מצוה

מצאנו בקדשים, "חד למצוה וחד לעכב" ו"שנה עליו הכתוב לעכב". האם כלל זה מוכרח? או שיתכן ויש מקרים שדי בפסוק אחד אף לעיכובא? @קבוצה בקיאות בתלמוד בבלי

בשנים האחרונות, מחמת זקנותו המופלגת, לא היה רבינו מסוגל להשתטח על הארץ כדרכו, לכן עשה זאת נכדו במקומו: זחל על הארץ, חיפש בחורים ובסדקים, ורבינו הלך אחריו פסיעה אחר פסיעה, עומד ועוקב אחר טיב בדיקתו! לאחר שנסתיימה בדיקת חמץ, ועל בגדיו של הנכד נצטבר אבק מחמת זחילתו על הארץ, עמד והחל לנער את בגדיו...

"ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כג, ט) כתב הפלא יועץ - ערך גר "ובכלל מצות אהבת הגרים הוא לעזור ולסייע לאיש הנודד ממקומו והוא גר בארץ נכריה ולאו דוקא גר צד"ק דאטו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וזיל בתר טעמא דכתיב ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים הרי בהדייא...

ברצוני להעלות כאן בפורום החשוב הזה את נושא ההדרכות לנערי בר מצוה, מה שפשוט אצל חתן העומד להתחתן שכידוע עובר מסכת שלימה של הדרכות וסדנאות מהן רלוונטיות יותר ומהן פחות, מה שפשוט חסר מאוד אצל ילדם שעומדים בפתח ימי בחרותם, שנאלצים להיכנס לעולם הזה של קיום מצוות של בחירה דעת חיבור לתוכן ומהצד השני...

צפית לישועה זו מצוה דאורייתא! ישנה ידיעה נשגבה כי ענין הצפיה לישועה זוהי מצוה דאורייתא, וכך כותב הסמ"ק (מצוה א') - אמרו חכמים (שבת לא) ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו צפית לישועה. והיכן כתיב מצוה זו. אלא ש"מ בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגומר...

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (טו, ב). שח הרה"ק רבי חנוך העניך מייער מסאסוב-קרצקי זצ"ל: שמעתי מפי קדוש מורי חמי בעל הקדושת יו"ט, דסריקת הזקן והפאות הוא בכלל זה א-לי ואנוהו, ומצוה לסלסל הפיאות ולתקנם ביופי משום זה א-לי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, שיהיו מצוות מהודרות. (עין חנוך - הגהותיו לשו"ע יו"ד ס' קפא...

אם יוכלו להעלות בכאן יש"כ גדול מראש

היכי דמי דבר שביום אחד מותר לעשותו, וביום לאחר מכן ראוי שלא לעשותו, יום לאחר מכן מצוה לעשותו, ויום לאחריו אסור לעשותו. (מהגר"י זילברשטיין).

איך הבנתם 'פשט' מה הקשר לענוה ? והיה מקום לומר בגלל שמי שכנוע לא הולך לפי רצונו להמשיך בשינתו, אבל בכל המצוות יש עול, ואטו נגיד שכל אחד כזה יקרא "ותיק" (וצ"ב אם קשור לפרש כן בותיק יהמו רחמיך שבידיד נפש). ואגב מצינו גם ברש"י בראשית לז הנני לשון ענוה וזריזות שהם שייכים אחד לשני אבל זה כלפי לשון...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (ד כד) בשיטה מקובצת נדרים לא: בשם רבינו אליעזר ממיץ הקשה, איך רצה המלאך להמית את משה רבינו, ולולי שציפורה מלה אותו היה מת, הרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין, והוא היה שליח מצוה שהקב"ה אמר לו לך שוב מצרים, ועי' באור החיים מש"כ בזה. ותירץ...

כלומר שהעשה של המצוה ידחה לא תעשה שבעבירה?

איזה מצוה כהנים ולויים לא יכולים לקיים לחד מ"ד (לא להלכה).

בט"ז (תרעב, ס"ק א) הקשה על שיטות הראשונים דאסור להשתמש בשמן שנשתייר מן ההדלקה דנרות החנוכה, ושיש לשורפו, מהך דאמרינן דהזמנה לאו מלתא היא (עיי' בסוגיית הגמ' סנהדרין מז: - מח. ובדברי הט"ז שם). ונראה לתרץ באופן אחד, דאולי י"ל שגם השמן שנשתייר אחר ההדלקה ס"ס השפיע על דליקה משובחת יותר של האור...

הסתפקתי היכן שהיו לאדם נרות שעוה ונתכוין להדליק בהם נ"ח ובשעה שבא להדליק נזדמן לידו שמן זית דהוא מצוה מן המובחר (עיין סי' תרע"ג ס"א בהגה') האיך דינו בזה. מצד אחד י"ל דהידור מצוה איכא בזה ולכך ידליק בשמן זית, מאידך יש לצדד כיון דהתכוין להדליק בנרות השעוה לאו שפיר עביד לעזוב נרות הללו ולהדליק בשמן...

שאלה: ידועה הסגולה מקדמת דנא (מובאת בספרים 'שיח שרפי קודש', 'אביעה סגולות' ועוד), לריפוי 'שושנה ברגל' – מורחים מהשמן שנשאר בגביעי החנוכיה על השושנה שברגל והיא נעלמת באופן פלאי. ודורשי רשומות מצאו רמז נאה לכך בתיבות הפייטן במזמור 'מעוז צור' – ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים. גם בנרות שבת יש ממליצים...

"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד." (רמב"ם הל'כות חנוכה, פ"ד, י"ב). הרמב"ם לא מתבטא על אף מצוה אחרת בביטוי 'מצוה חביבה'. אך על הדלקת נר חנוכה הוא כותב "חביבה עד מאוד"! וצריך להבין מה כל כך חביב במצות נר-חנוכה, יותר ממצות אחרות. בוידאו הנדיר הגאון הצדיק רבי שמשון דוד פינקוס זצוק"ל מסביר מדוע...

לבסוף שנתברר שהאורחים הם מלאכים האם יש בזה קיום מצוה של הכנסת אורחים

מבואר כאן בפרשת וירא שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה ומשמע שיש מצוה בהקבלת פני השכינה ויש לברר מהו גדר המצוה אכן יש ענין אהבת השם ויראת השם, אבל מה הגדר בעצם 'הקבלת' פני השכינה, מהו המצוה בדיוק?

היתכן, בגלל שדבוק מאד במצוה א' [שאין עליה דין עוסק במצוה] יהיה פטור לקיים מצוה אחרת [אפשרות אחת בלבד] ? איך יתכן מקרה מעין זה ?

כתב הט''ז [הובא במ''ב הל' סליחות] דאין לחזן להלביש טלית בלילה כי הרי הוא לא מברך [מספק] ומפסיד את הברכה, וצ''ע מ''ש מטומטום ואנדרוגינוס שנראה בלשון השו''ע ''שיתעטפו בלא ברכה'', והיה מקום לומר דכל זה דווקא שהמצוה ספקית וגם לצד שהוא מקיים אותה זה בלי ברכה משא''כ בטומטום ואנדרוגינוס גם לצד שהם...