פסח, חודש ניסן כדעת הגר"א שמצווה לאכול מצה כל שבעה - כן מבואר במהר"י קורקוס!

[גרינפלד]

בענין המפורסם בשם הגר"א שיש מצווה קיומית לאכול מצה כל שבעה ימים,

והיה מקום לדון שאין זה ממש מצווה אלא ענין [וכמש"כ במקו"א], כדי ליישב מה שהחזו"א לא היה ס"ל כן,
[מיהו במעשה רב משמע שזו מצווה, ולשון הערוך השלחן (סוף סימן תע"ה) "רצון השם"]

או שאין מצווה לאכול דווקא מצות, אלא שאם אוכל מצה - יש מצוה לאכול שמורה,


הראוני במהר"י קורקוס הל' קרבן פסח (פרק י הלכה יג, וחגיגה פרק ב הלכה י) שמתבאר מדבריו שלדעת הרמב"ם חגיגת ארבעה עשר הבאה עם הפסח היא מצווה קיומית,
ודימה לזה מצה כל שבעה, עיין בדבריו.

 

[גרינפלד]

מפורסם בשם הגר"א שיש מצווה קיומית לאכול מצה כל שבעה ימים, והיה מקום לדון שאין זה ממש מצווה אלא ענין [וכמשנ"כ לעיל (בעניין האם יש מצוה לאכול יותר מכזית מצה) וה"נ כאן לפי מה שכתב הגור אריה שאין בל תוסיף באכל כל שבעה ימים לשם מצוה, ולחו"ב מה שלא נאסר בבל תוסיף יש בו עניין], כדי ליישב מה שהחזו"א לא היה ס"ל כן, [מיהו במעשה רב משמע שזו מצוה, ולשון הערוך השלחן (סו"ס תע"ה) "רצון השם"], או שאין מצוה לאכול דווקא מצות, אלא שאם אוכל מצה יש מצוה לאכול שמורה [עי' משנ"כ לעיל בגדר דין שימור למצות מצוה, בסופו, ובהע' מהחיי אדם].

והראוני במהר"י קורקוס (הל' קרבן פסח פ"י הי"ג, וחגיגה פ"ב ה"י) שמתבאר מדבריו שלדעת הרמב"ם חגיגת ארבעה עשר הבאה עם הפסח היא מצוה קיומית, ודימה לזה מצה כל שבעה, עיין בדבריו.

והנה בחזקוני (שמות יב, יח) כתב כעין דברי הגר"א, ולפנינו איתא שם שאין שכר אם אכל כל שבעה, אבל בספר מצה שמורה הביא ממנחת יהודה (לר' יהודה בן ר' אליעזר, א' הראשונים) שהביא את החזקוני, שיש שכר, רק אין עונש אם לא עשה זאת, וכנראה שאצלינו הוא ט"ס.​

 

[גרינפלד]

והגרד"ל שליט"א הביא מהתרגום יונתן (דברים טז, ג) "שובעא יומין תיכלון לשמיה פטיר לחמא עניא", ומשמע שיש מצוה כל שבעה וצריך לעשותה לשמה, ואמר שהראשונים לא מביאים תרגום יונתן. ויתכן שהתרגום יונתן כותב גם דברים שאינם מצוה ממש אלא רק עניין, וכמו שהתרגום יונתן כותב לעניין אכילת חמץ במוצאי פסח, וכניסה לבית בשמיני עצרת.​