חושן משפט לקח בטעות שקית של אחר, האם היא אצלו כגזילה או כאבידה

[איש חסיד היה]

אחד היה במקום ציבורי והניח שקיות עם דברים.
לאחר שהלך משם הוא מגלה שיש בידו שקית שאינה שלו,
פתקי השבת אבידה, ונסיונות אחרים לאתר את הבעלים העלו חרס.
האם הוא נחשב כמי שגזל את השקית בשוגג ויש לו חיוב השבת הגזילה, או שיש לו חיוב מדין השבת אבידה.

כמה נפק"מ יכולים להיות:
א. האם נאמר על זה הדין 'גזל ואינו יודע ממי גזל' שיעשה עמו צרכי רבים, מה שלא מצינו באבידה.
ב. האם יכול להיות לו פטור של 'והתעלמת' - זקן ואינו לפי כבודו וכדומה.
יתכנו עוד נפק"מ, אדרבה, נשמח לראות ולהעשיר בענין.

את השאלה אפשר לחלק ל3 מקרים שונים:
1. באופן שהוא לקח את השקיות שלו ובנוסף לקח גם את השקית האחרת [מצוי באופן שהניח בפתח חנות שקיות עם קניות מכמה מקומות, ואח"כ לקח את כל מה שהיה שם, בלי לשים לב שיש כאן שקית נוספת שאחר הניח].
2. באופן שלקח את השקית של חבירו במקום שקית שלו. מצוי מאוד בבתי כנסת שאחד לקח בטעות שקית מקוה של אחר, או שהחליף מטריה בטעות [וכמובן באופן שמוכח שהשני לא לקח את שלו במקום זה].
3. באופן שהוא מגלה בתוך שקית שלו חפץ שאינו שלו, שכנראה הונח שם בטעות ע"י הבעלים או ע"י אחר.

אשמח לשמוע את חוות דעתכם ואת סברתכם, והאם יש חילוק בין האופנים הנ"ל.

 

[הצעיר שבחבורה]

1. באופן שהוא לקח את השקיות שלו ובנוסף לקח גם את השקית האחרת [מצוי באופן שהניח בפתח חנות שקיות עם קניות מכמה מקומות, ואח"כ לקח את כל מה שהיה שם, בלי לשים לב שיש כאן שקית נוספת שאחר הניח].
2. באופן שלקח את השקית של חבירו במקום שקית שלו. מצוי מאוד בבתי כנסת שאחד לקח בטעות שקית מקוה של אחר, או שהחליף מטריה בטעות [וכמובן באופן שמוכח שהשני לא לקח את שלו במקום זה].

לחץ כדי לכווץ...

בב' מקרים אלו, מדוע נאמר שאינו גזלן בשוגג, והרי לקח של חבירו וסבור היה שהוא שלו.

3. באופן שהוא מגלה בתוך שקית שלו חפץ שאינו שלו, שכנראה הונח שם בטעות ע"י הבעלים או ע"י אחר.

לחץ כדי לכווץ...

כאן, שהונח בטעות דבר של חבירו בתוך שלו, יש מקום לצדד ולומר שהרי הוא כאבוד ואינו כלוקח דבר של חבירו.

והנלענ"ד כתבתי

 

[איש חסיד היה]

אחדד יותר את השאלה:

שורש השאלה נעוץ בהסתפקות האם שייך מושג של גזילה בשוגג.

והיינו, לפי שהדבר ידוע שגזלן הוא מי שלוקח חפץ של חבירו על מנת לגוזלו, ובזה הוא קנה אותו קנייני גזילה, והוא מתחייב להשיבו או את תמורתו אם אינו בעין, וכן הוא מתחייב עליו באונסין.

כשאדם לוקח חפץ בשוגג שלא על מנת לגוזלו, השאלה היא האם הוא קנה את זה בקנין גזילה, כיון שהוא לא התכוון לגוזלו.

אמנם, מצינו בראשונים ובאחרונים נידון רחב לגבי גזילה בשוגג, והנראה מדברי רוב הראשונים שבפועל גם גזלן בשוגג גזלן הוא. אבל, עד כמה שמצאתי, כל מי שמדבר על הנושא מדבר באחד מב' האופנים דלהלן:

א. כשלקח חפץ חבירו בשוגג והאבידו מהעולם: כגון, לקח מאכל של חבירו בטעות ואכלו. או שלקח חפץ של חבירו ונתנו לאדם שלישי במתנה. באופנים אלו גם אם לא התכוון לגזול את החפץ, בפועל הוא גזל והוציאו מרשות הבעלים. והשאלה היא האם להתייחס אליו כאל מזיק או כאל גזלן בשוגג, ויש בזה כמה נפק"מ.

ב. לקח חפץ חבירו בטעות על מנת להשתמש בו, ומחמת לקיחתו ארע בו אונס ושוב אינו קיים בעולם.

ולפי זה שאלתי היא:

האם כשהחפץ בעין שייך להתייחס אל גזילה בשוגג כגזילה. שהרי כיון שקנין גזילה לא היה, והוצאה מרשות גם לא היתה, שוב אין כאן גזילה כלל.

מאידך, יתכן שבאופן שלקח על מנת להשתמש, וכגון החליף מטריה או חפץ עם חבירו, שבשעה שלקח את החפץ חשב שהוא שלו ותכנן להשתמש בו, בזה הוא עשה מעשה גזילה אם כי שלא בדעת, ולכך הוא מתחייב כגזלן. שאם לא נאמר כך, כיצד שייך לדון על חיובו באונסין, שהרי קודם שנאנס לא היה גזלן, והאונס הרי היה באונס. אבל אם לקח שקית שאינה שלו נוסף על שקיותיו, באופן זה, לכאורה אי אפשר להחשיב את זה כלל ככוונה להשתמש, שהרי לא חשב ששקית זו שלו, וברגע שיראה את תכולתה מיד יזהה שאין זה שלו, אלא מחוסר שימת לב לקח גם אותה, באופן זה יש יותר מקום לומר שלא שייך להתייחס אליו כאל גזלן.

והאופן השלישי הוא כשהחפץ היה מונח בתוך שקית שלו, באופן זה כלל לא היה מעשה לקיחה נפרד על החפץ של חבירו, שהרי הוא לקח את השקית שלו, והחפץ של חבירו 'נלקח' באותה פעולה. כשלכאורה [בהדגשה על ה'לכאורה'] בשאר איסורים שבתורה היינו דנים מעשה כזה כ'מתעסק' שאינו חייב אפילו כשוגג. האם בלקיחת ממון חבירו יש גם חילוק בין עשיית מעשה שלא בכוונה לבין 'מתעסק'.

בכל האופנים, אם נאמר שאינו בגדר גזלן, ממילא הוא מתחייב בהשבת הממון שבידו לבעליו מדין השבת אבידה.