהדלקה נפרדת, שהרי אם מדליקים עליו בביתו הוא פטור, ואם לא חייב להדליק כאן הנפרד, אך אם רוצה לצאת בהדלקת בעל הבית המארח צריך להשתתף במעות, וזה כדי שיהי' לו שותפות בשמן, ואז מדליק גם עבורו ונמצא שהתפרסם הנס בשמן דידי' של האורח. ולפי הבנה זו שאלו כיצד חל הקנין בשמן. ועל זה צריך לתרץ.
אך מאידך אפשר לברוח מהשאלה בזה שנבאר שהמעות הם רק כדי להיות חלק מאנשי הבית בלבד, וממלא הוא טפל להדלקת בעל הבית ויוצא בהדלקה דידי' ולא בעינן שמן דידי'.
אך על זה שאלתי את השאלה הב' לעיל.
 
לכאורה זה רק למ"ד שהוא צריך להשתתף בקניית השמן.
אבל למ"ד שהוא רק להשתתף כבני הבית לענין להיות סמוך על שלחנו. אז זה גילוי דעת ותול"מ.
כבר קדמוך קודם בזה.
מן הראוי לעקוב אחר מה שענו אחרים, וד''ל
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון