הלכה

מוקף ששבת בשבת במקום פרוז האם לא התחייב בפורים?

במה שנוהגים העולם להתפלל מעריב באמצע חתונה למרות שהוי עוסק במצווה. למרות שבמשנה"ב יש סתירה האם עוסק במצווה יד"ח. וודאי ראוי להחמיר.

האם ממשיך אתה קדוש או לדור ודור?(לנוסח אשכנז)

הרמ"א בסי' רפב' ס"ג כתב וז"ל: "ואין איסור לקרות ע"ה נכבד, עשיר וגדול הדור לפני ת"ח, כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים", וצ"ב הרי בסי' קלו' כתב השו"ע הסדר לעלות לתורה וז"ל: "בשבת ויו"ט ויום הכפורים, קורים אחר הלוי ת"ח הממונין על הציבור, ואחריהם ת"ח הראוים למנותם פרנסים על...

שאלה שמעיק עלי זה עידן ועידנים. האם מי שניצול מצרה וצוקה אבל לא בא לכלל סכנה, יוכל לברך הגומל? שמעתי שבעת שניצלו הרבה מאחב"י מהטרגדיה במירון תשפ"א, לא נתנו לחלקם גדו"י לברך, משום שלא היו בסכנה עצמה תחת המפולת וכו'. מצד שני קיי"ל הבורח מן המלחמה מעלה תודה, כמ"ש הרמב"ן גבי פלגש בגבעה.

מתוך ה'מגדלות מרקחים': כבד את אביך ואת אמך (כ יב) בקידושין לא. "שאל בן אלמנה אחת את ר׳ אליעזר, אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם, אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך, בא לפני רבי יהושע אמר לו כך, אמר לו רבי נתגרשה מהו, אמר ליה מבין ריסי עיניך...

עד היכן צריך לשמוע את ברכת המזון? אם נשאל את רוב האנשים עד היכן עליהם לשמוע את ברכת המזון מהמזמן, רובם יציינו כי מדובר במחלוקת בין השו"ע לרמ"א. לפי השו"ע (סימן ר' סעיף ס"ב), מספיק לשמוע עד "ובטובו חיינו", אך לפי הרמ"א, יש לשמוע עד סוף ברכת "הזן את הכל". החזו"א (אורח חיים סימן ל"א, אות ב') מוסיף...

ידוע שאת קיצור פסקי הרא"ש חיבור בנו בעל הטורים. אך שמעתי שיש מפקפקים בזה. רציתי לשמוע את דעת הגאונים דפורום זה. וא"ת למאי נפק"מ. י"ל שעפי"ז יובן הרבה עניינים בטור עצמו.

קשה לי עד מאוד לומר שכאשר אחד הפוסקים שהוא מגדולי הדור מקל בהלכות שבת יש צד שהוא מחלל שבת, אך בכל זאת יש גדולי הדור אחרים שמחמירים בדבר, ואיך מיישבים את הסתירה הזאת?

בשו''ע יו''ד הל' מעונן ומכשף סי' קע''ט ד' הביא הרמ''א מח' ראשונים אם מותר לאדם לעשות סימן כמו אליעזר עבד אברהם או יהונתן וסיים הרמ''א וההולך בתום ובוטח בה' חסד יסובבנו. מה כוונת הרמ''א במלים אלו הוא לא כתב טוב להחמיר או ויש להחמיר או ראוי להחמיר וכדומה אלא כתב וההולך בתום ובוטח בה' חסד...

דעת שלום להגר"ש מוסקוביץ: והנה יש כאן לשונות חלוקים עד כמה הרמב"ם נוטה אחר הירושלמי; ובהערה למטה הובא מביאור הגר"א או"ח תקמ"ו ה' [ראיה זו הביא הפאת השולחן], יו"ד רי"ז י"ח, סי' רכ"ו י"א, רכ"ז ד'. ויש להוסיף או"ח רל"ה ג', תל"ו א'. וגם לשונות הגר"א יש בזה חילוקים בין המקומות. ומצאנו דוגמאות...

מדוע אין למדין הלכה מפי מעשה. בגלל חוסר ידיעת הפרטים או בגלל טעמים אחרים? בפרט שמצאנו בש"ס שמעשה הוא אסמכתא ראויה וחזקה לקבוע על פיו הלכה אז מה ההבדל?