כיצד יתכן שני אנשים שאכלו מצה בפני רבם (ושניהם מקורבים אליו באותה דרגה) בלא הסיבה, אחד צריך לאכול שוב אחר שהלך הרב וא' לא צריך?
(הדין אינו ברור, אבל כן צידד הגרד"ל שליט"א בא' מימי חוה"מ)
הדין הוא שעדים נאמנים לפסול עדים אחרים בגזלנותא בתורת ודאי,
היכ"ת שאם העדים אומרים שכבר עשו העדים הראשונים תשובה אלא שבשעת עדותם היו פסולים אינם נאמנים (לחלק מהראשונים)?
איזה נוסח בספירת העומר, אם יגיד אותו אדם ביום מסוים זה יהיה מחלוקת ראשונים האם יצא, ויום אח"כ זה יהיה מחלוקת ראשונים הפוכה (כלומר, מי שאוחז שביום הראשון יצא אוחז שביום השני לא וכן להיפך)?
כיצד יתכן שאדם יבוא לרב ויספר לו מקרה כלשהו שקרה לו, יאמר לו הרב שהוא צריך להזות שלישי ושביעי, אולם אם נדר לפני זה נדר מסוים אינו צריך (לפי דעת אחד מהראשונים הקדומים)?