הנה, ידוע נידון רבותינו מה המקור של האיסור להזיק וכתבו בזה כמה דרכים, וכידוע, ונשאלת השאלה: מאן יימר בכלל שיש איסור להזיק
ז"א, זה פשוט להו לרבוותא שיש איסור להזיק, וכל השאלה מה מקורו
ולכאורה הן אפשר שבכלל אין איסור להזיק כלל וכלל
(דייקא נמי, שהמקור לא ברור, ועכ"פ לא מפורש)
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא (יז טו)
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פ"א ה"ג, שאין מעמידין מלך אלא על פי נביא. ומקורו מהספרי שדורש כן מדכתיב "אשר יבחר ה' אלקיך בו". והקשה הרמב"ן אם כן למה הוצרכה התורה...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך (טז כב)
פירש רש"י "ולא תקים לך מצבה" מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים. ולכאורה נראה, שהאיסור הוא רק בהקמת המצבה, אבל להקריב עליה או לנסך עליה בזמן היתר במות שמותר להקריב בחוץ, אין איסור מצד הך לאו דלא תקים לך מצבה, שלא נאמר איסור אלא...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תעשון כן לה' אלקיכם (יב ד)
פירש רש"י, ואבדתם את שמם לא תעשון כן, אזהרה למוחק את השם. ובגמ' שבועות מה. "אלו הן שמות שאין נמחקין כגון אל, אלקיך, אלקים, אלקיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, ויוד הי, שדי, צבאות, הרי אלו אין נמחקין". ומכאן הוכיח בספר אהלי יהודה לרבי יהודה נג'אר...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם (ז ב)
יש לחקור במהות איסור כריתת ברית, האם הוא משום "החרם תחרים", דכיון דמצווים להרגו אסור לכרות עמו ברית לקיימו, דעי"ז לא נהרגנו, או דהוי כמו לא תחנם, כדי שלא יהיה לנו שום קירוב עם גוים, כמו נתינת מתנה וכו', והוא הדין כריתת ברית...
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
רק השמר לך ושמור נפשך מאוד (ד ט)
בגמ' שבועות לו. איתא דהמקלל עצמו עובר בלאו, שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד. וכתב הריטב"א שם, וז"ל "וא"ת אם כן היאך לוקה, דהא דרשינן כמה מילי מהאי קרא, שלא יעמוד במקום סכנה ושלא יאכל ושלא ישתה דברים הרעים והוה ליה לאו שבכללות שאין לוקין...
מפתח עניינים חלק א-ב
איסור ראיית נשים
איסור קריבה לעריות
איסור 'ונשמרת מכל דבר רע'
איסור 'ולא יראה בך ערות דבר'
איסור 'ולא תתורו'
החילוק בין ראייה בהתבוננות לבין ראיה בעלמא
פריצות
ראיית פנויה
מקומות שמורגלים בהם בגילוי
שייט בקייאקים במקום מעורב
סיכום
ראיית פנויה
עד כאן התבאר שפעולה היוצרת קשר...
נחלקו האחרונים [וכבר בראשונים נחלקו בזה] מ''ט שאסור להזיק, והגאון הברכ''ש הביא מהגר''ח בריסק זצ''ל שזה מוכח מזה שחיבים לשלם וע''כ שאסור להזיק, והנה המנ''ח כתב דמקור הדיון שאסור להזיק הוא מהשבת אבידה, וכתב דלפ''ז אבידת גוי הרי מותרת אז מותר גם להזיק אותו,
והנה לכאו' הרי חייבים לשלם לגוי על ההזק...
לכל שוחרי השקפה והגות אשמח לביאור המתיישב על הלב על כל פרשת "גואל הדם" שהותר לעשות את המעשה החמור ביותר ועוד ע"פ תורה ובהיתר גמור והוא תימה רבתי להיכן פרח איסור נקמה??
איתא בגמ' בב"ב (קכ.) שאיסור זה נוהג רק בדור זה, ודרשינן לה "זה הדבר" – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה. ובפשטות הכוונה כיון ש"זה" הוא לשון מיעוט.
ובבעל הטורים כתב ש"זה הדבר" – בגימטרייה "בדור זה", והיינו עם הכולל כיון שהן אותן אותיות, ורק במקום ה-ה' יש ו'.
ויל"ד שאפשר להחליף את ה-ה' ב-ו'...
"א"ד בהא איסורא נמי אית בה...אסור לו לאדם לקדש את האשה קודם שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר 'ואהבת לרעך כמוך", איזה איסור הוא זה?, ביטול עשה? ספק ביטול עשה? ענין בעלמא?
תוס' הרשב"א וחי' הר"ן (פסחים יג, א) מביאים שיטת רבינו אפרים שמדאורייתא משמרת תרומתי אוסר רק לטמא תרומה, אבל לאבד תרומה - זה רק איסור דרבנן;
ותוס' נסתפקו בזה, והראשונים יותר נוטים שזה מדאורייתא.
ויש לעין לרבינו אפרים בדרשא שבתורת כהנים (אמור) "הם יאכלו בלחמו - ולא בהמה", שגם בהמת כהן שמותרת...
הרשב"א (גיטין נג, ב ד"ה משום) מביא בשם תוס' שהאיסור לטמא תרומה הוא רק מדרבנן, וקרא דמשמרת תרומתי אסמכתא בעלמא היא,
וכתב הרשב"א על זה שאינו מחוור, והעיקר כרש"י (סא, א) שזה איסור דאורייתא.
ויש לעיין כיצד פירשו ראשונים אלו את הגמ' בבכורות (לד, א) שמביאה מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע אם יש משמרת...
ראיתי לבאר דהטעם דאין איסור חל על איסור הוא משום שכל מהות ענין איסורי התורה הוא להבדיל האדם מהם, אך היכא שכבר מובדל ונמנע מהם האדם אין "ענין" לתורה לאוסרו שו"פ, ומשו"ה באיסור מוסיף, כולל, חמור שכן יש לתורה ענין לאוסרו שו"פ איסור חל על איסור,
אשמח לשמוע חוות דעת על זה הביאור
החזו"א (אהע"ז סי' קלב סק"ה) חקר בגדר איסור סוטה לבעלה; ועולה מדבריו שלשה צדדים:
קנס [וכזאת היה נראה לכאורה במשנה בסוטה היא נתנה עינה במה שאינו שלה - שלה ניטל הימנה, כמו בנחש; אכן יתכן שזה כעין טעמא דקרא ולא גדר, ועי' רמב"ן ורבינו בחיי (סוף פר' יתרו) ובחינוך (מצוה צה) שלכל מצוה יש כמה וכמה...
ידוע שיש בזה נידון באח'
אך מאידך מהגמ' בריש נדרים ב:, מוכח דהוא איסור חפצא כשבועה (כמדומה שיש שדחו הראיה, אינני זוכר)
ומאידך בכמה מקומות בש''ס (נדרים טז. ועוד) מבואר שנזירות היא 'נדר' ולכן בפשטות חלה נזירות על נזירות, משא''כ דשבועה אינה חלה על שבועה
ואולי צריך לומר שהחידוש ב'נזיר' שהוא נדר...
מאחר ויש מקומות ובהם ודאי אינו נכנס לפנים מן החיל
מה הבעיה\ה לעלות לכניסה על יד הפתח
וע"י אולי יהיה אפשר לקיים ממש עלייה לרגל בחג
[ואיני כמהרהר אלא כשואל]
ב"ה
הקניין בקידושין
כתב הרמב"ם בריש הל' אישות: "קודם מתן תורה הי' אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי' לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהי' לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אלי'"...