המאמינים בצמצום כדעת הגר"א (3 צופים)

[בד קודש]

הדברים אכן ידועים, אך מאוד מסקרן אותי, האם יש לכך מקורות בכתובים?
(מלמד מכתבו של הגאון המקובל ה"לשם")

לחץ כדי לכווץ...

בנפש החיים כתב על התקשרות לצדיק שזהו שיתוף ועל צמצום שזה כפירה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[תענוג]

שוב,
מהמתנגדים מדובר רק במכתב מאליהו, בעוד שבצד שכנגד רבו האומרים כן.
רוב ככל המתנגדים אחזו שישנה מחלוקת ברורה בעניין.
דברי הנפש החיים דברים כפשטן הם שהשגתינו בבורא כל כך רחוקה היא ועוברת כל כך הרבה השתלשלויות ומסכים, עד ש שבמעט שבאפשרותינו להשיג לא נראה כבודו יתברך בכל עצמותו אלא בצמצום היינו הנהגה של הסתר מציאותו יתברך בגשמיות.

והב' בחינות שהבאת הלא הם הבחינה מצידינו והבחינה מצד עצם עצמותו ועיי"ש ודו"ק היטב.


דבריך אינם עומדים במבחן המציאות, רק אצטט דברי הנפש החיים עצמם:
"היינו שלא לכוין להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כח או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. רק לכוין הכל לשם העצם המיוחד הוי"ה ית"ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו... ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש...ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה"

בלי השתחוואה ובלי שום דבר נוסף! עצם התפילה בהתקשרות למשהו או מישהו נוסף מלבד הבורא יתברך עצמו!

והראיות שהבאת אינם אלא הבל ושווא נתעה,
לא כתוב שם מילה על תפילה!

לחץ כדי לכווץ...

לחץ כדי לכווץ...

לחץ כדי לכווץ...

א) בודאי יש מחלוקת והוא דבר בריא יפה, דברתי על כפירה
ב) הוא כתב ג' פעמים כאן ממש כדברי שהחסרון הוא רק בעבודה להצדיק וז"ל "היינו שלא לכוין להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כח או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. רק לכוין הכל לשם העצם המיוחד הוי"ה ית"ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו... ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש...ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה"

 

[בד קודש]

א) בודאי יש מחלוקת והוא דבר בריא יפה, דברתי על כפירה
ב) הוא כתב ג' פעמים כאן ממש כדברי שהחסרון הוא רק בעבודה להצדיק וז"ל "היינו שלא לכוין להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כח או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. רק לכוין הכל לשם העצם המיוחד הוי"ה ית"ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו... ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש...ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה"

לחץ כדי לכווץ...

א. אתה הבאת את דברי המכתב מאליהו שטוען שלא הייתה מחלוקת כלל.
כעת אתה טוען שודאי שישנה מחלוקת?

ב. הנפש החיים מדבר על שיתוף, וגם בעניין הצמצום הוא אומר שלחקור מהו הצמצום באמת - מה שלשיטתו החסידות עשתה - זוהי חקירה אסורה בגדר "מה שלמעלה".

ג. אתה טענת שהוא מדבר על השתחוואה, ובניגוד לדבריך הוא כותב להדיא שתפילה היא כקרבן ולכן, גם בעצם התפילה ללא שום עבודה נוספת, יש בעיה של שיתוף.

 

[תענוג]

א) המכתב אליהו בעצמו כותב שהיה מחלוקת - מדברים אי יש מחלוקת של כפירה
ב) הנפש החיים מדבר על שיתוף בעבודה או תפילה אל הצדיק - וכותב איסור מה שלחסידים אינו איסור כדרכה של תורה והקב"ה שמח בזה
ג) טענתי שמדבר מהשתחויה וכדומה היינו עבודה - וזה תפילה אל הצדיק - ולא שטיות שאסור התקשרות לצדיקים

 

[בד קודש]

א) המכתב אליהו בעצמו כותב שהיה מחלוקת - מדברים אי יש מחלוקת של כפירה

לחץ כדי לכווץ...

סילוף.
הוא טוען שלא הייתה כלל מחלוקת בעיקרן של דברים - של כל הדברים.
הייתה מחלוקת בהעמדת הדברים.
כך זה בצמצום, כך זה בעבירה לשמה וכך זה בהכל.

ב) הנפש החיים מדבר על שיתוף בעבודה או תפילה אל הצדיק - וכותב איסור מה שלחסידים אינו איסור כדרכה של תורה והקב"ה שמח בזה

לחץ כדי לכווץ...

אינו מענייננו.
לא טענתי שלחסידים זה אסור, אלא שהנפש החיים טוען שמה שהחסידים עושים ובשבילם זה לא איסור, אצלו זה שיתוף דהיינו כפירה.

ג) טענתי שמדבר מהשתחויה וכדומה היינו עבודה - וזה תפילה אל הצדיק - ולא שטיות שאסור התקשרות לצדיקים

לחץ כדי לכווץ...

ברור.
מעולם לא נחלקה ההתנגדות על המשנה "והוי מידבק בעפר רגליהם של ת"ח".
כל עיקר המחלוקת היא רק על התפילה, מה שאמרו שזה מעלה את התפילה.

 

[תענוג]

סילוף.
הוא טוען שלא הייתה כלל מחלוקת בעיקרן של דברים - של כל הדברים.
הייתה מחלוקת בהעמדת הדברים.
כך זה בצמצום, כך זה בעבירה לשמה וכך זה בהכל.

אינו מענייננו.
לא טענתי שלחסידים זה אסור, אלא שהנפש החיים טוען שמה שהחסידים עושים ובשבילם זה לא איסור, אצלו זה שיתוף דהיינו כפירה.

ברור.
מעולם לא נחלקה ההתנגדות על המשנה "והוי מידבק בעפר רגליהם של ת"ח".
כל עיקר המחלוקת היא רק על התפילה, מה שאמרו שזה מעלה את התפילה.

לחץ כדי לכווץ...

א מה שהמכתב אליהו טוען יוכל כל אחד לעיין בעצמו
ב אתה טוען שהחסידים עובדי עבודה זרה וכופרים - לא הנפש החיים
ג אין מחלוקת אי מותר להתפלל אל הצדיק והנפה"ח לא כתב חידוש שלך שאסור לחשוב שהתקשרות לת"ח מועיל להעלאת התפילה.

 

[בד קודש]

א מה שהמכתב אליהו טוען יוכל כל אחד לעיין בעצמו
ב אתה טוען שהחסידים עובדי עבודה זרה וכופרים - לא הנפש החיים
ג אין מחלוקת אי מותר להתפלל אל הצדיק

לחץ כדי לכווץ...

הנפש החיים כותב להדיא שתפילה בהתקשרות למישהו אחר אפי' בחינת רוח הקודש שבו זהו שיתוף לכל דבר ועניין.
שיתוף הוא סוג של כפירה, גם הנוצרים וגם המוסלמים מאמינים בבורא אבל בשיתוף.

והנה הציטוט מתוך נפש החיים שער ג':

"ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג"כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. א'. לא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ"ש (דניאל ב') באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז"ל אמרו (סנהדרין צ"ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ"נ אמר ג"כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז"ח רות ס' ע"ב. ובב"ר פ' ל"ו ובתנחומא ר"פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ"ז כך נפרעין מהעכומ"ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע"ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז"ל ענין זה עכומ"ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'. וי"ל עפ"ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר"ל שלא לכוין ח"ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רו"הק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז"ל (ר"ה כ"ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש. ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה"

הוא מתחיל בזה שאסור להשתעבד ולהתדבק לשום כוח מלבד הבורא.
וממשיך בזה שבעיקרו של דבר האיסור נאמר על קרבן וכמו שהביא בהמשך את הכתוב "זובח לאלוהים יחרם בלתי לד' לבדו",
ומסיים בזה שכיוון שהתפילה היא כקרבן - גם בה - בלי שום עבודה נוספת - אסור להשתעבד ולהתדבק בשום כוח או בחינה מלבד הבורא.

 

[בד קודש]

ג אין מחלוקת אי מותר להתפלל אל הצדיק והנפה"ח לא כתב חידוש שלך שאסור לחשוב שהתקשרות לת"ח מועיל להעלאת התפילה.

לחץ כדי לכווץ...

”אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ”.

”רַבִּי יוֹדָן אָמַר מִשְּׁמֵיה דִּידֵיה, בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ פָּטְרוֹן, אִם בָּאת לוֹ עֵת צָרָה אֵינוֹ נִכְנָס אֶצְלוֹ פִּתְאוֹם, אֵלָא בָּא וְעוֹמֵד לוֹ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל פָּטְרוֹנוֹ, וְקוֹרֵא לְעַבְדּוֹ אוֹ לְבֵן בֵּיתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲצֵרְךָ, שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ וְשֶׁמָּא מַנִּיחוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אִם בָּא עַל אָדָם צָרָה יִצְוַוח לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַּבְרִיאֵל, אֵלָא לִי יִצְוַוח, וַאֲנִי עוֹנֶה לוֹ מִיָּד” (ירושלמי, ברכות ט' א').

 

[תענוג]

כבר דיברנו שכותב שהאיסור הוא באיזה עבודה להצדיק.

 

[תענוג]

אגב - ענין התקשרות לנר"ן הצדיקים גילה האריז"ל בענין כוונת השתטחות האיך להתקשר לנר"ן הצדיקים נפש בנפש רוח ברוח נשמה בנשמה והתועלת להשגה דרך נר"ן הצדיק כמבואר שם.

 

[חד מבתראי]

המכתב אליהו ודעימיה סוברים שאין מחלוקת בעיקרן של הדברים בענין הצמצום בין ספר התניא ונפש החיים דגם הנפש החיים סובר דהצמצום אינה כפשוטו וז"ל בשער ג' פ"ז וז"ל ומודעת שכל דברי האריז"ל בנסתרות משל הם ופנימיות ענין הצמצום והקו הכוונה על אלו הב' בחינות הנ"ל שהן בעצם בחינה אחת וענין אחד לגמרי כי ביאור לשון צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום להתכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי ח"ו אלא כענין שאמרו בב"ר סוף פרשה מ"ה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך ובאיכה רבתי בריש א"ב דאני הגבר הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד שפירושו שם לשון הסתר וכסוי עי' בערוך ערך צמצום כן כאן מלת צמצום היינו הסתר וכסוי והכוונה שאחדותו ית"ש בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין בהשואה גמורה מכנים אנחנו בשם צמצום מחמת שאחדותו יתב' הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתינו וכענין אכן אתה קל מסתתר ישעיה מ"ה עכל"ל.​

לחץ כדי לכווץ...

כבודו לא הבין ולא ידע צמצום לדעת הגר"א מהו, עד כי חילק בין הרב לתלמידו.
אל תומר שהם אינם חולקים, לפני שמבורר לך מה הם אומרים.

(מחילה אם מילותי מעט תקיפות)

 

[תענוג]

למה לדבר שיחת חרשים העתקתי לך קטע שהנפש החיים אומר שצמצום אינו סילוק רק הסתר כלפינו עכ"ד, וממילא אין כאן טענת כפירה ח"ו על שיטתו.

 

[חד מבתראי]

ובכל הטוענים לחסות בצל האילן הגדול, עוז ומגדול, מרן ה'מכתב מאליהו',
אבאר מעט.
המכתב מאליהו שולל שלדעת הגר"א הצמצום הינו בעצמותו רח"ל, דבר שרבים מהחסידים חשדו בפה קדוש הגר"א שיאמר כן, דבר אשר לא יעלה על הדעת ולא יעבור בדל שפתיים.
אך זה לא שולל להפך, שהחסידים רואים גם מבחינתנו עצמותו ית' בעצים ובאבנים, בעוד שלהגר"א לומר כן זה להגשים את הא"ס ברוך הוא, וזה בכלל 'פסל ומסיכה' שהפליג ע"ז בזוהר.
איני מעוניין עוד לדבר בקבלה כאן, על כן מי שהבין כוונתי אשריו, מי שלא שיפנה בפרטי.

 

[חד מבתראי]

הדברים אכן ידועים, אך מאוד מסקרן אותי, האם יש לכך מקורות בכתובים?
(מלמד מכתבו של הגאון המקובל ה"לשם")

לחץ כדי לכווץ...

מכתבו של הגר"א עצמו.

 

[תענוג]

שהחסידים רואים גם מבחינתנו עצמותו ית' בעצים ובאבנים,,,וזה בכלל 'פסל ומסיכה' שהפליג ע"ז בזוהר

לחץ כדי לכווץ...

כבודו לא הבין ולא ידע עצמותו ית' בדעת החסידים (שלדעתם למעלה מבחינת סובב וממלא ואינו בגדר עלמין כמבואר כמ"פ בספרי התניא) - ואם החסידים סוברים שאבנים הוא עצמותו ית' אזי לא צריכים אל הזוהר שלך...

 

[תענוג]

אגב אני לא אענה יותר בנושא הזה כי מי שרוצה להבין הדברים צריך לעיין בפנים היטב.

 

[אחת שאלתי]

וראה את ביאור הרבי מליובאוויטש בסעודת שמיני עצרת תשל"א:

 

[חד מבתראי]

בסדר גמור, החסידים לא הבינו את המתנגדים, המתנגדים לא הבינו את החסידים, אין מחלוקת כלל, ובא לציון גואל.
הקנייטשים והשטריימלעך לפח, וכולנו נלבש טורבנים.
ועכשיו ברצינות, האם אי-מי יוכל לצטט/להפנות לנוסח ממצה של דעת חכמי החסידות בביאור הצמצום?
דעת ה'מתנגדים' כתובה אחת לאחת בשער ג' מספר נפש החיים.

 

[תענוג]

יש הרבה אבל מזכרוני כרגע הוא בספר ליקוטי תורה לבעל התניא הוספות לסדר ויקרא ד"ה להבין מש"כ באוצרות חיים

 

[חד מבתראי]

יש הרבה אבל מזכרוני כרגע הוא בספר ליקוטי תורה לבעל התניא הוספות לסדר ויקרא ד"ה להבין מש"כ באוצרות חיים

לחץ כדי לכווץ...

ניתן לקשר?
(ספרו של מו"ז (! ברצינות!) איננו תח"י, וגם לשבת איתו בביהמ"ד אני קצת מתפדח, או שאולי לפחות את הספר הזה יש באוצה"ח בצורה נורמלית?)