עוד סיפר רבי זאב שפירא שליט"א:
שנה אחת הביא לו פלוני לפני סוכות אתרוג נפלא ביותר – ממש הדר שבהדר. הוא בחן אותו בדקדוק גדול, ולאחר מכן אמר: אמנם אמת הוא שהאתרוג מיוחד מאוד ואני חפץ בו, אך יש לי בו חשש של 'חסר', ולא אוכל לנוטלו ביום הראשון שחסרון מעכב בו, ועל כן איני לוקחו. כשאמר לו הלה שמה בכך, הרי ביום השני יכול הוא לנוטלו, אמר לו רבינו: אכן, ליום השני אני חפץ בו, אבל כעת תיקח אותו מכאן, כי ביום הראשון לא אטלנו. התפלא המביא ושאל: אם כן שישאר בבית לצורך שאר הימים האחרים? אבל רבינו חזר ואמר שאינו רוצה להשאירו בביתו עתה.
כדי להבין מדוע סירב להחזיק את האתרוג הזה בביתו, צריך להיות 'בריסקערער למדן'. שהרי ידועה הכרעתו של רבי חיים שאם יש שני אתרוגים לפניו, האחד יפה ומהודר מאוד, אך יש חשש לכשרותו, ואילו האתרוג השני פחות מהודר אבל כשר יותר, הרי שעליו להקדים וליטול את היפה, אף שיש בו איזה חשש, כי על הצד שהוא כשר הריהו יוצא ידי חובתו בו, שהוא אתרוג 'הדר', אך אם יטול בתחילה את הפחות יפה וייצא בו ידי חובתו, הרי הפסיד את מעלת ה'הדר', כי לאחר שכבר קיים את עיקר המצוה בנטילתו של הראשון – שוב לא יוסיף לו השני כלום. וכך הוא נוהג ליטול ראשונה את האתרוג הנאה ביותר מבין כולם, אם כן כיון שיש באתרוג זו חשש של 'חסר', הרי שאם הוא יהיה בבית, יצטרך לנוטלו ראשון מפאת יופיו והדרו, והוא, אינו רוצה ליטלו ביום זה, לכן שיקחנו ולא ישאירנו בבית, ורק ביום השני ואילך יביאנו אצלו.
עוד נקודה הלכתית-בריסקאית יש כאן, והיא שבבית בריסק נוהגים בעוד הקפדה, שהאתרוג שעליו מברכים, אותו מחזיקים גם בכל זמן אמירת ההלל והנענועים, ולא מחליפים אתרוגים. ממילא, אם אתרוג זה נמצא בביתו ועליו הוא בירך, הרי שגם בזמן ההלל יצטרך לנענע בו, ונמצא שהוא מנענע באתרוג ספק חסר.
משום כך לא רצה רבינו להיכנס לשאלות אלו, וביקש שהאתרוג לא יהיה בביתו ביום הראשון.
זו עובדה מהשנים האחרונות, בשנות התשעים לחייו. כמה צלילות הדעת יש בה, עם כל ה'פרישקייט', לחשב כל פרט בדקדוקי ההלכה! (מתוך הספר אחרון לדור דעה)
