פרק ז–אשטיקעלע רבינו תם
אליהו סולוביצ'יק
אני בא ממשפחה חשובה בציבור הליטאי,אבל לא ממרכז המפה הפוליטית אשר שם הגדולים וטובי
העסקנים,ולכן אף שגדלתי עם ארשת חשיבות עצמית גבוהה,לא זכורים לי ביקורים וקשרים רבים עם
רבנים,עסקנים ומנהלי מוסדות וכדומה.אבל בשנים האחרונות נוצרה איזה זיקה וקשרי שידוכין בין
הרבה קבוצות תורניות צדדיות,–בכולל אצלנו נקראת התופעה'ברית האופוזיציונרים,'כך שמשפחות
הללו התלכדו במידה מסוימת,גבם הזדקף קצת יותר והחלו לקבל גוון של"חצר,"דבר שלא היה בזמן
שהייתי נער וחבל.באופן אישי נהניתי מהקשרים שהחלו להיווצר,ואהבתי לנצל שמחות משותפות
להרחבת ההיכרות שלי עם הגוונים של עולם התורה.ערב אחד השתתפתי בחתונה מסוג זה,קרוב
משפחה שהתחתן עם משפחה בני ברקית המשתייכת לאנשי החזון איש(חזונישניקי"ם.)התישבתי
בשולחןשל משפחת הכלה על מנת לעשות קצת היכרויות.ישבו שם בשלחן ר'חצקל ברטלר,ר'יהודה
בויאר ועוד כמה מהחברה הרציניים שלהם.
החתן התכבד להגיד איזה דבר תורה,ור'יהודה בויאר צועק" ,מק"ש הוא פטור ושטיקל תורה הוא
אומר"?בין לבין התפתח איזה שיחת חולין של תלמידי חכמים,ישבתי בצד והקשבתי לשיחה שהבנתי
אותה חלקית.החתן שהיה בריסקער לא הפסיק מלהזכיר את הרמב"ם,והם לא כל כך אהבו את זה,
והנה תוך כדי שיחתם אני שומע את ר'חצקל אומר נו…החזו"א הרי אמר לי פעם עליו(על הרמב"ם)
"מיקען שוויין מיינען,הער איז ארויס פוון התפעלות פווןדעם ר"י מיגש וואס הער איז גיווען אשטיקעלע
רבינו תם( "אפשר לחשוב,הוא יצא מהתפעלות מהר"י מיגש אשר היה קצת רבינו תם.)התכווצתי
בתוכי,העיניים שלי רצדו ללא מנוחה,ואיזה רעד השתלט על איברי.לא ציפיתי לאמרה כזו קרה וצינית
כלפי גדולי הראשונים מפי תלמידי חכמים בסדר גודל כזה.אילו הייתי צעיר יותר,הייתי בורח לנפשי כל
עוד נשמתי באפי,אבל כבר גדלתי ולמדתי דבר ושתים על היחס לקדמונים,והבנתי שיש משהו גדול
במשפט הזה,ועוד יותר מכך הוא מלמד על מקומו של בעל המימרה,לפחות בעיני עצמו.
אמרתי לעצמי,עזוב רגע את ההשקפה,אבל מהפשרו של משפט זה?למה רבינו תם ולמה
'אשטיקעלע?'דווקא למדתי לאחרונה הרבה בספר חידושי הר"י מיגש,כאשר למדתי מסכת שבועות
בסדר ג,'ראיתי איך שהרמב"ם הולך בעקבותיו,אבל לא היה לי קצה חוט להבין את הקשר הזה שבינו
לבין רבינו תם,לא ידעתי איך אוכלים את זה.
קצת התביישתי לשאול חברים,בפרט שהייתי כמשקר בעיניהם,בכל זאת נסיתי פה שם,ואין עונה.
השחלתי את המשפט הזה לכמה ראשי ישיבות,שעיקמו עלי את אפם כי עז,הלכתי לחפש במאגרי
מידע באינטרנט,באוצר החכמה,ואין ולו רמז אחד על הקשר בין ר"י מיגש לר"ת.קפצתי לישיבתו של
רבי משהשמואל שפירא,דברתי עם אחד התלמידים שסייע לו בההדרת ספרי הר"י מיגש,הוא עשה את
עצמו כאילו הוא יודע במה המדובר,והתחיל להסביר לי את הדברים בפלפולי סרק,ראיתי שאין עם מי
לדבר,נתתי לו לסיים,אמרתי לו תודה והלכתי.גם כשהייתי יום אחד בב"ב ארבתי לר'חצקל ברטלר
ברחוב,ניגשתי אליו ושאלתיו בגמגום למה התכוון החזו"א,הוא ראה בי כנראה איזה נודניק בני ברקי
וסילק אותי מעליו בקול רם ובבושת פנים
*
חברי הטוב ר'מאיר חיתן את בתו עם נכדו של רבי חיים גריינמן,יפה אמרתי לעצמי,הנה קרתה לפני
הזדמנות,אנצל את השבת שבע-ברכות לשבתעם מאן דהו מבני הגריינמנים שיסביר לי את העניין.שתי
מילים על בני השבט:יש בהם משהו שהם ממלאים את החלל שהם נמצאים בו,הם גבוהים,מלאים,
מקרינים בטחון עצמי ובעלי משקל פנימי רב,יש בהם בעלי תריסין במקרא,במשנה,בגמרא ובפוסקים,
זהו שבט עצמאי ודומיננטי בסוגיותדתיות והלכתיות.השתדלתי במשך התפילה לעקוב אחר הארי
שבחבורה,ובקידוש שאחר התפילה נגשתי אליו,גלגלנו שיחה על דה ועל דה,ודי מהר הגעתי לדברי
החזו"א על הר"י מיגש.תא חזי,הוא אומר לי" ,אתה לומד סוגיה,לוקח לך מינימום שבוע שבועיים,
בסוגיה זו יש במקרה הטוב ר"ימיגש אחד ורבנו תם אחד,איך תוכל להכיר אותם?קח לך את כל
הסוגיות שלמדת,תעבור ברצף על הספרים;הלכות גדולות,רי"ף,ר"י מיגש,רש"י,רבנו תם,רמב"ן,ואז
תוכל לקבל הבנה מה עשה כל אחד מהם."המשיך ואמר" :שים לב לעובדה שגם הר"י מיגש וגם רבנו
תם היו"מחדשים"או במלה עכשווית"יצירתיים,"כי הלא הקושיות של כולם הם פחות או יותר אותו
הדבר,השאלה היא איך אתה ניגש לתירוץ;שיש מחלוקת הסוגיות,שלאו דווקא נקט,אתה מחפש גרסה
אחרת וכדומה,או שאתה אומר שיש כאן'שני דינים'וכדומה.חשוב קצת על'מיגוי לאפוקי משבועה'
של הר"י מיגשושהרמב"ן צועק לו שלא לחדש לבד סברות,ועל'שתי השקיעות'שיצר רבנו תם בגלל
סתירה בין סוגיות."עוד אני מסנוור מדבריו,והוא ממשיך בשלו ואומר" :אם על ההעזה של החזו"א
תלונתך,דע לך ידידי,דבר קטן הוא לעומת הדברים ששמענו מאבינו על התבטאויותיו בסוף ימיו–על
הקדמונים.
הגרינמן הזה אינו יודע איזה תעסוקה הוא נתן לי ובוודאי שאינו משער על השיר החדש שלא פסק מפי
במשך חודשים עד שאשתי כבר שאלה אותי לפשרו" :מיגו לאפוקי משבועה לא אמרינן של הר"י מיגש,
שתי השקיעות של רבנו תם,"וחוזר חלילה(במנגינת נובהרדוק.)בחודשים הקרובים התעסקתי בשני
דברים במקביל,בהכרת בתי המדרש של הראשונים,ובהכרת הספר"חזון אי"ש והאיש שמאחוריו.שתי
משימות לא קלות עבורי,אליהם ניגשתי כתייר בארץ לא נודע.
להכרת בתי המדרש של הראשונים נעזרתי בספר נחמד שמכרו בבית הכנסת בשכונה,בשם"על
הראשונים"שחיבר הרב יצחק שילת,בו הוא מפרט את כל הגאונים והראשונים מכל הארצות לפי ארץ
מושבם מחולקים לפי דורות עם הספרים שהם חברו כל אחד.למדתי להבין שיש"בית מדרש ספרדי
שכולל;רבי שמואל הנגיד,רבנו חננאל,רב נסים(גאון,)רי"ץ גאות,רי"ף,ר"י ברצלוני,ר"י מיגש ועוד.
לעומת בית המדרשבאשכנז וצרפת שכולל רבנים שלפני רש"י,ר'קלונימוס,ר'משולם,ר'גרשום מאור
הגולה,בעל הערוך,ר'קלונימוס,רש"י ובעלי התוספות.
אני מדלג כאן על תקופה ארוכה שהנושא של הר"י מיגש הטריד אותי,במהלכה למדתי לעיין בדברי
הראשונים בעין ביקורתית,כוונתי לשימת לב לא רקלמה שהם אומרים,אלא גם למה שאחרים אמרו
והם לא אמרו,מה שאמרו רבותיהם,ורבותי רבותיהם,מה אמרו בבית מדרשם לעומת בתי מדרש
האחרים,וכדומה.נעזרתי בכמה תלמידי חכמים לא שיגרתים,וגם בספרות עזר שמצאתי בספריה
הלאומית.
שמתי לב לדברים שלהלן:הספרדים הקדמונים התכתבועם הגאונים והנוסחאות שלהם קרובות יותר
למה שהיה בישיבות בבבל,הם עסקו בבירור הפשט של דברים על מנת שהם יהיו קרובים להיגיון,
למוסר ולצדק,הם הרגישו קרובים לבעלי התלמוד ואפשרו לעצמם לבכר חלק אחד מהתלמוד על חברו.
כך היה עד הר"י מיגש,אצלו אתה נתקל במשהו חדש ושונה,הוא מתרץ שלשה תירוצים וכולם נכונים!
הוא זורק השערות באוויר( ,שהרמב"ן ממש תוקף אותם,)הוא ממציא רעיונות חדשניים.זה באמת
משהו אחר ומאד מתאימים עליו דברי הרמב"ם" :לפניו לא היה כן מלך כמוהו בדרכו זו."לעומתם,
לחכמי אשכנז היה פחות בטחון בנוסחאות שהיו לפניהם ואצל רש"י לדוגמה יש לו אלפי תיקוני גרסאות
בתלמוד,הם קדשו את כל התלמוד בקדושה אחת,וזה יצר אצל רש"י עצמו ועוד יותר בעלי התוספות
אלפי שאלות חדשות שהצריכו התמודדות חדשה ויצירתית כפי שאנו רואים ומרכינים את הראש
לעוצמתם התורנית.
*
את ההיכרות עם בעל המימרה רציתי לעשות בכוחות עצמי,כי שמתי לב שלכל אחד יש מה להגיד על
החזון אי"ש.התחלתי להיצמד לספר חזו"א תוך כדי לימודי כדי להכירו מקרוב,ללא דעות קדומות.
למעשה הייתה לי הפתעה מאכזבת נוראה שמבטאת בשתי מילים"החזון איש לא היה צמוד
לטקסטים!!!"היה זה בראש חודש אדר,קצת נמאס לי מהלימוד השגרתי,ולקחתי מסכת מגילה לידי,
כאשר הספר חזון איש צמוד אלי.הסימן הראשון שלו בהלכות מגילה הוא בסוגיה של בן עיר שהלך
לכרך,יש לו המון חומר על זה,ובתחילה מאד התפעלתי מהיסודיות,הירידה לפרטי פרטים,
ההתחשבנות לאורך כל הסוגיה עם כל השיטות,אבל עשיתי פסק זמן,והתחלתי מהיסוד,למדתי את
הסוגיה הדק היטב,עם רש"י,רי"ף,רז"ה ומלחמות.חזרתי לחזו"א,והנה הוא כל הזמן לשיטתו,אחר
שהוא ראה מה שראה בחזונו תוך כדי לימוד הגמרא,הוא שיעבד לכך את כל מה שהוא למד.תהיה זו
חוצפה אם אומר,אבל אחטא לעצמי לאמת אם לא אומר,שקריאה אוביקטיבית של הטקסטים מנוגדת
לגמרי לפרשנות שלו.
גיבוי לתחושה שלי ביחס לחזון אי"ש קבלתי בליל שבת,כאשר ישבתי אצל חמי בשולחן שבת שהקריא
הלכות שבת מתוך הספר'שמירת שבת כהלכתה.'לסקרנותי דפדפתי בין דפי הספר,ובסוף הספר נפלו
עיני להערה מאת הגרש"ז אויערבאך,בה הוא מתווכח עם החזו"א שסובר"דאין שום חילוק בין טלטול
ביד לטלטול בגוף או בשאר האברים וכל שמעשהו הוא רק כדי לטלטל את המוקצה אסור לכו"ע אפי'
אם מטלטל בגופו."על כף כותב רש"ז" :מפשטות דברי הב"י…וכן נראה מלשונו של הטור…וכן כתב גם
הרמב"ן…גםהרשב"א כתב שם בהאי לישנא…גם הרמ"א כתב…וכ"כ גם הגר"א…ועיין גם בריטב"א
ובר"ן בשם רש"י…וכ"כ גם הרי"ד…ועיין באו"ז…."למעשה סיפר לי החברותא שלי בשם ר"ש
אויערבאך,שאין ספק שהחזון איש סבר היה בדעתו שיש לאסור טלטול בגופו,וכך הוא פירש את
הסוגיה של קש שעל גביהמיטה,ועל סמך זה דחק מאד בלשון הראשונים.רעיון דומה עם'מוזיקה'קצת
שונה,אמר לי תלמיד אחד של רבי'גדליה נדל'בשם'אברהם קלמנוביץ'שבעיני החזון איש,כל עוד
והייתה לו אפשרות ואפילו רחוקה ביותר,שאין בדברי ראשון פלוני ההיפך מדבריו,הייתה עליו חובה
דתית-שכלית לפסוק כסברא שלו הוא."
הגילוי הזה שהחזון אי"ש לא היה משועבד לטקסטים,התחבר לי מאד לעובדה שהחזו"א התרחק
והרחיק כל קשר עם המחקר התורני ועם חוקרים תורניים.פתאום קלטתי שלא רק החשש שלא תיפול
התורה לאנשי מדע היה לנגד עיניו,אלא שלימוד התורה בעיניו היה משהואחר,לא רק לחשוב על מה
שאחרים אמרו,אלא ההתחברות הרגשית לדיני התורה והמשכתם להלכה למעשה,או כל הגדרה דתית
תורנית אחרת דומה לה.את זה הוא מצא בעיקר בסוג עמילות בתורה הנמצאת אצל בעלי התוס.'
באנלוגיה למשפט המפורסם"אילו ידעתיו הייתיו"אפשר לומר שהחזו"א ידע את תורת הקדמונים ולכן
אף ראה את עצמו ככזה,ומכאן הכוח שלו,בניגוד לשאר בני דורו,להתייצב מול אישיותם של
הקדמונים.כל זה התחבר לי עם משפט חכם שאמר לי פעם'קלמנוביץ'הנ"ל,יהיה זה נר לרגליך" :אפוא
שיותר פרום יש יותר נועזות דתית-תורנית,"והפרום הזה של ההתנגדותלמחקר תורני וקידוש הלימוד
המסורתי,טמון בחובו נועזות יתירה של שפיטה והתערבות בתוך דברי הראשונים.
במשך התקופה הייתי משתעשע בשלבי הגילויים ומשתף ידידים וחברים דרך המייל בכל שלבי
ההתפתחות.אני חייב לצטט מייל אחד שקבלתי מיהודי תורני,אינטלקטואל אמיתי בשם ישעיהו לוי,
וכך כתב לי" :מבחינה פסיכולוגית דחף ההיצמדות לטקסט נובעת מחרדה ואי יכולת התמודדות עם
המהות.הטקסט הוא מוגבל ומוגדר והיאחזות בו קלה ונוחה,הרעיונות הם פתוחים ודינמיים והזרימה
אתם דורשת אמונה חזקה ביכולתך."ישעיהו סיים את המייל באמרו,אלו אינם דבריםמהשרוול,אלא
תובנה שלקח לי הרבה שנים להגיע אליה.הוא כתב,אני מנסה להפנים אף שאני מרגיש שאני לא,או
באופטימיות'עדיין לא,'שייך לתובנה הזאת.בכל זאת זה נתן לי להבין גם שעל אף שהטקסט הוא קודש
קודשים,להיאחזות בו יש גם הסבר של חולין.
*
אף שלא סיימתי את המלאכה בהכרת החזון איש ובית מדרשו,הייתי שמח מאד בעבודתי היסודית,ועל
הגילויים אליהם הגעתי בפרק זמן קצר יחסית.ליבי רווח לי וכמעט שטפחתי על שכמי לאמר"תמיד
ידעתי שאתה מוכשר וחכם"אלא שעוד לא הספקתי להנות,ורוח אחרת שרתה עלי שהכריעה תחושה
נעלית זו תחתיה.אני מתבייש לכתוב על זה,כי במבט מסוים זה סוג של דלות גאה,אבל למעשה
המשפט של החזו"א על הרמב"ם והר"י מיגש,והניתוח שעשיתי לחזו"א,זעזעו אותי.העובדה שפתחתי
דברים שהיו אצלי'טאבו,'הסירו ממני את משענת הפלדה שלי,פתאום אין שום דבר מוצק,ברור וחד
משמעי.בסופו של דבר,המסורת של אלפי שנים,גדולי הדורות,עמודי התורה וההוראה,אלו הם
תמצית חיינו,הכל נכנס בשתי המילים הכל כך חלק מאתנו" :בן תורה,"במובן הכי איכותי שלו.כאשר
אתה קולט שעד היום הייתה ילד,שסיפרו לך סיפורים,ושהמושגים הכי טהורים ושלמים שעליהם
גדלת,הם לא מושלמים,חלקים וחד משמעים,אז מה כן?רבש"ע!בהיבט המעשי,נהייתי עצבני ואחוז
תזזית,היו לי התפרצויות שאינם אופייניות לי,הרגשתי נזרק למקומות שגדולים עלי ואיני יודע לעמוד
בהם.זה לא עשה לי טוב בחיים האזרחיים,לא יכלתי לתפקד כדרך אנשים,הייתי מרוסק לאברים
והחרדה ואיהשקט שוב מלאו את חיי.
דוגמה קלאסית,בבריסק מספרים שכאשר הראו לרב מבריסק את דברי החזון איש
שההלכה שאפיקורסין ומחללי שבת בפרהסיה'מורידין ולא מעלין,'אינה נוהגת בזמן הזה היות שמטרת
ההלכה היא חיזוק הדת ואילו כיום היא תוביל להרס הדת,התאדם כולו וכל גופו רעד באמרו"הלא זהו
רפורם,"היה לו לומר שאנוסים אנו מלקיים הלכה זו,ולא שההלכה השתנתה מחמת טעמה.שים לב
אמר שרגא,שבבריסק יש נתק כמעט מוחלט בין התורה לענייני החיים.החזון איש יכל להעדיף רופא
ירא שמים,בבריסק זה לא יעלה על הדעת.
הבריסקער אין לו קשר לתורה,הוא עומד בחוץ ובוחן מה כתוב שם,הוא מקדש קידוש שמימי כל דבר עתיק,או לפחות
עדהראשונים,כאילו ניתנו כך בסיני,ומבחינתו אין'אדם'מאחורי הדברים,אין הם פרי מחשבת אנוש.
לכן אתה מזועזע מכל גילוי אנושיות אצל הקדמונים מצד אחד,ורואה את הפסגה בידיעת האמת
המדעית להבנת דברי הקדמונים.הבריסקער הזה ימצא טעויות אצל החזון איש ויבקר אותו,בעוד שאת
החזון איש זה לא מעניין,כי הוא התורה,הוא המשך של מסירת התורה,וטעויות אנוש הם חלק ממנה.
לא צריך להתרגש מזה,העיקר הוא החיבור שלנו דרך התורה,דרך השכל,ודרך המשך ההוראה לעם
ישראל.
בשיחה החודשית מסר רבי משה משא על המושג של 'פסק הלכה' ועל
היותה שלב האחרון של השתלשלות התורה השמימית לפני שהיא מגיעה לקיומה המעשית בעולם הזה.
אם הבנתי אותו נכון הוא הסביר בהתאם לכך כי 'הפוסק' אינו מושג אישי של בעל הידע הבוחן שאלות
ופוסק על פי ידיעותיו וסברותיו, לדברי רבי משה 'הפוסק' מאבד את אישיותו ונהפך לכלי הממיר את
התורה ממצב דעת עליון לתבנית היוצרת דפוסי פעולה לכלל ישראל. לכן טען רבי משה, על הפוסק
להיצמד לחלוטין לקודמיו ואל לו לחדש דברים מתוך לבו. כל זה היה הקדמה למתקפה על כך שבכל
הסיכומים שכתבנו בכולל, אימצנו את התפיסה של החזון איש כהלכה למשה מסיני, שהמציאות
המוזכרת בגמרא ששני נקבים יש בגיד אחד למי רגלים ואחד לש"ז, הוא מהדברים המשתנים לפי הזמן
והמקום ואינו שייך לזמננו כי השתנו הטבעיים. על כך הרים רבי משה את קולו: "נשתנו הפוסקים! וכי
הראשונים וגדולי האחרונים לא הכירו את המציאות הנגלית לעיין? "שני שבילין" הם לדברי רבי משה
תיאור מהותי בצורת האדם השלם שאינו בר שינוי וחס מלעלות במחשבה פסק הלכה שאינה המשך
רצוף מדברי חז"ל על צורת האדם. רבי משה טען שיש קשר בין התפיסה של נשתנו הטבעיים לבין
הקביעה שיש להחמיר במידות שיעורים של תורה בניגוד למסורת הקבועה בעם ישראל.
drive.google.com
