בעניין ריבית אם הוי איסור ממוני כגזל או איסור בעלמא
דהנה בפשטות הרמב"ם כתבו בהל' מלוה ולוה והטור שינה מקומו וכתבו ביו"ד, והיה נראה שהוא משום שסבור דהוי דין איסורי
אך לכשיעויין בטור ימצא שהביא דיני הלוואה בריבית לגוי בסי' קנט ובסי' קס כתב ריבית הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא, ושונה כל הלכות ריבית, וביאר בב"ח "דלפי שהרמב"ם כתב דיני רבית בהל' מלוה ולוה ונמשך אחר רבינו הקדוש שקבעה בבבא מציעא והרב לא עשה כן התנצל ואמר דלפי שהיה עסוק בדין עכו"ם שירד לבור כו' והסמיך לזה דין הלואה לעכו"ם ברבית שאין מצווין להחיותו דשייך ליה והשתא קאמר והואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא", וא"כ לכאו' הוא ראייה להיפוך, ואמנם מ"מ יש לדחות