סוכות, שמח"ת ושמ"ע אם מותר לעשות צרכיו בסוכה?

[נהר מעדן]

נחלקו הפוסקים אם מותר לעשות צרכיו בתוך הסוכה. והנה בסוכה כה: איתא: "חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה", ואביי אמר הטעם: משום יחוד. ופירש"י: "דסתם סוכה היו עושים בגגותיהן ואין דרך ביאה ויציאה שם לרבים תמיד מפני הטורח ושמא ירד החתן לעשות צרכיו ויתיייחד אחר עם הכלה", ואם היה מותר לעשות צרכיו בסוכה, א"כ למה ירד, אלא עכ"ח שפשיטא לחז"ל שזה אסור, אבל אפ"ל כי רק הטלת רעי אסור. ובשו"ת לחם שלמה סי' קי"ב מפורש שאף להטיל רעי מותר בתוך הסוכה, ולדבריו צ"ע מטעמא דאביי לפי פירוש רש"י.

 

[דור דור]

. ובשו"ת לחם שלמה סי' קי"ב מפורש שאף להטיל רעי מותר בתוך הסוכה, ו

לחץ כדי לכווץ...

זה ביזוי מצווה ומה שונה מקדרות שלא מכניסים לסוכה?

 

[אברך מעמיק]

והנה בסוכה כה: איתא: "חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה", ואביי אמר הטעם: משום יחוד. ופירש"י: "דסתם סוכה היו עושים בגגותיהן ואין דרך ביאה ויציאה שם לרבים תמיד מפני הטורח ושמא ירד החתן לעשות צרכיו ויתיייחד אחר עם הכלה", ואם היה מותר לעשות צרכיו בסוכה, א"כ למה ירד,

לחץ כדי לכווץ...

מה הראיה? הרי בזמנם לא היה בית הכסא אפילו בבית, וכ"ש בסוכה.
ראה לשון הרמ"א (או"ח ג, יא) 'ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינן בשדה נהגו וכו''.

 

[נהר מעדן]

זה ביזוי מצווה ומה שונה מקדרות שלא מכניסים לסוכה?

לחץ כדי לכווץ...

קיום המצוה הוא לעשות צרכיו, "תשבו כעין תדורו" ואח"כ כשנתבזה המקום אכן צריך להוציאם. כן יש לומר לשיטת המתירים.
אמנם עכשיו חשבתי שיש לומר לאידך גיסא. כבר דנו הפוסקים אם מותר לכוון כוונה לצאת מצוה במקום שאינו נקי, ועל צד שאסור מטעם שכוונת המצוה הוא כעין דברי תורה, א"כ בסוכה כבר כתב הב"ח שאם אין מכוונים כוונת המצוה אין יוצאין ידי חובת סוכה, והוי כאילו יושב חוץ לסוכה. וא"כ בשעת עשיית צרכיו הרי אסור לכווין שיושב בסוכה למען ידעו דורותיכם וגו', וא"כ אין לו חיוב של תשבו כעין תדורו, ולכן לכאורה מוטב לצאת מן הסוכה, כי ממילא לא יוצא ידי חובתו, ולמה לבזות מקום המצוה בכדי?

 

[אברך מעמיק]

כבר דנו הפוסקים אם מותר לכוון כוונה לצאת מצוה במקום שאינו נקי, ועל צד שאסור מטעם שכוונת המצוה הוא כעין דברי תורה, א"כ בסוכה כבר כתב הב"ח שאם אין מכוונים כוונת המצוה אין יוצאין ידי חובת סוכה, והוי כאילו יושב חוץ לסוכה. וא"כ בשעת עשיית צרכיו הרי אסור לכווין שיושב בסוכה למען ידעו דורותיכם וגו', וא"כ אין לו חיוב של תשבו כעין תדורו, ולכן לכאורה מוטב לצאת מן הסוכה, כי ממילא לא יוצא ידי חובתו, ולמה לבזות מקום המצוה בכדי?

לחץ כדי לכווץ...

האם לפי הב"ח צריך לכוון כל זמן הישיבה בסוכה? לכאורה אומרים על דעת ראשונה הוא עושה, רק העיקר שיכוון בתחילת ישיבתו.
-נערך-
אגב, מה זה קשור לדברי הב"ח, הרי הנידון הוא על עצם הכוונה לצאת יד"ח, ולכל הדעות צריך כוונה לשם מצווה, רק הב"ח כתב שהכוונה היא דווקא זכר וכו'.

 

[נהר מעדן]

מה הראיה? הרי בזמנם לא היה בית הכסא אפילו בבית, וכ"ש בסוכה.

לחץ כדי לכווץ...

מלשון הפוסקים שפלפלו אם מותר לעשות צרכיו בסוכה, משמע שכן היה מנהגם, לקחת ספל בתוך הסוכה, ובזה אין חילוק בין היום לזמנם. שאם מותר, למה יחשוש שהחתן ישאיר הכלה, אם אינו צריך?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

תשמיש המיטה התיר הבאה''ל לכתחילה וקצת דמי לזה אם כי עדיין יש לחלק כמובן

 

[אברך מעמיק]

מלשון הפוסקים שפלפלו אם מותר לעשות צרכיו בסוכה, משמע שכן היה מנהגם, לקחת ספל בתוך הסוכה, ובזה אין חילוק בין היום לזמנם. שאם מותר, למה יחשוש שהחתן ישאיר הכלה, אם אינו צריך?

לחץ כדי לכווץ...

מה בדיוק היה בזמן הפוסקים שדנו בזה אכן צריך לבדוק, אבל עכ"פ אין להביא ראי' מחז"ל כשברור שבאופן כללי בית הכיסא היה מחוץ לעיר, וכבר אין להוכיח ממה שהחתן יצא מהסוכה.

 

[דור דור]

קיום המצוה הוא לעשות צרכיו, "תשבו כעין תדורו" ואח"כ כשנתבזה המקום אכן צריך להוציאם. כן יש לומר לשיטת המתירים.

לחץ כדי לכווץ...

עצם התשמיש הוא בזוי וכמו שאדם לא יעשה צרכיו באמצע ביתו אז מה שייך לומר תשבו כעין תדורו.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

עצם התשמיש הוא בזוי וכמו שאדם לא יעשה צרכיו באמצע ביתו אז מה שייך לומר תשבו כעין תדורו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל כמו שבביתו מייחד לזה מקום כך אפשר לעשות בסוכה באופן שלא יסריח את כל הסוכה ובסוכות בחצרות הוא מאוד היה יעיל...

 

[נהר מעדן]

דברי הפוסקים שמדברים בענין זה:
בנידון זה – לעשות צרכיו בסוכה אם אסור או מותר – רבו הדיעות יש מתירין ויש אוסרין. ולכן אקדים מקודם שורש הדין במה תלוי מחלקותן. ונראה שתלוי הדבר בג' דברים; א'. בפירוש 'תשבו כעין תדורו'. ב'. עד היכן נתפשטה קדושת הסוכה, אם הוא רק על הסכך, או אף על הדפנות ועל הריצפה. ג'. עד היכן חמור 'קדושת הסוכה'.

גדר של 'תשבו כעין תדורו'​

א} במס' סוכה (כח:) תנן: "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי..." ובגמ' (כט.): "אמר רבא, מאני משתיא במטללתא, מאני מיכלא בר ממטללתא. חצבא ושחיל בר ממטללתא, ושרגא במטללתא, ואמרי לה בר ממטללתא. ולא פליגי, הא בסוכה גדולה, הא בסוכה קטנה, ע"כ.
היוצא לן מזה, כי הסוכה הוא דירתו הקבע לשבעת ימי החג, אבל אסור להניח את הסוכה באופן בזיון, ועתה נשאלה השאלה: אם תשמיש בזויי שעושין בהבית, והוי "כעין תדורו" כגון עשיית צרכיו שהיו נוהגין לעשותה בביתו, אם ג"כ מותר מטעם "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי" או תשמיש בזויי שאני, וזה אינו מותר לעשותה בסוכה, ונחלקו בזה הפוסקים:
שיטת האוסרים
ב} כתב החיי אדם (כלל קמ"ז ב'.): "וכן לא יעשה בה תשמיש בזוי כגון שטיפת קדרות וקערות אבל כוסות מותר וכל שכן דאסור להשתין בה אפילו בכלי אף על פי שעושה כן בביתו אבל תשמיש המטה מותר בסוכה שהרי עיקר מצותו איש ואשתו", עכ"ל. והמשנ"ב (סי' תרל"ט סק"ו.) מביאה להלכה, וכן פסקו רוב הפוסקים (ביכורי יעקב (תרל"ט סק"ט); ערוך השלחן (שם ס"ט); קצשו"ע (קלה, ב). ועי' בן איש חי (פ' האזינו אות ט').) מטעם "שלא יהיו מצות בזוין עליו (ערוך השלחן שם.)", [כלומר אפילו שיש דין "כעין תדורו" לא נפקא מדין שאר מצוות שאסור לבזותן].

שיטת המתירים​

ג} אך מאידך גיסא יש מעשה רב של בעל ה'תרומת הדשן' שהיה נוהג להשתין בסוכה וכמו שהביא תלמידו הגדול בספרו 'לקט יושר' (עמ' 144.): "וזכורני עביט של מי רגלים שלו (בעל התרומות הדשן) היה ספל של ברזל שקורין מאשי"ן ביאקי"ן היה עומד חוץ לסוכה כל הלילה, וכשהיה צריך לקטנים הביאו לו הספל ואח"כ נוטלו ממנו והעמידו חוץ לסוכה, ולפי דעתי משום מאוס, וראיה שכתבו הפוסקים 'ואינו מניחים כלים דאכילה בסוכה וכו'" עכ"ל. הרי דס"ל שעשיית צרכיו הוי כשאר צרכיו ההכרחיים של האדם כמו אכילה ושתייה, וכמו שלאכול ולשתות מותר לעשותם בסוכה, ולא עוד אלא זהו עיקר קיום המצוה (עי' רש"י סוכה כ: "עיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה", וידוע אימרות הצדיקים בשגב מעלות הסוכה, שמצוותה ליכנס אפילו עם השטיוו"ל היינו שבכל חומר הגוף מקיים מצוה.), על אף שלאחר עשייתם הוי דבר בזוי וצריך להוציאם מן הסוכה, כמו כן הוא בענין עשיית צרכים אלו שעל אף שהוא דבר בזוי, עכ"ז זו חלק מן ה'תשבו כעין תדורו' (ולענ"ד לומר שאין ללמוד להלכה ממעשה מב' טעמים די"ל דעשיית צרכיו של קדוש כמוהו הוא שונה משלנו וכמעשה שהיה אצל הסטרופקוב'ער זי"ע שביקש לפני קידוש שיבוא לפניו ספל להשתין, ועל תמיהות הרבים אמר: "אם אין פוגמין אינה בושה להשתין", ב' דבזמנו היה נוהג לעשות צרכים אלו בבית בעביט, אבל כהיום שבשאר ימות השנה אין עושים צרכים אלו בעביט אפשר לומר שאין זה בכלל 'תשבו כעין תדורו'.).

מה נכלל בקדושת הסוכה​

ד} נתבאר עד כה דיש מתירין להשתין בסוכה מטעם שהוי בכלל "תשבו כעין תדורו", אך יש לצדד לאסור מטעם אחר, והוא, דעצם הסוכה נתקדש ע"י קדושת המצוה, ומחמת גודל קדושת המקום יאסור להשתין בתוכה, ונעיין בדברי הפוסקים ששקלו וטרו ודשו בה, ונחזי אנן היוצא מדבריהם להלכה. והנה, כדי לברר דבר זה צריכן אנו לידע איזה קדושה יש להסכך, לדפנות, ולרצפה.

קדושת הסכך​

ה} איתא בגמ' (סוכה ט..): "מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה, תלמוד לומר, חג הסוכות שבעת ימים לה', ותניא רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה [שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין], כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר (ויקרא כג, לד.) חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חג לה' אף סוכה לה', ע"כ. וכתבו התוס' (ד"ה מנין.) "דהאי דאסור מדאורייתא היינו בעודה קיימת אסור ליטול ממנה עצים אבל משנפלה דבטלה מצותה לא אסורה אלא מדרבנן".

קדושת הדפנות​

ו} וכתב הרא"ש (פ"א סי' י"ג.) ע"ז: "והאי דאסירי עצי סוכה, היינו דוקא הסכך, אבל עצי הדפנות משרי שרי, דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות, היינו דוקא בסכך כדלקמן גבי פסולת גורן ויקב. ודלא כהרמב"ם ז"ל (פ"ו מהל' סוכה הלכה ט"ו.) שכתב, עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל ימי החג." עכ"ל. ועי' ב"י (סי' תרל"ח.) מה שהאריך בזה, ולמעשה נקטו הפוסקים כדברי הט"ז (סי' תרל"ח סק"א.) שגם הרמב"ם לא אסרה מן התורה, רק מדברי סופרים מטעמא דהדפנות נעשים בסיס להסכך, ונאסרים מדרבנן במוקצה אבל ודאי אין בהם קדושה עצמיית וז"ל השועה"ר (שם ס"ב.): "ומדברי סופרים אסור להסתפק אפילו מעצי הדפנות כל שבעת ימי החג, אפילו אם נפלה הסוכה, ואע''פ שהדפנות אינן עיקר הסוכה מ''מ הואיל והוקצו למצות סוכה חל עליהם קדושת הסוכה להאסר בהנאה כמותה, ואפילו הדפנות שאין צריך להכשר סוכה כגון שעשה ארבע דפנות שלימות אם עשה ארבעתן בסתם שלא פירש על איזה דופן כוונתו להכשר סוכה ועל איזה דופן כוונתו לעשותו דופן רביעי למצוה מן המובחר בעלמא, הרי כל הדפנות מוקצות למצות הסוכה וחל עליהם קדושת הסוכה", עכ"ל.

קדושת הריצפה​

ז} מי שלוקח עצים ומייחדן להשתמש עמה לרצפה של סוכתו, או משום נוי סוכה, או משום שאין הקרקע עולם מהלך הילוך שוה, או משום שלולי הרצפה הסכך גבוה מכ' אמות, יש לדון אם הריצפה מקבל עי"ז קדושת סוכה. ובשו"ת אבני נזר (ח"א סי' שס"ג אות ב', וח"ב סי' תנ"ט אות ט"ו.) מחדש כי אפילו על צד שלומדין שאין לדפנות הסוכה קדושה, מכל מקום לכו"ע יש להרצפה קדושת הסוכה, ולמד זה ממה דאיתא בסוגיא דסוכה תחת הסוכה (דף י.) כי ס"ל לר' יהודה שאם סוכה התחתונה – שהוא קרקעית העליונה – אינה מקבל דיורין רק ע"י הדחק אין לה שם סוכה, הרי דהריצפה צריכין ליהות דירה קבע, והדפנות ס"ל לר' יהודה דכשר אפילו אם עושה אותה עראי, הרי מזה דדין ריצפת הסוכה חמור מדיני דפנות הסוכה, וא"כ י"ל דעל הריצפה יש קדושה יתירה מן הדפנות, עכתו"ד.

ח} ואני בער ולא אדע מאי קאמר, ואקדים דברי הר"ן (יג. מדפי הרי"ף.) על הא דקיי"ל לפסול סוכה קטנה יותר ממחזקת ראשו ורובו ושלחנו משום דקיי"ל דירת קבע בעינן "ונהי דקיי"ל (רי"ף ריש מכילתין.) כרבנן דאמרי סוכה דירת עראי בעינן אפילו הכי קיי"ל בהא כב"ש דקצת קביעותא בעינן שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו דאי לאו דירה סרוחה היא" ע"כ תוכן דבריו. ונראה מזה, שהחסרון של סוכה מצומצמת עושה פסול בסכך שאין ראוייה לדירה, ולאו משום דקיי"ל שדירת קבע בעינן, וכמו כן אם אין הקרקע מקבל דיורן, אינה פסול מחמת שיש לה "קרקע פסולה" רק משום דיש על זה שם "דירה סרוחה" (עי' רא"ש סי' ט"ו בשם בעל העיטור.) ואנן בעינן ראויה לדירה וכעין דפסקינן "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו דירת קבע" ופירושו, אפילו שבעצם הוי סוכה דירת עראי, צריך האדם לעשותה ככל היותר נוח לדור שם. וצ"ע ליישב דבריו, וה' יאיר עינינו.

ט} ובשו"ת אגרות משה (ח"א סימן קפ"א.) כתב דלרא"ש – שס"ל שאין לדפנות שום קדושה – אין להקרקע קדושת סוכה, אך לרמב"ם – שס"ל [להבנת הרא"ש] שיש להדפנות קדושה כמו הסכך – י"ל שגם להרצפה יש קדושה אך אם לא עשאה רק לנוי, שיהיה לסוכתו רצפה נאה נראה דאינה אסורה רק מחמת מוקצה מדרבנן, אבל אין לה קדושה וצ"ע לדינא עכתו"ד.

י} ובשו"ת תשורת ש"י (ח"א סי' קע"ז.) מבואר שאין להריצפה קדושת סוכה
(ועי' מש"כ בזה בספר שלחן מלכים (לאנדא עמ' שס"ו).
וכקוצץ בנטיעות אעיר על פסקי הגאון הגדול מגדולי מלקטים בזמנינו בעל "נטעי גבריאל" שמרהיטות דבריו נראה שלא שם עין לפלוגתא זו, ואביא ג' פסקים שכתב בענין זה:
א') בהלכות חג הסוכות (פ"ו, ז') כתב: העושה סוכה ע"ג מכונית (קאר) וכדומה נתקדשה גם רצפת הסוכה של הקאר, ואסור להסיר ולפרק הסוכה ולהשתמש בהקאר לצרכים אחרים כל ימי החג ואפי' עשה את הסוכה רק לזמן קצר", ע"כ.
ב') שם (פ"ז, ג') כתב: רצפת הסוכה ככל קדושת הסוכה, ואסור כל ימי החג להפקיע מקדושה ע"י נטילת עצי הרצפה לשימוש אחר", ע"כ.
ג') שם (שם, ה') כתב: "אין קפידא בקרקע הסוכה להשתמש בהם תשמיש בזיון", ע"כ.
והנה הא דכתב לאסור להשתמש עם הקא"ר לצרכים אחרים, ציין שהוא עפ"י האגרות משה הנ"ל שכאמור מחמיר להלכה לחוש להסוברים שחל קדושה גם על ריצפת הסוכה.
והא דכתב "רצפת הסוכה ככל קדושת הסוכה וכו'" מציין שהוא עפ"י האבני נזר הנ"ל שג"כ סבירא ליה שקדושת הסכך חלה גם על הריצפה.
ומה שכתוב שאין קפידא להשתמש בקרקע הסוכה תשמיש בזיון ציין לספר שלחן מלכים הנ"ל שכתב דבריו עפ"י התשורת ש"י הנ"ל, ונמצא כי פסקיהם סותרין אהדדי והאיך זיכה שטרא לבי תרי.).

תשורת ש"י: אסור להשתין בסוכה שדמיא לענני הכבוד​

יא} ועכשיו אם באנו לאסור להשתין בסוכה מחמת קדושת הסוכה, מיתלי תליא בפלוגתא זו עד היכן נתפשט קדושת הסוכה. וטוב עין יראה בשו"ת תשורת ש"י (מה"ת סי' קכב.) שאוסר להשתין בסוכה מחמת שקדושת סוכה דמיא לקדושת הענני הכבוד, וכמו שלמידין (סוכה יא:.) האיסור לסכך בדברים המקבלים טומאה מהא דסוכה זכר לענני הכבוד הוא, ועננים אינם מקבלים טומאה. ואצל קדושת הענני הכבוד כתיב (דברים כ"ג י"ג.) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה, ופירש"י, מחוץ למחנה, חוץ לענן, ובגמ' (ברכות כה.) אמרינן שדין זה הוא גם לצרכי הקטנים, שגם לצרכי הקטנים צריכין לצאת חוץ לענני הכבוד, וא"כ הוא הדין והוא הטעם לאסור לעשות צרכי הקטנים בתוך הסוכה, עכתו"ד.

לבושי מרדכי: אין לאסור שאין הדפנות והריצפה מהקדושה​

יב} ועל זה כתב הגאון האדיר בעל 'לבושי מרדכי' (בשו"ת שבסוף חידושיו שעל מס' נדרים סימן א'.) וז"ל: "על דברי תשורת ש"י מהד"ת סי' קכ"ב במה שבא ללמוד מדברי תבו"ש סי' י"ג דאסור להשתין בביהמ"ד דהוה מקום של קדושה שם ודאי הכל בקדושה הכותלים וחללה מה שאין כן בסוכה כנ"ל (הביא שם לפני זה בשם הרא"ש והט"ז דגם להרמב"ם דחל שם שמים על הדפנות היינו רק מדרבנן)". המתבונן בדבריו יראה כי השקלא וטריא ביניהם הוא כמו שכתבנו שמיתלי תליא עד היכן נתפשטה קדושת הסוכה, וכיון שמוכח מהפוסקים שליכא קדושה כי אם על הסכך לכן מותר להשתין בתוך הסוכה (ובדבר הזה צריכין להעיר כי הגאון בעל שו"ת תשורת ש"י סותר עצמו בזה, כי לעיל הבאנו דבריו [בח"א סי' קע"ז] שאין לריצפת הסוכה שום קדושה ולכן מותר לעשותה לביהכ"ס, וכאן אסור להשתין בתוך הסוכה מחמת כי קדוש כענני הכבוד, וצ"ע.).

מנחת אלעזר: מותר להשתין עם כל קדושתה​

יג} ועתה אחזה שאף על צד שקדושת הסכך שהוא כקרבן חגיגה וכענני הכבוד נתפשטה בכל הסוכה עכ"ז יש למצוא היתר להשתין בתוך הסוכה, והוא מבואר בשו"ת 'מנחת אלעזר' (ח"ד סי' ע"ג.) שאחר שהביא דברי השו"ת תשורת ש"י הנ"ל שאוסר להשתין בסוכה מחמת קדושתה שהוא כענני הכבוד כתב לחלוק מטעם שאנו רואין בנוגע לקדושת התפילין שמחמת קדושתה אנו אוסרין לשמש המטה עמה, ועכ"ז נפסק שמותר לעשות צרכיו עמו בבית הכסא עראי, וא"כ כ"ש בסוכה שמותר בתשמיש המטה (כן היבא מסידור ר' שבתי, וכן הוא בחיי אדם שהבאנו לעיל.) מותר עכ"פ להשתין בתוך כלי וסיים "וכן ידעתי מצדיקים וגדולי עולם זי"ע שישנו בסוכה גם אם הצטרכו לפעמים להשתין בלילה בעביט שם כנז'", עכלה"ק. וכדבריו כתב הגאון מהרש"ם מבערז'אן זצ"ל (דעת תורה סי' תרל"ט.).

לחם שלמה: הוי כמשתין על גוף התפילין, ומכ"מ מותר​

יד} אמנם נראה שאם אנו נקטינן כה'תשורת ש"י' שקדושת הסוכה הוא לכל אויר הסוכה וכולל גם הריצפה, אין טענתם טענה על דבריו, וכמו שכתב בשו"ת 'לחם שלמה' (סימן קי"ב.) וז"ל: "לא דמי לתפילין דבאמת ההטלה לא הוי בזיון לתפילין ורק בסוכה הוי בזיון משום דכל חלל הסוכה ואויר שלה הוא חפץ המצוה והוא עושה זה בתוך חפץ המצוה על כן מקרי בזיון דהוי כהשתין על גוף התפילין והכי נמי משתין על חפץ המצוה" עכתו"ד.
אך להלכה למעשה מחזק קושיות המנח"א והמרש"ם וכתב: "אולם מצאתי בירושלמי פסחים (כ"צ הלי"ב) דרצה להוכיח דמחילות לא נתקדשו במקדש מדתנן בתמיד דבית הכסא הי' שם ודחי וכי צואה טמאה והלא אינו אלא נקיות ע"ש א"כ מפורש דאף אי נתקדשו וכולו קודש ועומד בתוך קודש אפי"ה מותר לעשות תשמיש של גנאי דהיינו להטיל רעי ולהשתין וכ"ש בסוכה דל"ה קדושה רק מצוה" עכ"ל (וחידוש יוצה מלשונו, שהוא היחיד שמצאנו שהתיר אפילו הטלת רעי.).

לבושי מרדכי: הריצפה הוי רק מכשירי מצוה, ומכ"מ אסורה​

טו} והגאון בעל 'לבושי מרדכי' (בתשובה הנ"ל.) מחזק טענת השו"ת 'לחם שלמה' וכתב: "היטב השיב בלחם שלמה דהכא הוה כמשתין על תפילין", אך למעשה חולק עליו בהבנת התפשטות קדושת הסוכה שאינו נתפשט על כל אויר הסוכה וכתב: "אלא שאין הלשון מכוון דתפילין חמורה דהוה דבר שבקדושה ואם נאמר דגם בסוכה חל שם שמים על הסוכה כמו שמבואר בגמ' סוכה דף ט' הא פירשו הרא"ש ובט"ז סי' תרל"ח דגם להרמב"ם חל שם שמים רק על עצי סוכה של סכך ודפנות רק מדרבנן והוה כשאר מכשירי מצוה ועיי' באו"ח סי' כ"א הלכותיה" עכ"ל.
ולהלכה למעשה מחזק ה'לבושי מרדכי' השיטה שאסור להשתין בתוך הסוכה, מטעם המבואר במס' ראש השנה (לג..) שאסור ליתן מי-רגלים בתוך השופר כדי לצחצחו, וא"כ כ"ש שאסור להשתין בתוך הסוכה (וביאור דבריו נראה, דכמו השופר שעיקר המצוה הוא השמיעה והשופר הוי רק כמכשירי מצוה, וא"כ דמיא לה ריצפת הסוכה שאפילו שאין לה קדושת הסכך מכ"מ לא גרע ממכשירי מצוה.).

 

[יעקב 5]

נראה שגם למתירים זה רק בזמן שהיו והגים להטיל מים בחדר שלא היה בית היכסא בבית לקטנים,
אבל היום וודאי שהווי תשמיש בזוי ולא גרע מהכנסת הסרים (ואולי נפק"מ בילד שעלול להרטיב בשינה)