כשמדליק למעלה מעשרים ואח"כ יורד ונחשב ככוח הגברא מייחסים כוחו בהאש באורך זמן לרגע הראשון של הגברא ויצא - אבל אין שינוי בחפצא
כשמדליק בערב חנוכה ונחשב ככוח הגברא מייחסים כוחו של הגברא בהאש באורך זמן לרגע הראשון של הגברא ולא יצא
הכל טוב ויפה נהדר ונפלא
אבל בזה אתם מודים שאין כאן מעשה של הדלקה בפועל על הזמן של אחר כך, או על החפצא של אחר כך שדולק והולך למטה מעשרים אמה, אלא רק הוא אחראי על כל התוצאה שתבוא מחמת מעשיו, כל זה לענין חילול שבת איסור רציחה חיוב נזיקין, לתבוע את האדם על מה שנעשה מכוחו, ונתבע על כל מה שנמשך ונעשה כאילו עשה הכל בתחילה. ובקיצור
מתי עשה הגברא זה בהתחלה, ואלו
מה הגברא עשה בזה אמרינן שעשה את כל מה שיהי' אחר כך.
ומ''מ לענין מצות הדלקת נרות חנוכה דנפסק שהדלקה עושה מצוה, ובעינן מעשה של הדלקה, הנה ברור שליכא מעשה של הדלקה על כל ההמשך אלא רק כח גברא דיד', בגדר כוחו ולא מעשה ממש, שהרי חזינן שלא נחשב מחלל שבת, ואם הי' נחשב שגם מדליק בפועל אחר כך, אזי הי' נידון כמחלל שבת, ולא הי' מקום לומר שכבר נעשה הכל בזמן ההתחלה, שהרי אין זה נכון ולא הכל בזמן הראשון נעשה מצד הגברא אלא כל רגע ורגע חשיב הדלקה חדשה.
והיות וברור שאינו כן, אם כן לא מהני לענין הדלקה בלמעלה מעשרים אמה, שאז הדלקה בפועל הי' במקום שאינו יוצא ידי חובה, ולא די שמה שדולק אחר כך מכוחו, מייחסים זאת אל הגברא שהוא עשה זאת והוא אחראי על זה, דהוא אכן רק עשה שיהא דלוק בלבד ולא עשה מעשה של הדלקה.
ופוק חזי שאם הדליק למעלה מעשרים אמה לא מהני להניחה דולקת למטה מעשרים אמה, אלא בעינן להדליקה שוב מחדש למטה, ואם כהנ''ל, מדוע לא נימא שמה שהדליק קודם הנה כח גברא דידי' מונח בהדלקה ועתה הרי זה מונח במקומו למטה וחשיב שהוא עשה זאת, ויצא ידי חובתו, והרי לא כך הדין כמבואר ברמ''א, ואין טעמו משום חשש הרואה שיאמר לצורכו מדליק אלא מטעם שהדלקה עושה מצוה.
