- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,466
- נקודות
- 1,280
"ביתר שאת ניתן היה לראות את השמחה על פניו בחג הסוכות, ממש במשך כל החג מבואו ועד צאתו, מרוב חביבות המצוה היה שמח שמחה גדולה, הן בישיבה בסוכה והן במצוות לולב ובקיום הנענועים.
"ככלל, רוב ימי החג היה מרן זצ"ל מקפיד לשבת כמה שיותר בסוכה, ולא רק לעצמו זיכה במצווה רבה זו, אלא גם היה מזרז ומעודד את כל באי ביתו ושומעי לקחו שיכנסו וישבו בסוכה, כי בכל רגע ורגע מקיימים בזה מצוות עשה מדאורייתא, וצריכים להיות שוטה מופלג כדי לוותר על ההזדמנות הנפלאה הזאת לזכות במצווה כה גדולה וחשובה מעצם הישיבה בצילא דמהימנותא.
"והיה רבינו יוצא מהסוכה רק לצורך גדול כמו לתפילה בבית הכנסת, להשתתפות בשמחת בית השואבה, ולהשתתפות באירוע שמחת החג של 'עזר מציון' שהיו עושים לשמח חולים ונדכאים, ומרן היה מגיע להשתתף כדי לשמח אותם, אבל אם לא היה לו צורך גדול ממש לצאת מהסוכה, לא היה זז ממנה ונשאר בה בחביבות גדולה למצוה ובשמחה גדולה ממש בכל ימי החג וחול המועד.
"עד כמה היתה הישיבה בסוכה חביבה עליו, נוכל ללמוד מכך שאף שדרכו היתה להתפלל בליל שמחת תורה בקרב בני ישיבתו 'גאון יעקב', לא אבה לנסוע לישיבה ברכב בערב שמחת תורה, כי לא רצה להפסיד את ישיבת הסוכה, ולכן היה מחשב כמה זמן הליכה נדרש כדי להגיע לישיבה, והיה יוצא מביתו בדיוק כפי הזמן הזה לפני שעת תפילת ערבית בהיכל הישיבה.
"כשהזקין וההליכה קשתה עליו ניסו לשכנע אותו שבכל זאת ייפרד מהסוכה קצת לפני זמן הדלקת נרות וייקחו אותו לישיבה ברכב כדי לחסוך ממנו את ההליכה המייגעת, אבל הוא בשום אופן לא הסכים לוותר על עוד כמה דקות של ישיבה בסוכה.
"לבסוף הושגה הסכמה שייבנו לו במיוחד סוכה בישיבה, וכך יוכל להגיע ברכב מבעוד יום ולאחר מכן לשבת בסוכה עד שתחשך. להצעה הזאת הסכים מרן, ומדי שנה היה בחור מהישיבה בונה סוכה מיוחדת, ומרן היה מודה לו על כך באופן אישי ומברך אותו מקרב לב. רבינו היה יושב בסוכה מרגע בואו לישיבה, ולא זז ממנה במשך כל בין השמשות עד כארבעים דקות אחרי השקיעה, ורק אז היה יוצא מהסוכה ונכנס לתפילת ערבית בהיכל הישיבה.
"ויש לנו ללמוד מזה, כמה צריך יהודי לנצל כל מצוה שבאה לידו, לקיימה בזריזות ובשמחה, כי השמחה הגדולה ביותר ליהודי היא עבודת הבורא, בכל לבבך ובכל נפשך". (רבי איסר שוב)
"ככלל, רוב ימי החג היה מרן זצ"ל מקפיד לשבת כמה שיותר בסוכה, ולא רק לעצמו זיכה במצווה רבה זו, אלא גם היה מזרז ומעודד את כל באי ביתו ושומעי לקחו שיכנסו וישבו בסוכה, כי בכל רגע ורגע מקיימים בזה מצוות עשה מדאורייתא, וצריכים להיות שוטה מופלג כדי לוותר על ההזדמנות הנפלאה הזאת לזכות במצווה כה גדולה וחשובה מעצם הישיבה בצילא דמהימנותא.
"והיה רבינו יוצא מהסוכה רק לצורך גדול כמו לתפילה בבית הכנסת, להשתתפות בשמחת בית השואבה, ולהשתתפות באירוע שמחת החג של 'עזר מציון' שהיו עושים לשמח חולים ונדכאים, ומרן היה מגיע להשתתף כדי לשמח אותם, אבל אם לא היה לו צורך גדול ממש לצאת מהסוכה, לא היה זז ממנה ונשאר בה בחביבות גדולה למצוה ובשמחה גדולה ממש בכל ימי החג וחול המועד.
"עד כמה היתה הישיבה בסוכה חביבה עליו, נוכל ללמוד מכך שאף שדרכו היתה להתפלל בליל שמחת תורה בקרב בני ישיבתו 'גאון יעקב', לא אבה לנסוע לישיבה ברכב בערב שמחת תורה, כי לא רצה להפסיד את ישיבת הסוכה, ולכן היה מחשב כמה זמן הליכה נדרש כדי להגיע לישיבה, והיה יוצא מביתו בדיוק כפי הזמן הזה לפני שעת תפילת ערבית בהיכל הישיבה.
"כשהזקין וההליכה קשתה עליו ניסו לשכנע אותו שבכל זאת ייפרד מהסוכה קצת לפני זמן הדלקת נרות וייקחו אותו לישיבה ברכב כדי לחסוך ממנו את ההליכה המייגעת, אבל הוא בשום אופן לא הסכים לוותר על עוד כמה דקות של ישיבה בסוכה.
"לבסוף הושגה הסכמה שייבנו לו במיוחד סוכה בישיבה, וכך יוכל להגיע ברכב מבעוד יום ולאחר מכן לשבת בסוכה עד שתחשך. להצעה הזאת הסכים מרן, ומדי שנה היה בחור מהישיבה בונה סוכה מיוחדת, ומרן היה מודה לו על כך באופן אישי ומברך אותו מקרב לב. רבינו היה יושב בסוכה מרגע בואו לישיבה, ולא זז ממנה במשך כל בין השמשות עד כארבעים דקות אחרי השקיעה, ורק אז היה יוצא מהסוכה ונכנס לתפילת ערבית בהיכל הישיבה.
"ויש לנו ללמוד מזה, כמה צריך יהודי לנצל כל מצוה שבאה לידו, לקיימה בזריזות ובשמחה, כי השמחה הגדולה ביותר ליהודי היא עבודת הבורא, בכל לבבך ובכל נפשך". (רבי איסר שוב)