הלכה

פסוק של שיר השירים כמין זמר מקור ההלכה המקור להלכה הוא בגמרא (סנהדרין קא.): תנו רבנן, הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים, ע"כ...

דעת שלום להגר"ש מוסקוביץ: והנה יש כאן לשונות חלוקים עד כמה הרמב"ם נוטה אחר הירושלמי; ובהערה למטה הובא מביאור הגר"א או"ח תקמ"ו ה' [ראיה זו הביא הפאת השולחן], יו"ד רי"ז י"ח, סי' רכ"ו י"א, רכ"ז ד'. ויש להוסיף או"ח רל"ה ג', תל"ו א'. וגם לשונות הגר"א יש בזה חילוקים בין המקומות. ומצאנו דוגמאות...

מדוע אין למדין הלכה מפי מעשה. בגלל חוסר ידיעת הפרטים או בגלל טעמים אחרים? בפרט שמצאנו בש"ס שמעשה הוא אסמכתא ראויה וחזקה לקבוע על פיו הלכה אז מה ההבדל?