- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,460
- נקודות
- 1,280
חומרות רבות נהג רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל בעצמו, אולם תמיד הפליג בגאונותו והצליח להסתירן מעין כל ולעטפן בעטיפות שונות שגרמו לסובבים הרגשה טובה ולא חשפו את הצניעות שבה ביקש להסתתר.
בספר 'ויאמר הנני' מסופר כי באחת השנים, בליל יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת, שמעו השכנים שהתגוררו בקומה העליונה מעל ביתו נקישות קלות לקראת סוף סעודת החג. מיהרו לפתוח את הדלת, והנה על הסף רבי אברהם מן הקומה הראשונה.
הביקור היה מפתיע. אמנם מפעם לפעם נהג ר' אברהם להגיע, לשאול ספר או לערוך קנין לעירובי חצרות או שאר עניני הלכה, אך באמצע סעודת חג מעולם לא אירע שיבוא. מכל מקום כלאו את פליאתם והכניסוהו בשמחה גדולה, תוך הכרזה כי הלילה הוא אושפיזין דאברהם…
התיישב רבי אברהם ליד בעל הבית בחגיגיות, ולאחר רגעים ספורים פתח: 'שמע נא, חשבתי על ענין מחודש, נשמע מה תאמר על כך'.
השכן חידד את אזניו.
'מי לא יודע, כי יש רבים הנוהגים שביום טוב ראשון של סוכות, שבו נטילת לולב היא מדאורייתא, הם נוטלים, מלבד את הלולב הפרטי שלהם, גם את הלולב של רב בית הכנסת או ארבעת המינים המהודרים של השכן לספסל, ויש המקפידים לנענע עם לולב מיוחד או אתרוג תימני ומרוקאי'.
'אלא שהשנה יום טוב ראשון חל בשבת ואין לנו ד' מינים. מה נותר לנו, אפוא, מדאורייתא? חשבתי לעצמי שאולי אפשר לקיים במצות סוכה את אותו ההידור על ידי הפת, שבליל ראשון של החג היא מצוה מדאורייתא – לאחר שאכלתי כבר פת בסוכתי, אוכל גם בסוכתך את הפת'.
אורו עיניו של השכן התלמיד חכם. בשמחה גדולה סיפר לרבי אברהם שלפני החג הוא עישר את החלות כדת וכדין, ואם רצונו בכך הם יתכבדו לתת לו כזית מהחלות שלהם, ומובן שלא תהיה שום בעיה אם רצונו של הרב לאכול דווקא מן החלות שלו. הסוכה רחשה אוירה של חידוש. על רעיון כזה לא שמעו עד אותו הלילה…
אלא שרק בהמשכו של החג נודע להם בדרך אגב, שההידור החדש הנו רק כיסוי לחומרא אחרת…
במרתף שבו אוכסן הקיינעס – קני הבמבוק של הסכך – שכנה חתולה וגוריה, והם הותירו ריח רע, שיש לחשוש בו שהוא נכלל בגדר של ריח רע שאין לומר לידו קריאת שמע וכיוצא בכך. יתכן שהרב חשש לקיום מצות סוכה דאורייתא או אמירת ברכות ליד הסכך שהדיף מעט ריח רע, יתכן שחשש לדברי המשנה ברורה לענין עשיית סוכה במקום שיש בו ריח רע, או שהיה סעיף אחר בשולחן ערוך, כך או אחרת – בגין זאת הוא החליף את הסכך בסוכתו במוצאי יום טוב ראשון של סוכות.
את טעמו האמיתי לביקור החגיגי בבית השכן הוא לא גילה; לכאורה, משום שסבר שזוהי חומרא יתירה ויש חשש מיוהרא, מלבד זאת, הרי לשכן תהיה תחושה טובה יותר כשישמע שמחבבים את סוכתו, מה גם שהרעיון שאמר אינו מופרך כלל… (מתוך 'ומתוק האור' – סוכות)
בספר 'ויאמר הנני' מסופר כי באחת השנים, בליל יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת, שמעו השכנים שהתגוררו בקומה העליונה מעל ביתו נקישות קלות לקראת סוף סעודת החג. מיהרו לפתוח את הדלת, והנה על הסף רבי אברהם מן הקומה הראשונה.
הביקור היה מפתיע. אמנם מפעם לפעם נהג ר' אברהם להגיע, לשאול ספר או לערוך קנין לעירובי חצרות או שאר עניני הלכה, אך באמצע סעודת חג מעולם לא אירע שיבוא. מכל מקום כלאו את פליאתם והכניסוהו בשמחה גדולה, תוך הכרזה כי הלילה הוא אושפיזין דאברהם…
התיישב רבי אברהם ליד בעל הבית בחגיגיות, ולאחר רגעים ספורים פתח: 'שמע נא, חשבתי על ענין מחודש, נשמע מה תאמר על כך'.
השכן חידד את אזניו.
'מי לא יודע, כי יש רבים הנוהגים שביום טוב ראשון של סוכות, שבו נטילת לולב היא מדאורייתא, הם נוטלים, מלבד את הלולב הפרטי שלהם, גם את הלולב של רב בית הכנסת או ארבעת המינים המהודרים של השכן לספסל, ויש המקפידים לנענע עם לולב מיוחד או אתרוג תימני ומרוקאי'.
'אלא שהשנה יום טוב ראשון חל בשבת ואין לנו ד' מינים. מה נותר לנו, אפוא, מדאורייתא? חשבתי לעצמי שאולי אפשר לקיים במצות סוכה את אותו ההידור על ידי הפת, שבליל ראשון של החג היא מצוה מדאורייתא – לאחר שאכלתי כבר פת בסוכתי, אוכל גם בסוכתך את הפת'.
אורו עיניו של השכן התלמיד חכם. בשמחה גדולה סיפר לרבי אברהם שלפני החג הוא עישר את החלות כדת וכדין, ואם רצונו בכך הם יתכבדו לתת לו כזית מהחלות שלהם, ומובן שלא תהיה שום בעיה אם רצונו של הרב לאכול דווקא מן החלות שלו. הסוכה רחשה אוירה של חידוש. על רעיון כזה לא שמעו עד אותו הלילה…
אלא שרק בהמשכו של החג נודע להם בדרך אגב, שההידור החדש הנו רק כיסוי לחומרא אחרת…
במרתף שבו אוכסן הקיינעס – קני הבמבוק של הסכך – שכנה חתולה וגוריה, והם הותירו ריח רע, שיש לחשוש בו שהוא נכלל בגדר של ריח רע שאין לומר לידו קריאת שמע וכיוצא בכך. יתכן שהרב חשש לקיום מצות סוכה דאורייתא או אמירת ברכות ליד הסכך שהדיף מעט ריח רע, יתכן שחשש לדברי המשנה ברורה לענין עשיית סוכה במקום שיש בו ריח רע, או שהיה סעיף אחר בשולחן ערוך, כך או אחרת – בגין זאת הוא החליף את הסכך בסוכתו במוצאי יום טוב ראשון של סוכות.
את טעמו האמיתי לביקור החגיגי בבית השכן הוא לא גילה; לכאורה, משום שסבר שזוהי חומרא יתירה ויש חשש מיוהרא, מלבד זאת, הרי לשכן תהיה תחושה טובה יותר כשישמע שמחבבים את סוכתו, מה גם שהרעיון שאמר אינו מופרך כלל… (מתוך 'ומתוק האור' – סוכות)