סוכות, שמח"ת ושמ"ע שעון בסוכה נוי?

[כללים]

הסתפקתי אם מותר להוציא שעון מהסוכה משום שימוש וביטול נוי סוכה או שמא הוא כלי שמשמש את האדם ומקומו נקבע על הקיר אבל אינו נחשב לנוי סוכה?
מדברים על זה?

 

[מנורה בדרום]

הסתפקתי אם מותר להוציא שעון מהסוכה משום שימוש וביטול נוי סוכה או שמא הוא כלי שמשמש את האדם ומקומו נקבע על הקיר אבל אינו נחשב לנוי סוכה?
מדברים על זה?

לחץ כדי לכווץ...

אולי יש לחלק בין שעון שהוא נוי מיוחד לסוכה, היינו שעשו אותו מיוחד לסוכה
לבין שעון שנמצא שם כל השנה.

 

[בניהו בן יהוידע]

אולי יש לחלק בין שעון שהוא נוי מיוחד לסוכה, היינו שעשו אותו מיוחד לסוכה
לבין שעון שנמצא שם כל השנה.

לחץ כדי לכווץ...

לדוג' שעון האושפיזין של וקסברגר

 

[אור זרוע לצדיק]

לדוג' שעון האושפיזין של וקסברגר

לחץ כדי לכווץ...

לגביו יכול להיות שאסור להשתמש בו, כיון דאינו משתמש בו בכל השנה (בד"כ), והוא מיוחד לסוכות, ונחשב כהוקצה למצותו.

 

[בניהו בן יהוידע]

לגביו יכול להיות שאסור להשתמש בו, כיון דאינו משתמש בו בכל השנה (בד"כ), והוא מיוחד לסוכות, ונחשב כהוקצה למצותו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל הוא גם שעון

 

[אור זרוע לצדיק]

אבל הוא גם שעון

לחץ כדי לכווץ...

יש כאלו ששמים שמן ויין בסוכה, ומה יעשה אם בדיוק אין לו יין האם יכול להשתמש בו?

 

[בניהו בן יהוידע]

יש כאלו ששמים שמן ויין בסוכה, ומה יעשה אם בדיוק אין לו יין האם יכול להשתמש בו?

לחץ כדי לכווץ...

יתכןדמאני תנאי ואין לי כעת זמן לעיין בסוגיא, א גיט וואך!

 

[נדיב לב]

יש חומרא גדולה של השלחן שלמה סימן תרלח סק"ב ותו"ד: שכתב שכל דבר שמכניס לסוכה נחשב לנוי סוכה. ועפ"ז כתבו לאסור בעציץ שמניח בסוכה או אפילו אם מניח שם בשמים שיתנו ריח טוב, כתב בחוט שני דנכלל בנוי סוכה.
ולפ"ז גם שעון שבא לשמש את האדם בסוכתו, יש להחמיר לפי השולחן שלמה, בוודאי בשעון מעוצב ויפה, שמשמש לנוי ולא רק להורות על זמני השעות.

 

[אור זרוע לצדיק]

יתכןדמאני תנאי ואין לי כעת זמן לעיין בסוגיא, א גיט וואך!

לחץ כדי לכווץ...

גם לענין השעון יתכן ומהני תנאי.

 

[בניהו בן יהוידע]

גם לענין השעון יתכן ומהני תנאי.

לחץ כדי לכווץ...

לזאת כונתי, שאולי מהני בשניהם תנאי,

 

[בניהו בן יהוידע]

ביצה ל:
"וסוכה דמצוה לא? והתניא: סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים, יינות שמנים וסלתות ועטרות שבלים — אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם — הכל לפי תנאו. אביי ורבא דאמרי תרוייהו: באומר איני בודל מהם כל בין השמשות, דלא חלה קדושה עלייהו. אבל עצי סוכה, דחלה קדושה עלייהו — אתקצאי לשבעה."
סוכה י:
"עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם — הכל לפי תנאו. דלמא מן הצד."
הרשב"א אומר: ודוקא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות אבל במתנה אם נפלה יהא מותר (בהא דמהנה) [לא מהני] בה תנאה בכי הא [אלא] בסוכה דעלמא בין בבריאה בין ברעועה לר"ש מיהא, דשאני סוכה דמצוה דחלה עליה קדושה כל בין השמשות אתקצאי לכולהו ז' ימי החג ואפילו יום טוב האחרון של חג אלא אם כן התנה בפירוש שאינו בודל מהן כל בין השמשות. ולאו דוקא באומר בלשון זה ממש דהוא הדין והוא הטעם באומר לכשארצה אטול, ולא אמרו לשון זה אלא לאפוקי לכשיפול אטול ממנה, וכן נראה לי מן התוספתא דתניא (כי בדין) [גבי ביברין] של חיה ושל עופות (פ"ג ה"ז) אין נוטלין עצים מן הסוכה אפילו ביו"ט אחרון של חג אם אמר לכשארצה אטול הרי זה מותר ע"כ, ושמעינן מיניה תרתי, חדא דאפילו בעצי סוכה דמצוה מהני תנאה דהא לא תני בה נויין ולא מן הסמוך לה ואפילו הכי קתני מותר, ושמעינן מיניה נמי דלכשארצה אטול הרי הוא כאלו אומר איני בודל מהן כל בין השמשות. כן נראה לי להלכה אלא שלמעשה צריך אני להתיישב, אף על פי שנראה לי כן דעת הרי"ף ז"ל שלא כתב בהלכות דברי שמואל דאמר סיפא אתאן לסוכה דעלמא, דאלמא הרב ז"ל מפרש ההיא סיפא דקתני ואם התנה עליה הכל לפי תנאו אפילו אסוכה דמצוה."
ויש מחלקת ראשונים שם ועיין שו"ע אורח חיים סימן תרלח סעיף ב.

 

[בניהו בן יהוידע]

כהמשך להודעה הקודמת:
תוס' בביצה ל:
"
עד מוצאי י"ט האחרון. עד שיתחיל יום החול וא"ת התינח י"ט שמיני מוקצה הוא משום דהוי ספק שביעי וגם ביום תשיעי שם מוקצה עליו הואיל ואתקצאי לבין השמשות אתקצאי נמי לכולי יומא ושפיר אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר במוקצה מחמת מצוה כגון הכא בעצי סוכה אבל נהגו העולם כשחל תשיעי של חג בע"ש שאין מסתפקין מהן בשבת שהוא עשירי ומאי טעמא אי משום סתירת אהל לא שייך בפירות ואי משום דאתקצאי בין השמשות דתשיעי תרי מגו כה"ג לא אמרינן דבתשיעי נמי לא נאסר אלא מטעם מגו וי"ל דהיינו טעמא משום הכנה דהואיל ובע"ש היה אסור שהוא תשיעי והוא י"ט אם היה נאכל בשבת היה מכין י"ט לשבת והוי כעין נולד כיון שבא עתה ראויות שלו ולא בא בי"ט ומזה הטעם יש נזהרין כשחל שמחת תורה אחר השבת מלאכול האתרוג באותו יום דהואיל ובשבת היה אסור שהוא שמיני ועוד כי היה ראוי לברך בו אם אתי אליהו ואמר דעברו לאלול א"כ אם היה אוכל אותו בשמחת התורה כדאמרן הוי שבת מכין לי"ט:

אבל עצי סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה. וקשה דמשמע הכא דמה שעצי סוכה אסורין היינו מטעם מוקצה וכן משמע בשבת (דף מה. ושם) הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ולעיל קאמר מה חג לה' אף סוכה לה' אלמא דאסורין מדאורייתא ותירץ ר"ת דמה שאמר מה חג לשם אף סוכה לשם היינו לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות ושלישית אפי' טפח אבל אי עביד דפנות שלמות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל היותר קאמר שאסור מטעם מוקצה ור"י פירש דודאי כל זמן שהסוכה בעמידה שייך בה מה חג לה' אף סוכה לה' אבל כשנפלה לא שייך בה מה חג וכו' ואם כן היה יכול לתרוצי הכא מה שעצי סוכה אסורין מקרא דלעיל מה חג היינו כשהיו בעמידה אבל כשנפלו מותרין אלא נקט האמת דכשנפלו נמי אסורין מטעם מוקצה:"

תוס' שבת כב.
"סוכה תניא - משמע דטעמא דנויי סוכה משום ביזוי מצוה וקשה לר"י בפרק כירה (לקמן שבת דף מה. ושם) משמע דטעמא משום מיגו דאיתקצי למצותה ותירץ דצריכי לתרווייהו דמשום דאיתקצי למצותה לא הוה אסרינן בחולו של מועד דלא שייך מוקצה אלא (בנפל) בשבת וביו"ט ומשום ביזוי מצוה לא הוה אסרינן להו היכא דנפלו אבל השתא דאמרי' דאיתקצי וביזוי מצוה אסרינן אפילו נפלו ואפי' בחוה"מ וקשה לר"י כיון דנויי סוכה אסורין משום ביזוי א"כ מאי פריך בביצה בפ' המביא (דף ל: ושם) מנויי סוכה אעצי סוכה דקאמר וסוכת החג לא מהני בה תנאה והתני' סככה. כהלכתה כו' ומאי קושיא דילמא עצי סוכה לא מהני ביה תנאה דמקרא נפקא כדדריש התם מניין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות ז' ימים וגו' ודרשה גמורה היא כדמוכח בפ"ק דסוכה (דף ט. ושם) דב"ש פסלי מהאי קרא סוכה ישנה וב"ה מכשירין דההוא מיבעי ליה לעצי סוכה שאסורין כל שבעה אבל נויי סוכה דלא אסירי אלא משום ביזוי מהני בהו תנאה ועוד בפרק כירה (לקמן שבת דף מה.) משמע בהדיא דעצי סוכה לא אסור אלא משום דאיתקצאי למצותה והשיב ר"ת דבין נויי סוכה ובין עצי סוכה היתרים על הכשר סוכה לא אסירי אלא משום ביזוי או משום הואיל והוקצה למצותו ולא אסירי מקרא אלא דווקא כדי הכשר סוכה והמקשה דפריך בביצה (דך ל:) מנויי סוכה אעצי סוכה לא ידע שיש חילוק בין יותר מכדי הכשר סוכה לכדי הכשר סוכה ומשני באומר איני בודל מהם כל בה"ש דלא חיילא קדושה על נויי סוכה וכן על עצים היתרין על הכשר סוכה מהני בה תנאה אבל עצי סוכה כדי הכשר חיילא קדושה עלייהו על כרחו דבר תורה כל שבעה ולא מהני תנאה והא דקאמר התם ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ופריך למימרא דמהני בה תנאה כו' ומשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא ובתר הכי פריך וסוכת החג לא מהני בה תנאה והתניא סככה כו' לא בעי לשנויי הכל לפי תנאו על יתרות מכדי הכשר סוכה דהכל לפי תנאו משמע בכל הסוכה:"