אם תוכל להבהיר, מה הכוונה "שאין היא ממונו, אלא קנויה לו בקנין אישות"
המשמעות של קנין הוא 'תפיסה', שיש לו תפיסה בדבר מסויים. יש קנין שהוא קנין ממוני, שהתפיסה היא ברשות הממון שלו, שלכל אחד יש רשות הממון ושם הוא תפוס בחפץ מסויים.
ה'אשה' - אינה 'ממונו' של בעל (ר"ן גיטין ב:), אבל בפירוש 'קנויה' לו (ר' אברהם מן ההר נדרים, ועוד רבים).
הכוונה היא, שיש לו בה תפיסה, אבל היא לא נמצאת ברשות ממונו, שהרי ברור שלא נימא שברשות הממון של הבעל נמצא שוויותה של האשה.
*
ובנוגע לגדר קנין חליפין והחילוק בינו לקנין כסף -
הנה ברש"י בבא מציעא מו. כתב שכל חליפין שוה בשוה אפשר לעשותו בתורת דמים, שיקנה חפץ אחד את חבירו מתורת דמים. ולכאורה הוא יש להקשות מה נשתנה גדר קנין חליפין שוה בשוה מקנין כסף בשווה כסף. ומבואר ברש"י שהם שני הגדרות, ויכול להגדיר באותו מעשה עצמו אם רוצה שיחול מדין כסף ושווה כסף ככסף, או רוצה שיחול מדין חליפין (ועיין שם שמביא מזה נפק"מ גדולה בענין ריבית). וענין זה יש לבארו, מהם שני הגדרות אלו, הרי המעשה הוא אחד.
וביותר קשה לפי הראשונים שכל היכא דלא מהני חליפין מהני מדין כסף (תורי"ד בסוגיין, יד רמה), יש להקשות מהו פרשת חליפין שוה בשוה, הרי כל שוה בשוה הוא בהכרח גם קנין כסף (שדוחק לומר שכל עיקרו לא נאמר אלא כששניהם פחות משוו"פ, ופשוט).
ויש שרצו לומר בזה, שהחילוק הוא האם דעתו של המוכר הוא על הממונות ורק מביאו בדרך שווה כסף, באופן זה הרי זה קנין כסף. או דעתו הוא על החומר, ואז הוא קנין חליפין. אבל לענ"ד רחוק מאד לומר כן שהחילוק הוא בכוונתם. אלא ברור שהחילוק הוא במהות הדבר.
ונראה להגדיר כך, 'קנין כסף' עניינו תמורה, והגדר בזה שעצם מעשה הקנין נפעל אך רק בדבר הנקנה, המעות שעל ידם קונה הם תמורתו ודמיו של חפץ זה, שבאים כנגד מה שנקנה לו חפץ זה (זה ההגדרה של דמי המקח, וקנין כסף שורשו בתשלום המקח, גם לדעת הט"ז והש"ך שהוא רק בגדר מעשה קנין אבל זה בנוי על תורת תשלום, ואכמל"ב).
משא"כ 'קנין חליפין' אין עניינו כלל תמורה רק תחליף, והגדר בזה הוא שאין אנו דנים כלל על מה שנתן לו איזה חפץ שיחזיר לו דמיו כנגדו, אלא אדרבה מעולם לא נתן לו שום דבר רק החליף, שבמקום שחפץ זה יהא שייך לראובן והחפץ השני יהא שייך לשמעון, כמו שהיה עד עכשיו, מחליפים ביניהם שזה יהיה שייך לשמעון וזה לראובן. דהיינו מעולם לא היה כאן נתינה שדורשת כנגדה תשלום, אלא תחליף של זה בזה.
השתא דאתינן להכי אבאר תמיהתי בענין קידושי אשה בחליפין, הרי נתבאר שחליפין עניינו החלפה של דבר בדבר אחר, ואין אחד מגיע כנגד השני. ונתבאר שקנין אישות אין לו שייכות לממונות אלא הוא תפיסה של אישות, א"כ איך סלקא דעתין שיועיל להחליף קנין אישות בקנין ממון, זה הרי שני עולמות נפרדים, ואיך שייך להחליף זה בזה. (בשלמא אם נאמר שהחלפה משמעותה להביא דבר אחד כנגד השני, א"כ בקידושין גם שייך שיביא ממונות בעבור האישות, אבל היות שנתבאר שזהו קנין כסף, וחליפין זה הגדרה בעצם הנתינה שמעולם לא נתן אלא החליף, א"כ זה חייב להיות אותו קנין).
כמו שיוכל להחליף צומח בדומם יוכל להחליף דבר קנוי ממוני בדבר שאינו קנין ממון אלא קנין אישות,
וברור שאינו דומה לדומם וצומח שמעולם לא התייחס החליפין לחומר שנדון אם הוא כזה או אחר, שהרי החליפין נעשה ברשות הממון, שבמקום מה שהיה לי ברשות הממון עד עכשיו ולך ברשות הממון שלך נחליף את זה. ודו"ק.
אם לא חידשתי מידי לכת"ר שכך הבין מעולם, ועכ"ז לא הבין תמיהתי, יש לי בזה עוד דברים לבאר החילוק בין חליפין לכסף ביתר עומק, אשר לפי"ז אין כל שחר לחליפין אישות בממונות.
