מה הדין עם הביא עפר רפוי ממקום אחר, ושטח אותו ע''פ השדה, האם עובר בחרישה, שהרי למעשה יצר שיפור בשדה שהוא היום עם קרקע רפויה יותר?
או שמא צריך את מעשה הריפוי?
מאירי שבת עג
החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה כגון לכסות בו צואה פטור עליה שאם בשדה אין כאן חרישה שהרי נוטל העפר והולך לו
משמע לכאו...
הָיְתָה לוֹ גַּבְשׁוּשִׁית וּנְטָלָהּ, בַּבַּיִת — חַיָּיב מִשּׁוּם בּוֹנֶה, בַּשָּׂדֶה — חַיָּיב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ.
איזה ריפוי ארעא יש בזה?
ואם נטל זאת ע''י סכין שכבה אחר שכבה גם חייב?
האם יש חרישה אחרי חרישה?
כלומר האם מקום חרוש שחרש אותו שוב, האם יש בו משום חרישה?
האם לעולם הקרקע ניהת רפויה יותר? והאם במקום שהיא לא ניהת יותר רפויה חייב?
כהמשך ההתעוררות (שהתעוררנו ממורנו @אחד מן הלויים שמן הסתם היה מקרא לכהן גדול באיוב כמו ששנינו במשנה)
נרצה לפרש ספר איוב הקשה והמורכב אולי מכל ג ספרי אמ''ת
ועוסק בחקירה עצומה בהבנת דרכי ה' בעולמו במשך הדורות
ואקוה שבזכות הציבור נזכה לתוספת הבנה מעמיקה בדברים
בהשראת ותמריץ שקדנותו וחכמתו של מורנו @אחד מן הלויים
(וכדי להוסיף עוד דברי התעוררות לשינה... כמו שהביא שם מהירושלמי)
נרצה בעז''ה יתברך לפרש ספר תהילים.
לחו"ר הפורום הנכבד!
עלה ברעיוני להתחיל לסדר לעצמי את ספר המוסר והחכמה, שחיברו החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה - פסוק אחר פסוק.
אין ספק כי ספר שחובר על איש שהוגדר בתורה כחכם כ"כ, מלא בדברי חכמה, וכדאי מאוד ללומדו ברצינות.
על כן בעז"ה אעלה כאן - לפי הסדר - ביאורים בדברי הפסוקים, מתוך לימוד רציני, ועל...
התפללתי מנחה בבית הכנסת ונשארתי ללמוד אחר התפילה. יהודי אחד צדיק שהתפלל איתי, האריך בתפילתו, כך שבשעה שכל הציבור סיים והלך לביתו (או נשאר ללמוד), הוא רק אחז ב'אבינו מלכינו'. הוא החל לומר את אבינו מלכינו בהשתפכות הנפש, מילה במילה, לא בלע מילים ולא פלטם, כמונה מעות ממש. תענוג לאוזניים.
אך, היהודי...
אחד היה במקום ציבורי והניח שקיות עם דברים.
לאחר שהלך משם הוא מגלה שיש בידו שקית שאינה שלו,
פתקי השבת אבידה, ונסיונות אחרים לאתר את הבעלים העלו חרס.
האם הוא נחשב כמי שגזל את השקית בשוגג ויש לו חיוב השבת הגזילה, או שיש לו חיוב מדין השבת אבידה.
כמה נפק"מ יכולים להיות:
א. האם נאמר על זה הדין 'גזל...
ראיתי חידוש גדול בדרשות חתם סופר [ח''ג כט ב ד''ה תהלים] לגבי הגמ' ר''ה ח: מלך וציבור מלך נכנס תחילה או משום דלאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף, וכתב החת''ס כמה נפק''מ בין הטעמים ובתוך הדברים כתב וז''ל נפקותא בהיפך כשדנים כל המלכים ומסתמא המלך היותר גדול נכנס תחלה...
וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים (ויקרא כב, ז)
אל תקרי וְאַחַר, אלא 'וְאַחֵר' יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, כי על ידי הטבילה הוא נהפך להיות איש אחר לגמרי, ואינו אותו איש שהיה לפני הטבילה.
(שפע חיים, תורה שבכתב)
במשנה ברורה (ריש סי' תע"ג) כתב ויש נוהגין לומר הריני מוכן לקדש ולקיים מצות ד' כוסות רק שצריכין ליזהר שלא יאמרו זה לאחר קידוש שהרי בירך על הכוס בורא פרי הגפן אלא דוקא קודם קידוש,
ויל"ע מה בכך שבירך בורא פרי הגפן מ"מ צורך השתייה הוא לכוון ולא יהיה הפסק.
ואולי כונתו שאם המצווה היא בכוס של ברכה אחר...
לאור דיון עם ידידנו @פנחס ע אשמח לפתוח דיון בנושא שבכותרת, ודברים הקשורים לזה.
אבקש מאוד אם אפשר, להשאיר את הדיון כמה שיותר ענייני ועם מקורות קדומים (מלפני דורות המחלוקת בדורות האחרונים).
הטענה הבסיסית שהועלתה שם היא, שהיהדות היא דת ולא לאום, ולומר אחרת מזה - זו כפירה.
אני סבור ששתי הקביעות...