אה"נ אין צריך שיהיה בחבורת מצוה.
וממילא נמצא פתרון: בן סורר ומורה שבסעודתו שורר 'מעוז צור' שהוא הלל והודאה, ומבואר בד' הרמ"א (עת"ר ס"ב): "ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה", וממילא כל דהוי סעודת מצוה אינו נענש ונפטר מחויב מיתה דיליה.