מראה מקומות קים ליה בדרבה מיניה (1 צופה)

[יש לחקור]

ב' דינים: א. ב' חיובים על מעשה א'. ב. ב' חיובים בזמן א'. גרנ"ט כתובות סי' לח. [וע' בד קדש ח"ב סי' לו לז דיש גם פטור מצד החיוב וגם פטור מצד המעשה].

אם טעם הפטור שנכלל העונש הקל בחמור: בקוב"ש (כתובות אות צג) פי' דברי הרמב"ן (מכות ב. ד"ה כיצד) דנכלל הקל בחמור, [וע' ריטב"א שם סד"ה מעידנו], והוסיף דיש דין נוסף לפוטרו. ובשיעורי ר' שמואל (רוזובסקי) מכות (אות מ) השיג על עיקר היסוד ופי' דברי הרמב"ן בע"א.

אם דוקא בעונש: ע' אחיעזר (ח"א סי' יח אות ב). ולגבי 'כדי רשעתו' ע' ערוך לנר (מכות טז.).

בתנאי החיוב: רעק"א (כתובות לא: ד"ה ובאמת, יבמות נט. ד"ה ויראה, גיטין נב: בתד"ה מנסך, שו"ת ח"א סי' קסד ד"ה ובאמת) כתב דנפטר אף אם בשעת החיוב מיתה לא עשה את המעשה המחייב ממון ממש אלא עשה דבר שהוא תנאי לחיוב, דמה שעשה בשעת החיוב מיתה אינו גורם חיוב (וכאילו עשאו אחר). וע' קוב"ש (ח"ב סי' י), ודברי יחזקאל (סי' כו).

בחיוב משום כפרה: בתוס' כתובות ל: כתבו דאין פטור קלב"מ בכפרה. ויש מבארים כן בד' התוס' ב"ק ד. ד"ה כראי (גרש"ש שם, אמנם עי"ש במהר"ם). וכ"כ ר"פ ב"ק מג: (הובא בשטמ"ק).

חילוק בין מיתה וממון למלקות וממון: בחי' הגר"ח סטנסיל (סי' כא עמ' י) כתב דבמיתה פטור ממש, ובמלקות אינו פטור בעצם אלא שהב"ד אינם יכולים לחייבו ב' חיובים, ולכן דוקא במסור לב"ד. וצ"ע דבכתובות לז. עבדינן צריכותא למיתה ומלקות. וע' שיעורי ר' שמואל (מכות ד: אות רי).

חייב לצאת יד"ש: בב"מ צא. "אתנן אסרה תורה" לדעת רש"י שם ר"ל דחייב לצאת יד"ש. ולגירסת התוס' שם מפורש כן בגמרא. וכן מבואר בתוס' בב"ק עא. ד"ה אילו (הנמשך מדף ע:), ובתוס' בסנהדרין עב. ד"ה לא. וכן דעת המאירי (בב"מ ובב"ק שם), אמנם הוא הביא דעת חכמי הצרפתים דפרשו ענין "אתנן אסרה תורה" בע"א. וע"ע בשטמ"ק בב"מ שם.

וע' בסנהדרין עב. בתוס' שכתבו שאם לא היו רוצים לשלם אם אינם חייבים בדיני אדם א"א לתפוס מהם. ובחי' הר"ן (שם) בשם ר' דוד תי' קו' תוס' שרק בהתחייבות שאדם קיבל ע"ע יש חיוב לצי"ש. [ובתוס' הנ"ל מוכח דלא ס"ל כן.] (וע' קצה"ח כח, א, ובהע' בחי' הר"ן בהוצ' מוסד הר"ק מה שציין).

חיוב לצאת יד"ש במזיד: בקצה"ח (כח, א) בשם יש"ש (ב"ק פ"ו סי' ו) כתב דרק בח"מ שוגגין יש חיוב בד"ש. ובנתה"מ (כח, ב) כ' דמהרש"ל לא אמר אלא דלא מהני תפיסה במזידין, ולא דאין חיוב לצי"ש. וע' במשובב נתיבות.

 

[חיים מ]

שמעתי מהגאון רבי אליהו ברוך פינקל (ולאחמ"כ ראיתי שהוציאו כן בשיעוריו) דבענין החיוב לצאת ידי שמים יש לחלק אי מיפטר משום דעבדינן ליה העונש החמור, או דפטרינן ליה משום דתנא דבי חזקיה. דאי עבדינן ליה העונש החמור א"כ הפטור הוא בעצם ואף חיוב לצאת ידי שמים ליכא, אך אי פטרינן ליה משום תנא דבי חזקיה, א"כ הפטור הוא משום החיסרון בכח בי"ד לחייבו, וא"כסיבת החיוב עדיין קיימת, ושפיר י"ל דחייב בדיני שמים.

וברעק"א בכתובות מצאתי חידוש עצום גבי הא דאיתא דהגונב וטובח בשבת פטור משום דקלב"מ, והוק' להרעק"א אמאי לא תני נמי הגונב בשבת וטובח בחול דפטור על הגניבה משום קלב"מ ותו אף ד' וה' אינו חייב משום דד' וה' אמר רחמנא ולא ג' וד', ותי' דמעשה הטביחה היא היא מעה הנגניבה ג"כ, וא"כ הטביחה בחול הייתה מחייבתו את כל הד' וה', וכעיז כתב הריטב"א, אלא דמדברי הריטב"א מוכיחים הלומדים דשפיר איכא גניבה לבתר גניבה, ודלא כדברי הגר"ח דגניבה לבתר גניבה אינה מחייבת משום דלא הוי וגונב מבית בעלים, אלא לעולם כל החיוב הוא גניבה אריכתא (ותליא בפלוגתת הקצוה"ח והנתיבוה"מגבי ביאור פלוגתת ר"ח ורמי בר חמא אי בא אחר ואכלו רצה מזה גובה ורצה מזה גובה או שאינו גובה אלא מהראשון- ואכהמ"ל והרבה יש להאריך בזה בסוגיית תברה או שתיה), ואילו מדברי הרעק"א נראה דלא פליג על דברי הגר"ח משום דכתב דלא הוי כגונב מן הגנב, משום דעל הגניבה הראשונה איץ קלב"מ.
ומבואר מדברי הרעק"א חידוש עצום דקלב"ם אינו רק פטור בדיני התשלום אלא הוא מפקיע את מהות הדין, ואף קנייני גניבה ליתא, וילעי'. אכן לפי דבריו לכאו' לא יהא צריך לצאת ידי שמים.