מיתה

ותלך ותתע במדבר [כא יד] וברש''י חזרה לגלולי בית אביה עכ''ל מבואר שעבדה ע''ז, וכן בלוט מבואר בפרשת לך לך [יג יא] ויסע לוט מקדם, וברש''י הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר א''א לא באברם ולא באלקיו עכ''ל ואפ''ה מצינו שנתגלה המלאך אל הגר וכו' וכו' אע''פ שעבדה ע''ז ונתחייבה מיתה וכן בלוט ניצול מסדום וכו'...

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק [כא ט] וברמב''ן והנכון בעיני שהיה זה ביום הגמל את יצחק וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול ולכך אמר הכתוב 'את בן הגר המצרית' ולא אמר את ישמעאל מצחק, וכן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי אמרה העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו...

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, ואן אינך משיב דע כי מות תמות 'וכל אשר לך' [כ ז] והנה ידוע באנשי עיר שכם הנידון הגדול מח' רמב''ן ורמב''ם, בסיבת החיוב מיתה שלהם, למה נתחייבו מיתה והאריכו המפרשים בזה הרבה, וצ''ב למה לא מצינו שגם יהא נידון זה ממש גם כאן באנשי בית אבימלך? האם כאן חלוק...

מתי היתה וכמה זמן?

היכי משכחת לה??

שמעתי בבי מדרשא להקשות , למה לא הועיל לאדה''ר התשובה שעשה כדי לכפר העבירה ולבטל הגזירה של מיתה [ובמאמר המוסגר ידוע אי יש תשובה לבן נח או לא, ויש לדון אי היה לאדם הראשון דין ישראל]

ב' דינים: א. ב' חיובים על מעשה א'. ב. ב' חיובים בזמן א'. גרנ"ט כתובות סי' לח. [וע' בד קדש ח"ב סי' לו לז דיש גם פטור מצד החיוב וגם פטור מצד המעשה]. אם טעם הפטור שנכלל העונש הקל בחמור: בקוב"ש (כתובות אות צג) פי' דברי הרמב"ן (מכות ב. ד"ה כיצד) דנכלל הקל בחמור, [וע' ריטב"א שם סד"ה מעידנו], והוסיף...

ראיתי בצפנת פענח פרשת בהעלותך שהביא מפסיקתא דר''כ שמי שנסע שלא ע''פ ענן עובר בלאו וחייב מיתה, ולפי''ז נתקשיתי שהמעפילים שרצו לעלות לא''י שלא ברצון השם יתחייבו מיתה? ואכן ראיתי שהוא בעצמו עמד בזה וכתב עיין מהש כתבתי בפרשת שלח, אבל חיפשתי ולא מצאתי שידבר בזה

היכן מצינו שבית דין הורגים אדם אע''פ שמדין תורה הוא אינו חייב מיתה?

שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' משה חיים אולמן שליט''א השאיר קושיא שמרן הגרד''ל שליט''א שאל למה יש דין שמגדף את השם אינו חייב רק אם מגדף את השם בשם השם, והלא תיפ''ל מדין מורד במלכות שחייב מיתה ק''ו למי שמורד במלכו של עולם, ואין לומר דאין עונשין מן הדין שהרי חיוב מיתה במורד במלכות אינו מדין...

האם גוי ששבת חייב מיתה הוא רק בשובת כל היום או גם בשובת לרגע אחד לשם שבת?

ג' אופנים.

בתנ"ך.

מפורש באחד מהמפרשים.

בפרשתן (ד', כ"ד): "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". ובנדרים (לא:) סובר רבי יהושע בן קרחה, שהמלאך ביקש להרוג למשה לפי שנתרשל מן המילה, וצ"ע בזה: וכי חייב מיתה משום שנתרשל, והרי אין בה רק עשה לאב.

אחד מחיבי מיתת בית דין, שע"י ששר פזמון מעוז צור, ניצל מחיוב מיתה?

מתוך ה'מגדלות מרקחים': הרמב"ן כתב לחלוק על דברי הרמב"ם שכתב שהרגו את אנשי שכם משום שביטלו את מצות ה"דינים", משום שאם לא הושיבו דיינים אינם נהרגים, שהמצוה להושיב דיינים היא מצות עשה, ולא אמרו אלא "בני נח אזהרה שלהן זו היא מיתתן", ולא תיקרא אזהרה אלא המניעה בלאו, עכ"ד. הרי שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': את בריתי הפר (יז יד) בסנהדרין נט: למדו מכאן לרבות בני קטורה שחייבים במילה, ודעת הרמב"ם בהלכות מלכים פ"י ה"ח שגם לדורות זרעם של בני קטורה חייבים במילה. ובמשנה למלך שם ה"ז כתב בדעת הרמב"ם שם שבן קטורה שלא מל נהרג על כך, שבני נח אזהרתן זו היא מיתתן. והקשה גיסי הג"ר משה...

מבואר ברש''י [יג יא] ויסע לוט מקדם אמר א''א לא באברם ולא באלהיו עכ''ל ועיין ברש''י [יג י] על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם עכ"ל וא''כ בעצם היה חייב מיתה ולמה רדף ומסר נפשו להצילו? [ ואכן מבואר ברש''י [יג ט] אם השמאל ואימנה בכל אשר תשב לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר, אבל בכל זאת הלא היה...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': בעיקר הדין האמור בכמה מקומות בש"ס, שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו אתה רשאי להמיתו בכל מיתה, הסתפק הג"ר צבי אליהו שטיינברג שליט"א בעל צבא הלוי, האם דוקא כשאי אפשר להמיתו באותה המיתה אז חל עליו הדין שתמיתנו בכל מיתה, או שגם כשיכולים להמיתו באותה מיתה, מכל מקום עיקר...