מאמר תורני

"כהן שהרג את הנפש האם רשאי לישא כפיו" איתא בגמ' ברכות [לב:] "אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו", מבואר בגמ' שהפסוק ובפרשכם כפיכם נדרש על נשיאת כפים של הכהנים לברך את ישראל, וכיון שביאר הכתוב את סיבת העלמת עיניו של הקב"ה מפרישת הכפים משום שהידים מלאות דם...

מעשה באישה שצמח לה זקן עבות עקב נטילת תרופות והורמונים, ורצתה להסיר את הזקן מפני הבושה. נשאלת השאלה, האם מותר לה להשחית את זקנה בתער, כלומר, האם איסור השחתת הזקן בתער אמור ב'איש' או ב'זקן של איש', נפ"מ לעבד שמחוייב במצוות כאשה אבל זקנו כשל איש, וכן בסריס שהוא איש אבל זקנו כשל אשה, וממילא נוכל...

ברכות בראיה שמיעה והודיה עמידה יכול לשבת[2], אך ראוי לעמוד[3]. שעשה נסים לאבותינו. מה מברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.[5] אי"צ לפרט הנס.[6] נוסח השבח כשרואה הירדן בכללות (ולא אזור המעברות): "על יד הירדן לך אלקי אתן. אברך אהלל אשבח ואודה שמך. בעד עמך בקעת בים סוף גבול ארצך שפתו...

חיוב חלה במאפים מחולקים (שבט תשפ"ו) מעשה בשלש משפחות שהתאספו יחד לשבת, וסוכם שכל משפחה תביא לחם העשוי מקילו קמח, ובכל סעודה כולם יאכלו מאחד הלחמים. חיממו כל לחם בנפרד מעל אחד הסירים שעל הפלטה, ואחד מבני המשפחה כיסה הכל בשמיכה כדי שישארו חמות. יש לדון באם התחייבו בחלה, והאם אפשר להתיר להפריש...

היסח הדעת בברכת כהנים מקור הדין איתא במגילה כד: מתני' "כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. רבי יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו", ופרש"י - לפי שהעם מסתכלין בו, ואמרינן במסכת חגיגה (טז, א): המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות, לפי שהשכינה...

בורא עצי בשמים מה מברך בא"י אמ"ה בורא עצי בשמים.[1] על מה מברך א. על ריח הבא ממין עץ (כשאינו מאכל) מברך- עצי.[2] א. עץ- גזע קשיח קצת[א] שמוציא עלים, והעץ שורד משנה לשנה[3]. ב. יש רק חלק מהתנאים- למעשה מיני.[4] ב. גם אם מה שבא להריח[ב], ישרוד משנה לשנה רק בהשקעה אנושית-...

גדרי שינוי מן האמת במקום מצווה ושלום א. מחלוקת בית שמאי ובית הלל א. פלוגתת ב"ש וב"ה – בין אמת צרופה להנהגת הבריות לאחר שנתבאר בפרקים הקודמים תוקף חובת ההרחקה מכל נדנוד כזב, ושיטת מוני המצוות שראו בכך לאו גמור, עלינו להידרש לחקירה הבאה: האם חובת האמת היא מוחלטת ועומדת בפני כל ערך אחר, או שמא...

בענין סכין מסוכסכת תוכן הענינים א. שלשת סוגי הפגימות. ב. פגימה מסוכסכת, האם קורעת רק כששוחט מימין לשמאל ונתקע בה או גם משמאל לימין ונופל לתוכה. ג. האם פגימה קורעת רק כשקדם לה רידוד של חורפא דסכינא. ד. טעם הפסול בסכין מסוכסכת שיש בה פגימות הרבה וחומרתו. ה. צירוף ה"פגימות הרבה" זו לזו. ו...

פ"י פכ"א – כג' – "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך: ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים: לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" המכה הט' שהקב"ה מביא על המצרים היתה מכת חושך והנה יש לדון מה הוא מקור...

ברכות על ריח דינים כלליים הקדמה חז"ל תקנו שקודם[3] שהנשמה תהנה יברך, כמ"ש "כל הנשמה תהלל קה" והנאת נשמה שייכת בריח טוב שמריחה.[4] ברכת הריח חשובה פחות מברכות מאכל, ועם זאת, דוקא על ריח תקנו ברכה, אך בשאר דברים שאין בהם ממש, ואינם הנאות שנכנסות לתוך הגוף לא תקנו ברכה.[5] ונ"מ לקדימה. מתי מברך...

מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אדון חולי ארץ הפלא בדברי המזמור מיניה וביה מבואר כאן בכתובים מבט על קריאת ים סוף שהים נס וברח מפני משהו ובמזמור שואלים את הים מה לך הים כי תנוס כלומר מלפני מי אתה בורח ועונים מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב כלומר שמפני האדון אלוה יעקב הוא נס (ולשון 'חולי' שהוא...

פי"ג פט"ז – "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים" "טוטפות – תפילין" בתרגום יונתן תי' את המילה לטוטפות – 'ולתפילין בין ריסי עיניך', "דבר המונח בראש" הרמב"ן כתב בתו"ד "אבל רבותינו יקראו הדבר המונח בראש "טוטפות" כמו שאמרו [שבת נז:] לא בטוטפת ולא בסנבוטין, ואמר...

בס"ד בפרשת וארא מצינו, שה' אומר למשה ואהרן ללכת אל פרעה, ולומר לו שישלח את ישראל מארצו, ומשה משיב לקב"ה, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים, והדברים תמוהים ביותר, והרי בפרשה הקודמת ראינו שמשה מבקש לא ללכת לפרעה מחמת שהוא כבד פה וכבד לשון, וענה לו על זה הקב"ה מי שם פה...

א. דרשת חז"ל המובאת ברש"י עה"פ ראו כי רעה נגד פניכם נאמר בתורה כי אחר מכת ברד כשאמר משה לפרעה בערינו ובזקינינו נלך אמר פרעה יהי כן וגו' ראו כי רעה נגד פניכם. בדיבור זה שאמר לו 'ראו כי רעה נגד פניכם' האריכו המפרשים לבארו. וברש"י כתב ומקורו בדברי חז"ל במדרש כוכב יש ששמו רעה וראו איצטגניניו שהוא...

חליצת נעלים קודם ברכת כהנים והצנעתם איתא בגמ' בסוטה [מ.] "רבנן אמרי, מהכא: דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי; מאי טעמא? לאו משום כבוד צבור. אמר רב אשי: לא, התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה, ואמרי: בן גרושה או בן חלוצה הוא" וכ"ה...

כתב הרמב"ן (בראשית פי"ב פי"ג) ועוד שחטא בצאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה ויצא משם על אודות הרעב, והיה לו לבטוח בהש"י כי יפדנו ברעב ממות, ועל החטא הזה נגזר על זרעו גלות מצרים, כי במקום החטא שמה העונש[1]. והנה בדברי הרמב"ן לא מבואר שהחטא שירד למצרים הוה מחמת מה שיצא מארץ ישראל, אלא מחמת חסרון...

בביאור הגמ' לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים איתא בגמ' שבת [קכט.] אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, ופרש"י - שאין לך ביזוי מן המהלך יחף בשוק, וביאר המהרש"א דלפי סוגיין דשמעתין נראה דמשום צינה נגעו בה וכדאמרי' פ' יוה"כ חיה תנעול סנדל כל שלשים יום משום צינה...

בגדרי איסור שקר והסתעפויותיו א. חומר האיסור – "תרחק" ולא "לא תעשה" מבוא: ראשית חכמה, בבואנו לעמוד על מדוכת איסור שקר, עלינו להתבונן בלשון המקרא, המלמדתנו פרק ביסודות המצווה. הנה, בכל איסורי התורה כולם, נקט הכתוב לשון: "לא תעשה", "לא תאכל" או "לא תגנוב", לשונות המורים על איסור חפצי או גברא...

פ"ז פי"ט – "ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים" פ"ח פ"א - "ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך במטך על הנהרת על היארים ועל האגמים והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים" פ"ח פי"ב –...

סוד הנעלים ב' בביאור ההבדל בין יהושע למשה שאצל יהושע כתוב "נעלך" ולא "נעליך" וכבר התקשו המפרשים מהו השוני בלשון בין מה שכתוב בפרשת שמות לגבי משה רבנו למ"ש אצל יהושע וז"ל הפסוק ביהושע [פ"ה פט"ו] "ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא ויעש יהושע כן", וכן...