בפעם המי יודע כמה
טענה זו אינה נכונה בעליל.
וכבר הובא מדברי החזו"א, הגרנ"ק והגרח"ק שדעתם שפאה עדיפה ממטפחת.
בירור דעת החזו"א והגרש"ז אוירבך
קטעים מדברי הגאון רבי משה יהושע לנדא
תלמיד מובהק למרן ה"חזון איש" זצוק"ל
אשר רשם בכתב ידו בהקדמה לספר "דת יהודית כהלכתה"
בענין פירסום ועידוד מצות כיסוי הראש כהלכתה
"חיזוק ועידוד לבתים הכשרים בישראל"
בשנת תשכ"ב יצא לאור על ידינו בס"ד קונטרס בשם "דת משה ויהודית" וכו', הובאו בו דברי גדולי האחרונים האוסרים ללבוש פאה נכרית, ותודה לאל כי זכה הקונטרס להוקרה מאת גדולי התורה, והיה הדבר חיזוק ועידוד לבתים הכשרים בישראל, גבורי כח עושי דברו, בנות ישראל כשרות טהורות הנפש, ממשבצות זהב לבושן, אשר לעומת חברותיהן המתחכמות, הנה הינן נושאות בגאון לבוש אמותינו הצנועות בדורות הקודמים, בטרם שטפה ההשכלה הארורה את אומתנו הקדושה, המה המקדשות שם שמים בכל הליכותיהן, אשר בכסוי ראשן כדת וכהלכה, הן מכריזות גלוי על נאמנותן המלאה לדת משה ויהודית, וכי זאת תפארתן וגאותן לעיני העם כולו.
"מעלימים עין מדבר זה"
מאז ועד עתה נפרץ לצערנו הדבר יותר ויותר, ואף בין בני התורה, וכבר בהקדמת הקונטרס הודענו צערנו לרבים,
א. כי נפלאת בעינינו, הפלא ופלא, על רבים משומרי תורה, ובהם תלמידי חכמים מובהקים, המדקדקים במצוות בתכלית הדקדוק, כיאות למחבבי מצוה ויראי חטא, ובכל זאת הם מעלימים עין מדבר זה הנוגע לדת משה ויהודית, כאילו לא היה על היתר זה מערערין מגדולי הפוסקים בדור העבר, ולדעת הרבה מהפוסקים, נשותיהם עוברות על איסורא דאורייתא או דרבנן.
"איך לא יחושו להסתלק מן הספק"?
ב, ואיך לא עלה בדעתם לחשוב שמא פאה נכרית הזאת של האופנה החדישה, ]הכוונה כאן לפאות שלפני יותר משלושים שנה[, אינה בכלל זו המותרת לדעת המקילין, ואם אין הדבר וודאי להם, איך לא יחושו להסתלק מן הספק.
כל חכם בוחר לנפשו את הדרך הבטוחה ביותר
ג. איך היה הדבר להיתר גמור אף לאלה שתורתם אומנתם, ואשר זכו לשבת בבית ה', וביתם מן המסד ועד הטפחות בנוי עפ"י תורה, ואיך לא יעצרו כח בדבר זה לשמור על כסוי בני ביתם ללא פקפוק?
וכבר הזכיר בעל חובת הלבבות בפרק ה', משער התשובה, את החסידים הפורשים משבעים שערים משערי המותר, מיראתם שער אחד משער האסור, כל שכן בדבר זה, שיש בו כמה שערים של איסור. ובבית יוסף אורח חיים סימן תר"צ, הביא דברי הר"ן בתשובותיו, בנוגע לקריאת המגילה לנשים בלע"ז, שנחלקו בזה הראשונים ז"ל, והסכים הר"ן שלא להקל בדבר, וכתב: "שאפילו בעסקי העולם, כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול, ואפילו באפשר רחוק, על אחת כמה וכמה, שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצוות שהם כבשונו של עולם, ואיך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים, ונכניס עצמנו במקום צר ובמשעול הכרמים". עכ"ל.
איך נשתדל להתדמות לנשים מגולות ראש?
ד. בגמ' ברכות דף י"א ע"א משל לאחד שאומרים לו זקנך מגודל, אמר להם יהי' כנגד המשחיתים, ופירש הרשב"א ששואלים לו מפני מה אתה מגדל זקנך ואינך מספרו, והוא משיב להם שיהיה זה להוציא מלבם של אלה המשחיתים זקנם לגמרי ועוברים על לא תעשה.
א"כ אף לולא חשש האיסור, מדוע לא יחשבו נקיי הדעת לדקדק בדבר זה, כדי להוציא מלב הפוקרים אשר השליכו אחר גוום חוקי תורתינו הקדושה, כאילו אין בכלל חובה לנשים נשואות לכסות ראשן, ואם קצרה ידינו למנוע מהם מלעבור בפרהסיא על דת משה ויהודית, אף לא בכוחינו להרים קול במחאות עזות על מרדן בתורתינו הק', אבל איך עוד נשתדל להתדמות להן, למען ניראה אף נשותינו כמותן פרועות ראש.
"כמה כבוד שמים מתרבה
מאלה אשר כסוי הראש הוא להן לתפארת"!
ה. כמה כלימה יש איפוא בדבר זה כאשר נשים כשרות, משתדלות אף הן ברוב התחכמות, בל תהיינה שונות מן הפרוצות, ולא יהא ניכר כסוי ראשן. וכמה כבוד שמים מתרבה, מאלה אשר כסוי הראש הוא להן תפארת, ואות לעוז גאוותן ונאמנותן לתורת ישראל.
ו. ובדברי קדשו של רבינו יונה )אבות פ"ד מ"ה( כתוב: "ולפי חשיבות האדם, הוא חילול בדבר קטן, וכדאמר רב נחמן )יומא פ"ו( היכי דמי חילול השם, אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא ולא יהיב דמי לאלתר וכו' לכן החכמים ואנשי השם, צריכין לשמור במעשיהם על כל שאר בני אדם עכ"ל.
ומה רב הצער אשר בדור פרוץ כדורנו זה בעוה"ר, - אשר מהחובה לעשות משמרת למשמרת גדרי הצניעות המקובלים מדורות עברו, - תצא תקלה להרחיב פרצה זו.
מעלת פרסום דעת רבותינו האסורים ללכת עם פאה
מצאנו איפוא לנחוץ להוציא לאור ספר זה, לחזק "דת יהודית" המקובלת מאבותינו הק', ואשר נהגו בה אמותינו ברחבי תבל בטרם התפשט היתר פאה נכרית בכמה ארצות, מחמת קלקול הדורות וכו', ולהעתיק מלוא דברי גדולי הפוסקים, הלא המה עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם, היעב"ץ והתשובה מאהבה, בעל ההפלאה והחתם סופר, בעל עצי ארזים והישועות יעקב, הבית יצחק והר"ש קלוגר, הדברי חיים והמהרש"ם, זכר צדיקים וקדושים לברכה, אשר נטו לאיסור.
א. אפשר כי רבבות בני ישראל הנוהים אחריהם ונזהרים ללכת באורחותיהם לשמור מנהגיהם הקדושים, בהודע להם דעת רבותינו, יחושו יותר לדבריהם שדנו אותם לאיסורא.
ב. כן למקרא דבריהם, יווכחו המעיינים כי לא חומרא בעלמא ראו בזאת, אלא דבר האסור על פי דין.
ג. כמו כן יראו בעליל מתוך המשא ומתן שדבריהם, כי אף המתירין לא נתכוונו לפאה נכרית דהיום הנחבשת על כל הראש, ולכן אך רמיה היא לסמוך בכגון דא על מה שראו או שמעו שנהגו בפאה נכרית בבית אחדים מגאוני וצדיקי הדור הקודם.
ד. ועל כן רב התועלת לפרסם דברי האוסרים, ויווכחו לדעת כי רבו האוסרין על המתירין, וכי החובה ביותר על המדקדקים במצוות, שלא להיתפס לאשר הותר להמוני העם.
פניה נרגשת אל נשות בני התורה
"סגולת יקרנו! עטרת תפארת אומתנו! שארית תקותנו!"
לאמיתו של דבר, התפשטות אופנת הפאה נכרית דהיום אינה אלא ספיח מאשר נפרץ בעוה"ר הדקדוק המופרז בתלבושת הנשים בגנדרנות נואלת, ללא הבדל מעמד, עד שכמעט אין הבדל בלבוש מבלי היכר בין פרוצות לכשרות, ובין בנות ישראל, לנכריות ח"ו.
והנה בכל הנזכר כבר צווחו קמאי דקמאי, ובכל דור היה מהצורך לעורר את בני ישראל, בל יתפתו ללכת שולל אחר רצון הנשים שדעתן קלות, אך מה שמכאיב היום, הוא מה שבדורנו זה, נפרץ הדבר אף בין חובשי בית המדרש המובהקים ביותר, מהם גבורים בתורה כאריות, נקיי הדעת וטהורי לב, אשר זכו לעמל התורה וקיום המצוות בדקדוקן, הם המה סגולת יקרנו, עטרת תפארת אומתנו, שארית תקותנו, שתפקידם להחזיר עטרה ליושנה, ואיך אף הם לא יחושו לתלבושת נשותיהם שלא כיאות לאשת חבר, ומשמשת דוגמא רעה להמוני העם, הקופצים חיש על הקלקלה, ללמוד מבני התורה את הרצוי להם.
"אדישות בעליהן, היא בעוכריהן"
זאת ועוד, במקרים רבים אין הקולר תלוי בראשי הנשים, אשר רבות מהן איתנות ברוחן, ואמיצות ביראת שמים, ונאמנות לרצון בעליהן לעשות את הטוב ביותר, אלא שאדישות בעליהן היא בעוכריהן, שהן נכשלות בזה מבלי לדעת כי אינן נוהגות כהוגן. לִבֵּנוּ, לִבֵּנוּ, עליהן.
מי יתן ויעורר קונטרס זה לבב בני התורה, לגדור גדר בזה, בהיותם לגיון של מלך, המצוין בארחות חייו, ושרוי ברמה רוחנית נעלה, והרי אלה אשר זכו לעמוד לפני ה', ולהתקדש "קדש קדשים", ]כלשונו של הרמב"ם ז"ל בסוף פי"ג משמיטה ויובל[, חובה יתרה עליהם לשמור על טהרתם וקדושתם, כיתרון קדש הקדשים מן הקודש.
מה נהדר יהיה המראה
אילו בני התורה יהיו הראשונים לקדש את ביתם
ומה נהדר יהיה המראה, אילו היו בני התורה, ראשונים להינזר מן התלבושת הזרה לרוח ישראל, ולקדש ביתם אף במותר לקצת פוסקים, מהם ילמד המון בית ישראל, לתעב את חלאת מלבושי העמים ואביזרייהו, אשר נתגלתה בעקבתא דמשיחא בכל בהמיותה, ובאין מעצור לפניה הרי היא מאיימת לכלות חס ושלום שארית קדושת ישראל. ועל כן יותר מתמיד חובה כפולה היום, להוסיף סייג לסייג, קדושה על קדושה, להיות עם ישראל עם סגולה, מופרש ומובדל מן העמים, חוקותיהם, מעשיהם, ומלבושיהם, ולזכות אל התואר הנפלא: ישראל אשר בך אתפאר.
אגרת מהגאון רבי משה יהושע לנדא זצ"ל
שכתב לקראת ערב יום הכיפורים
לעורר את בני התורה על קיום מצות כיסוי הראש כתיקונה
"מצאנו מחובתינו לעורר את החרדים לדבר ה', וביחוד את ציבור בני התורה המדקדקים במצוות, לתת לבבם כי ענין זה של לבישת פאה נכרית, מפוקפק הוא. וכבר נתפרסם, כי לדעת הרבה פוסקים איסורו מפורש. והמה רבותינו אשר בית ישראל נשען עליהם.
והנה ידועים דברי בעל מסילת ישרים בפרק ג', על מאמר חז"ל ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואיכא דאמרי ימשמש במעשיו, כי המשמוש במעשים פירושו החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם, לחקור ולבחון תכונתם בתכלית ההבחנה, אם אמנם טובים הם.
על כן החובה לאלו אשר הורגלו בהיתר לבישת פאה נכרית, לחקור ולבחון:
א. אם אמנם היתר נכון הוא, ואז יווכחו לדעת כי אמנם לא הוכרעה בזה ההלכה להיתר. אלא שבארצות הגוים לא היה מנוס מלהיכנס בפירצה דחוקה, אבל בארצינו הקדושה, חלילה לנו לעשות כזאת.
ב. ולפלא הדבר, איך בני תורה אינם נותנים ללבם, כי אף אם נניח כי כיסוי שער פאה נכרית נחשב בכלל כיסוי, ואף אם אין בזה איסור פריעת ראש, האמנם מתאים הוא לבני תורה שנשותיהם יתכסו דווקא בכיסוי כזה אשר תיראנה כפרועות ראש?. דבר שתורתנו הקדושה גינתה אותו, כנאמר בפרשת סוטה "ופרע את ראש האשה"!.
ג. וכי לא יאה להם כיסוי המטפחת שנהגו בה אמותינו הקדושות בכל הדורות, בטרם נתפשטה ההשכלה הארורה, אשר לבישת פאה נכרית היא אחת התוצאות המרות הימנה.
ד. האם אמנם אין בכחם של בני התורה לאזור עוז ותעצומות, לנטוש את תלבושת הפאה, ולחזור למסורת קדושת אבותינו ואמותינו?
ה. האם אינם חשים לענין של חילול השם רחמנא לצלן?.
ו. ומה יאמרו דורות הבאים שכבר כלל לא יבחינו בין פרועת ראש לגמרי, לכיסוי הראש עם פאה נכרית? [-אמר המלקט: הדברים נכתבו לפני עשרות שנים-] שלצערינו ולחרפתינו, מעשה שטן מצליח, שמשכללים את הפאה בכל מיני שכלולים, שתראה הפאה כמו שער עצמה ממש, רחמנא לצלן, ה' ירחם.
אנו קוראים לכל ירא וחרד לדבר ה', לשים ללבם דברינו הנאמרים באמת, וביחוד החובה לבני תורה, להיות ראשונים בדבר זה, מהם יראה כל בית ישראל לשוב להיטהר לפני ה', ובזכות ההתחזקות בדרכי הקדושה מלמטה, יקדש אותנו הקדוש ברוך הוא מלמעלה, ויופיע אור שכינתו עלינו, להתקרב אליו באמת.
ערב יום הכיפורים
החותמים בכאב".
הפאות של פעם היו נראות כמו קש!
הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, מעיד שכאשר היה חתן ולמד בישיבת קול תורה, נכנס אל מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל, כדי לשמוע חוות דעתו בענין הפיאה, אמר לו הגאון רבי שלמה זלמן זי"ע בזה הלשון: "מה הם טוענים, שבדורות שעברו היו כאלו שהלכו עם פיאות נכריות, הרי הפאות ההם היו נראות כמו צמר פלדה! כמו תבן וקש!. [בלשונו: וואס טענה'ען זיי אז אמאל איז מען געגאנגען שייטלען, די אמאליגע האבן דאך אויס גיקוקט אזוי ווי דראד, שטרוי!"].
אני לא מבחין בין פאה לשער!
זה אצלי מאוס מאד!
בדרשה שנשא הגאון ר' דן סגל שליט"א ברבים, אמר בזה הלשון: "אני מוכרח להגיד מה ששמעתי מהראש ישיבה ר' שלמה זלמן זצ"ל לפני שלושים שנה, כשדיברנו על פיאה, הוא אמר לי כך: לפני חמישים שנה - כך הוא אמר אז - אם היתה אחת באה לירושלים עם פיאה, היו סוקלים אותה באבנים! ואז - הוא אמר - פיאה - כך הוא אמר: "אפילו עיוור היה רואה שזה פיאה! כמו קש זה היה!.
היום - הוא אומר - נכנסים אצלי ואני לא יודע אם זה כך [פיאה] או כך [שערות], אצלי זה מאוס מאוד!" - הוא אומר - למה?, כי אפילו לפי אלו שחושבים שזה מותר, "זה כמו שאדם אוכל בשר כשר והוא משתדל בכל האופנים שזה יראה טריפה!, כך הם מכסים את הראש עם דבר שהם עושים את כל ההשתדלויות שיראה שזה כמו שיער!" וסיים שוב ואמר: "זה אצלי מאוס מאוד!" - "נורא ואיום אין אל מי לדבר".
