• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

דבק בה'

משתמש רשום
gemgem
הודעות
39
תודות
110
נקודות
28
ידוע בעולם שיש לנו חיוב לשמור על גופינו שלא נינזק ולא יקרה לנו שום פגע.
והמקורות לזה הם לכאו' מהגמ' בברכות לב: ( לרוצים לעיין - ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו א"ל ריקא והלא כתוב בתורתכם (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב (דברים ד, טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים א"ל אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית, ועיין מהרש"א שם).
וכך פסק הרמב"ם בפי"א ה"ד משמירת הנפש "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר השמר לך ושמור נפשך"
והסתפקתי למה אין בשו"ע "הלכות ונשמרתם" שהרי אפשר לדון על הרבה מקרים האם יש "ונשמרתם" (כגון בלהכנס למלט באזקות...) או לדון מה דוחה את ונשמרתם?
אשמח לשמוע מה הציבור הק' טוען בעניין.
 
התכוונתי לונשמרתם של שמירה על הגוף, ויש דין כזה עיין במקורות שהבאתי!
עיינתי, הבאת גמרא שמצטטת גוי שמעוות את הפסוק, (וציינת להסתכל במהרש"א שכותב את מה שכתבתי)
והבאת רמב"ם שלא מצטט את ונשמרתם ומביא דין שאסור לעשות דברים שיגרמו לך לסכנת מוות מידית
לא תמצא עד האחרונים אף אחד שמחבר בין ונשמרתם לשמירת הגוף
 
התכוונתי לונשמרתם של שמירה על הגוף, ויש דין כזה עיין במקורות שהבאתי!



וכך פסק הרמב"ם בפי"א ה"ד משמירת הנפש "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה. שנאמר השמר לך ושמור נפשך"
 
עיינתי, הבאת גמרא שמצטטת גוי שמעוות את הפסוק, (וציינת להסתכל במהרש"א שכותב את מה שכתבתי)
והבאת רמב"ם שלא מצטט את ונשמרתם ומביא דין שאסור לעשות דברים שיגרמו לך לסכנת מוות מידית
לא תמצא עד האחרונים אף אחד שמחבר בין ונשמרתם לשמירת הגוף
תעיין בגמ' בברכות ג. שיש דין שלא יכנס לחורבה ישנה מפני המפולת, והגמ' בברכות לב: היא מקור ואין דחיה מזה שזה גוי כי המהרש"א שם כותב שבאמת הגוי צדק רק שהחסיד לא חשש לסכנה (לא כמו שכתבת...תעיין עד הסוף...והנה דברי המהרש"א - "האי קרא בשכחת התורה קמיירי כמ"ש פן תשכח את הדברים וגו' ובפ"ג דאבות שנינו כל השוכח ד"א ממשנתו כו' כאלו מתחייב בנפשו שנא' רק השמר לך וגו' וכן האי קרא ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' איירי שלא נאמין בשום תבנית פסל וגו' ולא איירי הני קראי כלל בשמירת נפש אדם עצמו מסכנה ומיהו במסכת שבועות (ל"ו ע"א) דריש ליה תלמודא נמי למלתא אחריתי דהיינו אזהרה למקלל עצמו מנין שנא' רק השמר לך ושמור נפשך וגו' ע"ש וחסיד הזה גם שלא ידע אם נתפייס ההגמון מ"מ לא פסק להשיב לו שלום שלא היה חושש לסכנה כמו במלך עכו"ם ואנס שאמרו להפסיק וכ"ש דשרי להשיב מפני סכנה וק"ל").
 
כל הסימנים הללו מדברים אמנם על חובה על שמירת הגוף אבל אין שו"ע שדן על הרמה של כמה לחשוש (וכמו שהמסילת ישרים מביא את הגמ' שצריך לחשוש רק לדברים שהם "שכיח הזיקא" מהגמ' בב"ק עי"ש), ועל האם זה נדחה מפני דברים מסויימים.
 
כל הסימנים הללו מדברים אמנם על חובה על שמירת הגוף אבל אין שו"ע שדן על הרמה של כמה לחשוש (וכמו שהמסילת ישרים מביא את הגמ' שצריך לחשוש רק לדברים שהם "שכיח הזיקא" מהגמ' בב"ק עי"ש), ועל האם זה נדחה מפני דברים מסויימים.
כבודו מחפש משהו לויכוח ספציפי?
לענ"ד המילים 'כל מכשול שיש בו סכנת נפשות' מספקות די והותר.
ההתרים היחידים שאני מכיר, זה שליח מצוה (לא היכא דשכיח היזקא) ודשו בו רבים.
 
תעיין בגמ' בברכות ג. שיש דין שלא יכנס לחורבה ישנה מפני המפולת, והגמ' בברכות לב: היא מקור ואין דחיה מזה שזה גוי כי המהרש"א שם כותב שבאמת הגוי צדק רק שהחסיד לא חשש לסכנה (לא כמו שכתבת...תעיין עד הסוף...והנה דברי המהרש"א - "האי קרא בשכחת התורה קמיירי כמ"ש פן תשכח את הדברים וגו' ובפ"ג דאבות שנינו כל השוכח ד"א ממשנתו כו' כאלו מתחייב בנפשו שנא' רק השמר לך וגו' וכן האי קרא ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' איירי שלא נאמין בשום תבנית פסל וגו' ולא איירי הני קראי כלל בשמירת נפש אדם עצמו מסכנה ומיהו במסכת שבועות (ל"ו ע"א) דריש ליה תלמודא נמי למלתא אחריתי דהיינו אזהרה למקלל עצמו מנין שנא' רק השמר לך ושמור נפשך וגו' ע"ש וחסיד הזה גם שלא ידע אם נתפייס ההגמון מ"מ לא פסק להשיב לו שלום שלא היה חושש לסכנה כמו במלך עכו"ם ואנס שאמרו להפסיק וכ"ש דשרי להשיב מפני סכנה וק"ל").
לאחר דהוכח דודאי יש חובה על האדם לשמור על עצמו עד רמה מסוימת מדוע אדם המאבד עצמו לדעת היה צריך להילמד לרש"י מהפסוק בבראשית ט' ה' ”וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם” וכלשון רש"י שם "אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו" והרי ודאי דהוא בכלל "ונשמרתם" והאם יעבור על שני איסורים?
 
תעיין בגמ' בברכות ג. שיש דין שלא יכנס לחורבה ישנה מפני המפולת, והגמ' בברכות לב: היא מקור ואין דחיה מזה שזה גוי כי המהרש"א שם כותב שבאמת הגוי צדק רק שהחסיד לא חשש לסכנה (לא כמו שכתבת...תעיין עד הסוף...והנה דברי המהרש"א - "האי קרא בשכחת התורה קמיירי כמ"ש פן תשכח את הדברים וגו' ובפ"ג דאבות שנינו כל השוכח ד"א ממשנתו כו' כאלו מתחייב בנפשו שנא' רק השמר לך וגו' וכן האי קרא ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' איירי שלא נאמין בשום תבנית פסל וגו' ולא איירי הני קראי כלל בשמירת נפש אדם עצמו מסכנה ומיהו במסכת שבועות (ל"ו ע"א) דריש ליה תלמודא נמי למלתא אחריתי דהיינו אזהרה למקלל עצמו מנין שנא' רק השמר לך ושמור נפשך וגו' ע"ש וחסיד הזה גם שלא ידע אם נתפייס ההגמון מ"מ לא פסק להשיב לו שלום שלא היה חושש לסכנה כמו במלך עכו"ם ואנס שאמרו להפסיק וכ"ש דשרי להשיב מפני סכנה וק"ל").
תבדוק שוב האם המהרשא מזכיר משהו לגבי ונשמרתם לא כמו שהסברתי
האם יש מישהו עד האחרונים (חוץ מגויים) שאומר שונשמרתם זה על שמירת הגוף,
לא תמצא לא רמבם ולא רמבן, לא גמרא ולא מדרש, לא שולחן ערוך ולא רמ"א. אין!
 
פתחת את הציטוטים שהבאת?
מצאת שם ונשמרתם?
מצאת שם איסור תורה?
מדובר שם על מספר דברים שיש בהם סכנת מוות! מיידית! (לא נזק לגוף) ועליהם כתוב אסרו חכמים
אין דין כזה ונשמרתם
 
פתחת את הציטוטים שהבאת?​
כן.​
מצאת שם איסור תורה?​
אין דין כזה ונשמרתם​
מצאתי שם התייחסות מפורשת לדיני הישמרות מסכנה, רצונך לומר שזהו מדברי חכמים ולהוכיח כן מדברי השו"ע, יתכן, ואין זה מענייני.
כמדו' שדי במקומות שהבאתי לייתר את השאלה למה לא הזכיר השו"ע דינים אלו, וע"ז באתי להשיב.

נ.ב.
איני יודע מדוע מצות עשה של "השמר לך ושמור נפשך" שמובאת ברמב"ם ובשו"ע (באחד הציטוטים שהבאתי), קשה לך פחות מ"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".​
 
כבודו מחפש משהו לויכוח ספציפי?
לענ"ד המילים 'כל מכשול שיש בו סכנת נפשות' מספקות די והותר.
ההתרים היחידים שאני מכיר, זה שליח מצוה (לא היכא דשכיח היזקא) ודשו בו רבים.
אבל עדיין לכאו' קשה למה אין שו"ע לגבי ההגדרה של כמה לחשוש.
ולגבי שכיח הזיקא - עיין פסחים ח: - "והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני" ועיין במסילת ישרים פ"ט לגבי זריזות שמביא את הגמ' הזאת בתור כלל מאיזה היזק צריך לחשוש.
 
תבדוק שוב האם המהרשא מזכיר משהו לגבי ונשמרתם לא כמו שהסברתי
האם יש מישהו עד האחרונים (חוץ מגויים) שאומר שונשמרתם זה על שמירת הגוף,
לא תמצא לא רמבם ולא רמבן, לא גמרא ולא מדרש, לא שולחן ערוך ולא רמ"א. אין!
למעשה תגיד לי אם הבנתי נכון: האם אתה טוען שאין חיוב לשמור על הגוף??
וסלח לי אבל אתה סותר את עצמך
התשובה הפשוטה היא שאין דין כזה בתורה,
מה שיש זה שאסור להתאבד
ושאסור לשים מכשול לפני האחרים
......................
 
וסלח לי אבל אתה סותר את עצמך
בפסוק שבו כתוב ונשמרתם, כתוב להישמר מאוד לנפשותינו שלא לעבוד לפסל וזה הקישור שציטטתי
למעשה אין בשולחן ערוך ברא"ש ברמב"ם ובטור שום דין ונשמרתם ושום דין לשמור את הגיף מהיחלשות ונזק (אני לא מדבר על סכנת מוות)
 
לאחר דהוכח דודאי יש חובה על האדם לשמור על עצמו עד רמה מסוימת מדוע אדם המאבד עצמו לדעת היה צריך להילמד לרש"י מהפסוק בבראשית ט' ה' ”וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם” וכלשון רש"י שם "אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו" והרי ודאי דהוא בכלל "ונשמרתם" והאם יעבור על שני איסורים?
שאלה טובה, צע"ג.
 
לאחר דהוכח דודאי יש חובה על האדם לשמור על עצמו עד רמה מסוימת מדוע אדם המאבד עצמו לדעת היה צריך להילמד לרש"י מהפסוק בבראשית ט' ה' ”וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם” וכלשון רש"י שם "אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו" והרי ודאי דהוא בכלל "ונשמרתם" והאם יעבור על שני איסורים?
זה ממש לא הוכח
כל המקומות שם הם על חשש מיתה, לא חש דכנה של נזק לגוף
ומקור הדין שצריך להיזהר מחשש מיתה הוא אכן מהפסוק בבראשית ט' ה' ”וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם”
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון