מהו הטעם אשר יש לבן לנהוג ע"פ מנהגי אביו, [מה הטעם של אל תטוש כמבואר בפרק מקום שנהגו בסוגיא דבני ביישן].
והאם זה נאמר בכל מנהג, ובכל חומרא או הידור, או שנאמר רק בחששות לדעת האוסרים,
וכך ראוי לתקן בקהילות ישראל.
ואין לחשוש שבזה מבטלים חביבות המצווה שמתמקחים לזכות במצווה בפומבי (עיין סוכה מא: מעשה בר"ג ור"י שלקחו לולב באלף זוז ובערוך לנר שם) אם יקדימו המכירה לאמצע שבוע במיעוט קהל וקצת דומה למה שכתב החיד"א בספר לדוד אמת שראוי למכור את פתיחת ההיכל בכל נדרי בשבת שלפני יום...
האם זה מוסכם שמקורו של המנהג הזה הוא ט"ס או שיש לו עוד מקורות?
וא"כ למה נוהגים אותו? מאי שנא מדברי הגמרא בפסחים ריש מקום שנהגו שמנהג שמקורו בטעות יש לבטלו?
ומבחינה היסטורית; איך יתכן שאותו המנהג בדיוק השתרש גם אצל חלק מבני עדות המזרח וגם אצל חלק מקהילות החסידים?
אשמח לקבל דברי חכמה מהרבנים...
האם זה מוסכם שמקורו של המנהג הזה הוא ט"ס או שיש לו עוד מקורות?
וא"כ למה נוהגים אותו? מאי שנא מדברי הגמרא בפסחים ריש מקום שנהגו שמנהג שמקורו בטעות יש לבטלו?
ומבחינה היסטורית; איך יתכן שאותו המנהג בדיוק השתרש גם אצל חלק מבני עדות המזרח וגם אצל חלק מקהילות החסידים?
אשמח לקבל דברי חכמה מהרבנים...
פסוק של שיר השירים כמין זמר
מקור ההלכה
המקור להלכה הוא בגמרא (סנהדרין קא.): תנו רבנן, הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים, ע"כ...
פרק ד'
מקור וסדר מזמורי קבלת שבת
כמו שביארנו לעיל שאת אמירת המזמורים תקנו לומר במאות שנים האחרונות ובכל קהילה נהגו לומר מזמורים מסוימים, ובהרבה מקומות פותחים את סדר קבל"ש במזמורים הבאים: א. "לכו נרננה לה", ב. "שירו לה' שיר חדש", ג. "ה' מלך תגל הארץ", ד. "מזמור שירו לה' שיר חדש" ה. "ה' מלך ירגזו...
א] נוהגים לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה. (רמ"א או"ח סי' תצ"ד סעיף ג)
שהיו שם עשבים סביב הר סיני, כמו שכתוב: גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. (משנה ברורה)
ב] יש נוהגים בחג השבועות לפזר שושנים בבית הכנסת ומשליכים על הספר תורה בהוצאתו מן ההיכל ובחזרתו, ומחלקים...
כידוע דעת הרב עובדיה וסיעתו שבארץ אין לברך על ההלל בר"ח כי כך המנהג בא"י אותו שנהגו לברך צריכים לשנות מנהגם בארץ, אך ישנן כמה טענות ניצחות נגד דעה זאת המובאות בספר "דברי אמת ושלום".
בא"י לא היה מנהג המקום אחיד. וממילא גם יחידים שבאים מחו"ל רשאים להמשיך במנהגם בארץ ובפרט שהוא המנהג המקורי...
מקובל בעדות ישראל שבאירוסין הכלה קונה לחתן שעון והוא קונה לה תכשיטי זהב. ושמעתי שהטעם לכך הוא מחטא העגל, שהרי הגברים לקחו מן הנשים את הזהב ולכן החתן קונה ומחזיר לה תכשיטי זהב. מצד שני, חטא העגל נבע מטעות בחישוב השעה של הגברים שנאמר 'וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר' ואומר ה'שפתי חכמים': 'בושש'...
ראיתי מנהג אצל כמה יראים ושלמים, שכשכותבים שם החולה לא כותבים פלוני בן פלונית, אלא 'פלוני -ן פלונית', [בלי האות ב'], ולשאלתי מאי האי, אמרו לי שיש כזה מנהג, וטעמו, משום שלא ימחקו או יקרעו את הדף, כשמופיע בו השם המלא.
למישהו ידוע מקור על זה?