בפשטות קריאת שמע אינה גדר אחר מת"ת, אלא היא היא מצות ת"ת (כמו כמוכח מדברי רשב"י גבי הקורא ק"ש שחרית וערבית שיצא יד"ח והגית בו יומם ולילה), ולא מיבעי למ"ד ק"ש דרבנן והיינו כמו שביארו הפוסקים שיש מצוה לקרוא דבר אחד מן התורה, וחז"ל רק הגדירו את פרשת ק"ש, אלא אף למ"ד שפרשת ק"ש עצמה מן התורה (וכמו שקיי"ל), היינו שהתורה ציוותה על 'לימוד תורה' מסוים ערב ובוקר. (ונכללים הדברים בדברי הרב @ישעיהו מנחלת דן ).
יישר כח.
נכון, אבל מה זה שונה מתחילת הפסוק שבשבתך בביתך ובלכתך בדרך שהוא לא מצוה לקרוא אז קריאת שמע.
אם נתבונן בכתובים, הרי הפסוק אומר "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום" - הוא לא מדבר על פסוקים אלה דווקא, אלא על מה שהוא מצווה [ציווי לכאורה הוא הלכה מסויימת], "ושננתם לבניך" - לכאורה הוא על כלל התורה ולא רק על פרשיות קריאת שמע, "ודברת בם" - ג"כ לכאורה המשך להנ"ל על כל התורה, ואז.. "בשבתך בביתך וגו'", הרי נראה שזה הולך על כל הציוויים ולא על הפרשה הזו ספציפית. ועוד, שאלתי איך משמע ואיך חז"ל הוציאו מהכתוב עצמו לחלק בין הפעולות לכאורה השוות שבפסוק שזה הולך על צורת הקריאה וזה על זמן הקריאה?
והקשר ענינו לפרשה הוא שכשעוסק במצוה הרי מתעסק בדברי ה' אלהינו ובאהבתו וא''צ להזכיר כי מעשה גדול.
כוונת התורה הוא לכל מצב, בין בשבתך בבית ובין בלכתך בדרך, הם שתי מצבים שאין עוד אופן [או שאתה בבית או שאתה בדרך, וה'בלכתך' אינו ספציפי על פעולת ההליכה או מצב, כמו 'והלכת בדרכיו' וכדו'], א"כ וודאי כוונת התורה הוא לומר שבכל מצב שאתה או בבית או בדרך, וכן או בשכבך או בקומך אתה צריך ל'ודברת בם' [דרך אגב, חז"ל דורשים ולא בדברים בטלים - הרי שהוא מדבר על כל התורה], א"כ כלל האפשרויות שהתורה כותבת הם מצבים בהם האדם צריך ללמוד תורה, לכן אני שואל איך חז"ל הוציאו מזה חיוב ספציפי לקרוא בכל יום קריאת שמע.
מי אמר את כל התורה? הכוונה שיקראו ויעסקו בתורה בכל מצב, כמו "והגית בו יומם ולילה" - אין זה כל התורה כולה כל יום.
אדרבה, כיון ש'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך' כבר כולל את כל המצבים, מדוע הוצרכה התורה לכתוב גם 'ובשכבך ובקומך'? ובהכרח כי כוונת התורה שבשבעת שכיבה וקימה ישנו חיוב מוגדר לדבר בתורה. ואין הכא נמי שאר הפרשה מדברת באופן כללי על כל התורה.
אמנם הוא כולל את כל המצבים, אבל בתוך מצב של 'ביתך' יש זמן שכיבה וזמן קימה דהיינו ביום ובלילה יש ללמוד תורה, והוא בין בביתך ובין בלכתך בדרך, וכאילו התורה אומרת: צריך ללמוד את הדברים האלה 'ודברת בם', בשבתך בביתך ובלכתך בדרך - ובמצבים אלה תלמד 'בשכבך ובמקומך', בין ביום בין בלילה.
אם היה כתוב לשון 'יומם ולילה' כמו שמצאנו בכתוב 'והגית בו יומם ולילה' היה מקום לדון בזה, אבל להבנתי אחרי שהתורה שינתה בלשונה לכתוב 'בשכבך ובקומך' וזה אף מבטא מצב מסוים שאינו כלל היום, וכדברי בית הלל 'בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים' (וזה הטעם שק"ש של שחרית היא עד שלוש שעות ולא כל היום, כי עיקר הקימה היא בתחילת היום, וכמ"ש הפוסקים), וממילא מוכח כי זה בא לייחד זמן מסוים לקריאה שאינו קשור לחיוב הכללי לעסוק בתורה בכל מצב, ואין הכוונה באופן כללי ל'יום' ו'לילה'. כן נראה לי.
